אם היה אפשר לחלום בפרשת אלאור אזריה היו החלומות נראים כך: חלום ראשון: השופטים אומרים, "אנו לא יכולים לנחש מה הרגיש החייל שירה במחבל. הוא אמר לנו שהוא חש סכנה. הוא טען בפנינו שהוא חשב שיש מטען על המחבל ולכן ירה. הוא טעה. לא היה מטען. אבל אם הוא אומר לנו שוב ושוב שכך הוא חשב, אנחנו לא יכולים לחשוב במקומו ולדעת בבטחה מה הוא חושב בתוך ראשו, ולכן אנחנו מזכים אותו. הרג מחבל שיש עליו מטען וחייל ראה אותו זז הוא לא רק מותר, זו פעולה מצילת חיים. בדיוק בשביל זה אנחנו סומכים על חיילים מצטיינים".

החלום הזה לא התממש. השופטים שכנעו את עצמם בנימוקים ארוכים שהם יודעים בדיוק של סריקת אם.אר.איי מה חשב אלאור אזריה בתוך ראשו כאשר ירה, וזאת למרות שהוא אמר להם שהוא חשב אחרת.

החלום השני הוא שאני אחד השופטים. אני לא מעיר כלום, רק בנקודה אחת מרים אצבע ומבקש לתהות תהייה: "רגע, אם אכן הוא אמר לחברים שלו אחרי הירי שמגיע למחבל למות, ואם השתכנעתם מהעדויות שבטוח במאה אחוז שזה מה שהוא אמר, אני מקבל זאת. זו עובדה. אבל ברור שזו לא ההוכחה לסיבה שבגללה אלאור ירה והרג. הוא הבהיר היטב שהוא ירה כיוון שהוא חש סכנה. האמירה שלו שמגיע למחבל למות יכולה להישמע כמו הבעת דעתו, אחר הירי. דעה על מה שמגיע למחבל שהורג ועומד להרוג עוד. אולי אפילו הסבר לעצמו מדוע הוא הרג אדם. איפה מצאתם שבכך שאלאור אמר 'מגיע לו למות' השגתם את ההודאה שזו היא הסיבה שבגללה הוא ירה במחבל?"

החלום השלישי הוא שאלאור אזריה קם אחרי דחיית הערעור, עומד מול המצלמות ואומר: "אני לא אשם. יריתי כי חשתי סכנה. אבל למען עם ישראל אותו שרתתי בצבא, אני מכבד את פסק הדין. למען עם ישראל אשב בכלא. זה הוא עוד שירות שלי למען עם ישראל. נפגש כאן שנית כשאשתחרר. אבא, אמא, אל תבכו. עם ישראל חשוב מכל".

החלום הרביעי הוא שכל זה לא היה קורה. שמחבלים ערבים וטרוריסטים מוסלמים לא היו יוצאים יום יום ובכל מקום לרצוח חיילים, שוטרים ואזרחים, ילדים נשים וטף. כאן ובאירופה, בחברון, בניו יורק, ביהודה, בשומרון, בתל אביב ובסידני. כך שהחיילים היו מגינים עלינו מפני צבא, ולא מפני רוצחים בלבוש אזרחי שמגיחים מכל מקום בכל מקום. מולם אנחנו מתעקשים ליישם את חוקי האבירות והמלחמה, חוקים שבנויים למצבים של שדה קרב מול צבא במדים. גם השופטים, וגם חלק מהפרשנים, נפלו למלכודת הזו בה חוקי ז'נבה או התנהגות ג'נטלמנית לשבויי מלחמה של מדינות וצבאות שמצידן חתמו גם הם על אמנות לחוקי מלחמה, מעורבים עם מלחמת הגנה נגד טרור חסר כל חוק.