אז בטח שמעתם שבשבוע שעבר פסק בית המשפט שנשים יכולות לשלם מזונות לגברים. אומנם כדי שזה יקרה, היא צריכה להרוויח יותר ממנו והמשמורת על הילדים צריכה להיות משותפת (אף על פי שבמצב ההפוך היא זכאית אוטומטית למזונות), כך ששוויון מלא עדיין אין, אבל הכרה של בית המשפט בעובדה שבישראל 2017 יש לא מעט נשים שמרוויחות יותר מבני הזוג שלהן, דווקא יש.
כמעט במקביל - ובנושא שהוא לכאורה אחר לגמרי, משרד הרווחה טען שזוגות חד–מיניים אינם יכולים לאמץ ילדים בגלל היותם "חריגים" - והארץ סערה: מחאות, הפגנות ועוד, עד שיש הרגשה שבקרוב לא תהיה למדינה ברירה אלא לשקול את עמדתה מחדש. המשותף לשני המקרים הוא ערעור על הסדר הישן: מי שמניח שהמודל היחיד ההגיוני למשפחה הוא המודל "הקלאסי", מניח אוטומטית גם שתפקידו של האב הוא לפרנס בעוד תפקידה של האם הוא לגדל את הילדים. הוא מתקשה להכיל עולם שבו שתי אמהות או שני אבות יכולים להיות הורים נהדרים, ושבאותו עולם ממש, בקרב זוגות סטרייטים, האישה עשויה להיות הקרייריסטית.
חוגים ליברליים נרתמו ברצון למאבקם של הזוגות החד–מיניים, אף על פי שגם אם המדינה תשנה את עמדתה, מדובר יהיה בעיקר בפן ההצהרתי: על פי רשויות הרווחה, הביקוש לאימוץ עולה בהרבה על ההיצע, כך שזוגות, אפילו הם סטרייטים "כשרים", נאלצים להמתין שנים לילד, פרק זמן שבמהלכו מוצאים רובם פתרונות אחרים כדי להפוך להורים.
גם פסק הדין בנוגע לדמי המזונות, אף שהוצג כ"מהפכה", רחוק מלשנות מהותית את המצב הקיים. לכאורה אפשר היה לצפות שהפן הכלכלי בתיקי גירושים יהיה קל לפתרון: כל בן זוג מגיע עם תלוש השכר שלו ועם חלקו היחסי במשמורת על הילדים - ובית המשפט פוסק מזונות ללא כל קשר למין ההורה. בפועל ימשיכו בתי המשפט לענייני משפחה לפעול לרוב תחת ההנחה שלפיה "הילד/ה הולך/ת עם אמא" - ודמי המזונות יושתו לרוב על האב.
אפשר היה לצפות שאותם חוגים ליברליים שנרתמו למען מאבקם הצודק של הזוגות החד–מיניים, יהיו גם אלה שיתייצבו בראש המברכים על השינוי המסתמן במעמד המינים בנוגע לדמי המזונות, אבל זה לא כך: ארגוני הנשים למשל מחו בתוקף וטענו שפסק הדין (שמכיר בשוויון בין נשים וגברים!), פוגע בנשים: "מדובר באמצעי לחץ על נשים שרוצות להתגרש", כתבה מישהי, "עכשיו הוא יאיים עליה שאמא שלו תגדל את הילדים והיא לא תראה שקל" - כמה דעות קדומות במשפט פמיניסטי אחד!
אגב, אני בטוח שיהיו כמה מנוולים שכאלה, ממש כפי שיהיו גם הומואים שיאמצו ילדים ובסוף יתבררו כהורים גרועים. אז מה? יש גם אנשים שמרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש ומקבלים השלמת הכנסה מהביטוח הלאומי. למה? ככה! כי לרוע, כמו לטוב, אין מגדר, דת, צבע או העדפה מינית. נחזור לפמיניסטיות שרק בשבוע שעבר מצאו את עצמן באותו D9 עם מוטי יוגב, פמיניסט ידוע, בדרך לרמוס את בית המשפט העליון: גבירותי, רציתן שוויון? ובכן, שוויון זה כואב. לא הגיוני שלא תחויבו במזונות לעולם, ממש כשם שלא הגיוני שתפרשו לפנסיה מלאה הרבה לפני הגברים (בכל מקרה, בקרוב לא יהיה מנוס מלהעלות את גיל הפרישה לשני המינים ל–70) או שתעשו שירות צבאי קל או קצר יותר!
ואז הן שולפות את הקלף הכי גבוה בחפיסה: נתוני השכר המראים שנשים משתכרות בממוצע רק כ–70% משכר הגברים. על זה יש לי להגיד דבר אחד: אשמתכן! למה? כי במקום להשחית אנרגיות על מאבקים מביכים, השתמשו בכוח הצרכני האדיר שלכן כדי להכריח כל פירמה לפרסם את "מדד השוויון בשכר" (שם זמני) - ועוררו חרם צרכנים על הארגונים שבהם נשים מופלות לרעה: אני רוצה לראות מנכ"ל(ית) של חברה לניירות טואלט/גלידות/רכב/ביטוח שיתמיד/שתתמיד במדיניות של אי-שוויון בשכר כשהוא/היא יודע/ת שלפחות מחצית מהאוכלוסייה (ולרוב גם יותר, אני למשל מכריז מראש על תמיכתי במאבק שכזה) תפסיק להימנות עם קהל לקוחותיו/ה!
תחשבו על עולם שבו כל ארגון שרוצה למכור משהו (גם) לנשים, יידע שהוא חייב לפרסם את הנתונים שמוכיחים שהוא לא מפלה בשכר על בסיס מגדרי. נהדר, נכון? ובכן, יש גם חדשות רעות, גבירותי: בעולם כזה גיל הפרישה שלכן יעלה, במקרה של גירושים הילדים לא יעברו אוטומטית לחזקתכן "עד שלא יוכח אחרת", לא תוכלו להשתחרר מגיוס לצבא בזכות נישואים פיקטיביים או הצהרות על היותכן דתיות - שלא לדבר על יותר מ־20 שנות מילואים - ועוד כמה מטלות שאנחנו, הגברים, היינו שמחים לחלוק אותן איתכן באופן שוויוני הרבה יותר.