ערב היציאה המאוחרת לפגרת הקיץ סיימו השבוע להעיד שניים משמונת עדי המדינה בתיק 512, שבו נאשמים חברי ארגון הפשע אברג'ל בשלל עבירות סמים בינלאומיות ומעשי רצח, ובראשם הפיגוע הפלילי ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, שבו נהרגו שלושה אזרחים חפים מפשע. בומבי, שהיה מחסל מקצועי אשר הודה בחמישה מעשי רצח, נשפט ל־14 שנה בלבד, וטולי, שהיה סוחר סמים בינלאומי עצמאי והודה בשינוע הרואין וקוקאין במשך עשרות שנים, נשפט לשלוש שנים בלבד.
 
שניהם סיפרו כיצד בתחילת שנות האלפיים פעלו בשירות ארגון הפשע של יצחק אברג'ל. בומבי הלודאי סיפר איך גדל על המיתוס של אברג'ל והפך לרוצח בשליחותו, ואילו טולי התל־אביבי סיפר איך רתם את הניסיון שלו בתחום הסמים ליצירת תזרים מזומנים שחלקו הופנה למימון ניסיון החיסול של זאב רוזנשטיין - הפיגוע הפלילי הזכור לשמצה ברחוב יהודה הלוי בשנת 2003 - שאותו הוציא לפועל בומבי באמצעות אנשיו בקבוצה האשדודית.
 
עם כל הכבוד למוסד עד המדינה, על מעלותיו ותחלואיו, בחקירות הנגדיות התישו אותם הסנגורים של 18 הנאשמים כאשר חשפו עדויות מזוהמות מתדרוכים פסולים של חוקרים ותובעים, סתירות צורמות, אי־דיוקים בנושאים מהותיים ואינטריגות למכביר בגרסאותיהם הבוגדניות, מליבת ארגון הפשע הישראלי הבינלאומי הראשון, פרטים שלא קראתם באף עיתון עד כה.
 

האישום נגד מוטי חסין כבר מסתמן כזיכוי נוסף בתיק רצח, עקב העדות המגמתית והמחוררת של עד המדינה בומבי, כפי שחשף פרקליטו עו"ד רצון דרחי. לפתע, אפילו "הפגישה הדרמטית" שבה הוחלט לכאורה על החיסול של רוזנשטיין, כפי שנטען בלבו של כתב האישום, כבר אינה מובנת מאליה מבחינת המיקום שלה ועצם התקיימותה - בבריסל או באנטוורפן? בדירה של חבר הארגון או בלובי של מלון? על קידוש בערב שבת או בשיחת חולין אקראית באמצע השבוע? בהשתתפות יצחק אברג'ל ואבי רוחן או בלעדיהם? ואולי המקום והזמן אינם חשובים כלל?
 
אולי, כי על פניו נראה שתעתועי הזיכרון הנ"ל, המתורצים בשנים שחלפו מאז נובמבר 2003, לא באמת פגמו באמינות העדים מבחינת שפת הגוף של השופטים, להפך. בינתיים, כבר בתחילת החקירה הנגדית של עו"ד משה יוחאי, המייצג את מאיר אברג'ל, חשף הרוצח בומבי מה הוא חושב על עמיתו לדוכן העדים, סוחר הסמים טולי, והנה לכם סצינה פותחת לסרט פשע ישראלי.
 
"האם פגשת בשנתיים האחרונות איזשהו עד מדינה מהתיק הזה?", שאל עו"ד יוחאי, במטרה לבחון כיצד הגיעו שרידי סמים לשתן של בומבי במעצר, ולהראות שעדי המדינה מתואמים ביניהם.
 
בומבי: "יש עד מדינה שנמצא כמה חדרים מקבילים אלי, טולי, אבל אין לי קשר איתו... בשביל לצאת לביקור, בית משפט, מרפאה, טולי צריך לעבור דרך החצר שלי, אז בזמן שהוא עובר סוגרים אותי בחדר, אסור לי לדבר או לראות אותו, זו חצר של ארבעה מטרים".
 
סנגור: "כמה פעמים ראית את טולי בחצר?".
 
בומבי: "הרבה פעמים".
 
סנגור: "ולא אמרת לו שלום?".
 
בומבי: "לא, רק הייתי מקלל אותו, עד שהתלונן עלי".
 
סנגור: "ולמה קיללת את טולי?".
 
בומבי: "סתם קיללתי אותו".
 
סנגור: "איזה קללות?".
 
בומבי: "יא בן זונה, טולי יא מניאק, זהו". 
 
סנגור: "מה הסיבה?".
 
בומבי: "סתם. גם יאחב"ל שאלו, אמרתי להם כי הוא עד מדינה".
 
סנגור: "ומה אתה?".
 
בומבי: "גם עד מדינה, רוצה לקלל אותי?".
 
סנגור: "חלילה, אני לא אקלל אותך, אבל הפוסל במומו פוסל, באיזו פוזיציה אתה נמצא מול טולי... הוא מפחד ממך?".
 
בומבי: "לא יודע אם הוא מפחד, הוא לא הגיב". 

זירת ניסיון החיסול של זאב רוזנשטיין בדצבמר 2003 . צילום: ברקאי וולפסוןזירת ניסיון החיסול של זאב רוזנשטיין בדצבמר 2003 . צילום: ברקאי וולפסון



על גג הצ'יינג'

דבר אחד בטוח, והוא הפיצוץ בצ'יינג' ברחוב יהודה הלוי ב־11 בדצמבר 2003, שבו נהרגו שלושה בני אדם ונפצעו עוד עשרות, כולם עוברי אורח חפים מפשע.
 
בומבי המשיך וסיפר כיצד גייס אותו העבריין הבת־ימי הבכיר יניב בן סימון לניסיון החיסול הכושל הראשון של רוזנשטיין בכניסה למשרדיו שבנמל תל אביב, לפי הזמנה של אברג'ל, וכיצד כעבור חמישה חודשים אברג'ל הורה לו ישירות בפגישה בבלגיה להפיק לבד ניסיון חיסול נוסף, הפעם בכניסה של רוזנשטיין לצ'יינג' הקבוע שלו.
 
במשך שבועיים או שלושה של חקירה נגדית הסנגורים "חפרו" בפרטים של גרסת העד לאירועים. מרכישת השלטים, עבור בהכנת המטענים על ידי "המהנדס" שגויס כעד מדינה (עדותו "שברה" את בומבי והאיצה בו לשמש עד מדינה), דרך שינוע המטענים ועד לביצוע.
 
מפיק הפיגוע, בומבי, הצהיר כי לאחר האירוע הקטלני הוא פרש מהפשע עקב אכזבתו מהיחס הכספי של האחים אברג'ל, שאף איימו לחסל אותו. הצהרות הפרישה הופרכו בחקירות נגדיות, שחשפו בעובדות ובשפת גוף שנאה תהומית וטינה קנטרנית של עד המדינה לאחים אברג'ל, לצד שורה של עבירות המיוחסות לו מאז "פרש" לכאורה, לרבות מעורבות במעשי רצח ושליחויות בינלאומיות בשמו של העבריין הנערץ עליו באמת, יניב בן סימון.
 
את הרמז הראשון לאפשרות שבן סימון, אויבו המר של רוזנשטיין, הוא המשלח של בומבי, ולא יצחק אברג'ל, חשף עו"ד שמשון וייס, סנגורו של האחרון. אלא שאברג'ל התנגד נחרצות לכיוון שאליו חתר סנגורו - קו הגנה שעשוי לחלץ אותו מהרשעה באחריות השילוחית לרצח - שמא יפליל חלילה את חברו הטוב בן סימון המנהל כיום את הפשע הישראלי ממקום גלותו בדרום אפריקה.
 
את קו ההגנה על דרכו העצמאית של בומבי המשיך עו"ד אהרון רוז'ה, שמייצג נאשם שלו מייחסים את שינוע המטען הקטלני מבית "המהנדס" בשכונת גבעת עמל בתל אביב ונוכחות עם בומבי בזירת הפיגוע. בחקירה נגדית סדורה הוא חשף מידעים של המשטרה על סכסוכים עצמאיים של בומבי, והערכה מודיעינית שלפיה מדובר בעבריין אלים שפעיל בתחום אמצעי הלחימה עד לשנים האחרונות.
 
לטענת הסנגור, בומבי השתמש במכוניות של חבריו כדי להיפגש עם אנשי מפתח ולקדם את הפיגוע הפלילי, אבל עשה זאת עם האחיין שלו, שאת חלקו הוא השמיט מעדויותיו בתיאום עם חוקרי המשטרה, ותחתיו הפליל שני עבריינים שאינם בעולם הזה עוד, והעליל על עוד שניים מחבריו לשעבר, ייבדלו לחיים ארוכים, עופר בוהדנה ויוסי (ז'וז'ו) לוי, הלקוח של עו"ד רוז'ה. 
 
"תאר סיטואציה של סיור מקדים אחרי רוזנשטיין", ביקש הסנגור בניסיון לאתגר את גרסת בומבי על תצפיות שעשה עם העבריין המנוח שלומי וזאנה במשך חמישה ימים רצופים בין 10 בבוקר לארבע אחר הצהריים.
 
בומבי: "אנחנו מגיעים, יושבים סמוך למשרד, מפטרלים, אוכלים, שותים... ראיתי שזאביק מגיע לצ'יינג' עם האוטו שלו ואוטו מלווה, השומרים יוצאים בסערה לפניו, הוא יוצא, נכנס לצ'יינג', תוך כמה דקות נכנס לאוטו בחזרה עם השומרים ונוסע".
 
סנגור: "למה המטען דווקא על גג הצ'יינג'... למה לא לפגוע בו ממוקד... לירות כדור?".
 
בומבי: "ככה רציתי להרוג אותו... עשינו סיור במקום ועלה לנו בראש לשים בגגון... הוא היה מסתובב עם שומרים, עם מכונית משוריינת, אין מצב להגיע אליו, האופציה היחידה הייתה עם מטען... הסידור היה שברגע שאנחנו רואים את זאביק יוצא מהצ'יינג' יש לנו שלושה־ארבעה צעדים עד שהוא מגיע לאוטו, בזמן הזה צריך ללחוץ...".
 
סנגור: "ועל מי המטען יעבוד?".
 
בומבי: "כאשר שמתי את המטען, ראיתי רק איך זאביק מתפרק, איך הוא לא יוצא מהסיפור הזה... נהגנו בהדרכת יצחק, שגם אם השומרים של זאביק ימותו זה בסדר, כי הם החליטו לשמור על עבריין... אבל במקרה הזה אנשים חפים מפשע הלכו לעולמם וזאביק הלך הביתה".


זאב רוזנשטיין. צילום: חן גליליזאב רוזנשטיין. צילום: חן גלילי



מי נתן את ההוראה

העדות של בומבי, בצירוף העדות הצפויה של "מהנדס" המטענים, מפצחת לכאורה את הביצוע בפועל של הפיגוע הפלילי, אבל האם היא מספיקה להוכחת האחריות השילוחית של יצחק אברג'ל?
 
כאן נכנסת לתמונה אמינות העדות של טולי, הקונקשן הבינלאומי שהעיד כיצד גויס לסייע בחילוץ משלוח קוקאין ענק שנתקע בפרו, כיצד עברו כספי הפדיון לשני ארגוני הפשע המיודדים (אברג'ל ורוחן), כיצד ביקש ממנו יצחק אברג'ל להעביר כ־100 אלף דולר לידיו של בומבי בישראל, כדי שיוציא לפועל את החיסול של רוזנשטיין ביהודה הלוי.
 
הסנגורים ניסו בכל כוחם לקעקע את המיקומים ומועדי הפגישות של טולי עם חברי הארגון בבלגיה ובישראל, ועשו זאת בהצלחה מסוימת, אולם נראה כי הם נואשו מלהרשים בכך את השופטים, ונותר להם להיאחז בחשיפת המניע הפסול לכאורה לעדותו, ולתכנן כבר את הערעור לבית המשפט העליון.
 
משחר ההיסטוריה הפלילית עבריינים בכירים סוחטים סוחרי סמים ורועי זונות, ואלה תמיד מעידים עליהם בסופו של דבר. הנה כי כן, דבר לא השתנה מאז ימי שמעיה אנג'ל וגד שץ פלום ועד לעידן הארגונים של אברג'ל, אבוטבול, אלפרון ושאר כוכבי הסדרה. מהבחינה הזו אך טבעי היה לסחוט את טולי, והכי טבעי היה שיבוא היום והוא יעיד נגד סוחטיו. ואכן, טולי נידב מרצונו את המניע שלו לעדות כאשר סיפר על פריצה שביצע בשנת 2010 לבית של עבריין מרמה צרפתי בהרצליה פיתוח, משם יצא עם תשעה מיליון יורו במזומן. הוא הדהים את בית המשפט כאשר הודה כי מאז שאנשי רוחן סחטו ממנו חלק מהפדיון הוא הפך למקור מודיעיני של בלשי המשטרה שהזהירו אותו מפניהם, ובהמשך לכך גלש במדרון החלקלק עד שהפך לעד מדינה עם מעצרו.


תקרית המרוקאים

זמן קצר לאחר מינוי השופט איתן אורנשטיין לנשיא בית משפט המחוזי בתל אביב הוא הדהים את הקהילה המשפטית כאשר החליף את הרכב השופטים בתיק הגדול בתולדות הפשע הישראלי, מה שהולך ומסתמן כליהוק כושל ביותר. במקומו של נשיא ההרכב, השופט המוערך והמנוסה גלעד נויטל, מונתה השופטת גיליה רביד, ולצדה השופטים ירון לוי ושי ניב. לשלושת השופטים זהו תיק ארגון פשע ראשון בקריירה, וחוסר הניסיון שלהם בלט למן הרגע הראשון. למשל ב"תקרית המרוקאים".
 
הנאשמים, מרביתם בוגרי שכונות העוני של "ישראל השנייה" מאשדוד, רמלה, לוד, בת ים ואפילו ואדי סליב בחיפה, דור שני ושלישי לפשיעה בישראל, חשו מיד בניכור הישן והמוכר מצדם של השופטים. נשיאת ההרכב, השופטת רביד האדמונית והדומיננטית, בסגנונה הצווחני ואפילו הקלגסי לעתים, מצטיירת בעיניהם כנציגת מפא"י הישנה והשנואה, על אחת כמה וכמה כאשר היא מתגלגלת מצחוק מאמירות ביידיש של הסנגור יורם שפטל.
 
באחד הדיונים הראשונים מחו הנאשמים על כך שהייצוג המשפטי לא הוסדר, והשופטת מיהרה להשתיק אותם. הנאשם משה מלול ואחרים הטיחו בה בתגובה: "את בכלל אשכנזייה, כולכם אשכנזים, משנות ה־50 אתם דופקים אותנו". השופטת הורתה להוציא את מלול מהאולם, ובהמשך מפקד יחידת הליווי נחשון של שב"ס שפט אותו לחודש בידוד במתקן כליאה קשה בדרום. על בסיס עדות של מי מהשופטים הוגשה תלונה למשטרה, ונגד מלול נפתח תיק פלילי על הערות המחאה שהשמיע.
 
מה שמתחיל בהלם תרבותי גולש לעתים קרובות מדי למופעי אימה של ממש שעליהם מנצחת השופטת רביד, המרבה להוציא את הדיונים ל"הפסקות התרגעות". קצרה היריעה מלתאר את אין ספור ההערות לסנגורים לעומת אפס הערות לתביעה, או את העובדה שהשופטים לא נענו עד כה לאף אחת מבקשות ההגנה.

תלונות על האולם הצר מהכיל נשמעות מדי יום על ידי סנגורים, הנאלצים לשבת בספסלים האחוריים עם הקהל, הרחק מהנאשמים. לא רק שהתלונות אינן זוכות למענה מכיל, בכל פעם שהסנגורים מעירים על דברי העדים או על התנהלות התביעה, נוזפת בהם השופטת על הערות הביניים שהשמיעו מירכתי האולם.

בדיון האחרון לא הבליג הסנגור עדין הנפש ירון דוד וביקש לכלול בפרוטוקול את מחאתו על כך שהוא נדרש לשבת בספסלים האחוריים. מי שמנסים להיאבק רשמית בנעשה באולמה של השופטת רביד הם עורכי הדין מיקי חובה ואביגדור פלדמן. בעתירה שהגישו לבג"ץ הם מבקשים להורות לשופטים לאפשר להם להקליט על חשבונם את הנעשה באולם, כפי שמאפשר החוק.

לטענתם, השופטת שהתנגדה נחרצות להקלטת הדיונים, כמקובל בתיקי פשע חמור, קובעת מה ייכנס לפרוטוקול ומה יישאר בחוץ, ובכך אינה מאפשרת שיקוף נכון של המציאות היומיומית באולם, על כל הסצינות שרק חלקן תוארו כאן. תגובת בג"ץ לעתירה אמורה להתקבל בהמשך החודש.


מפעל חיים

פרשה 512 היא מפעל החיים של התובע ניסים מירום מפרקליטות מחוז תל אביב, שמנהל את המצוד הבינלאומי אחרי ארגון אברג'ל מאז הפיגוע הפלילי ב־2003. יחד עם פרקליטת המחוז לשעבר, רות דוד, הוא אחראי בעצם לתיק האמריקאי שקרקע את יצחק אברג'ל בשיא כוחו לאחר רצח מרגריטה לאוטין ב־2008. 
 
התפיסה האסטרטגית לכלול את כל העבירות במגה תיק אחד - ניהול ארגון פשע, עשרות עבירות של הלבנת הון וסחר בינלאומי בסמים, ומעשי הרצח - אמורה לתת יתרון לתביעה, אבל בפועל מתעוררים סימני שאלה. שני עדי המדינה עשו עבודה טובה יחסית, אבל הם סותרים את עצמם וזה את זה בלא מעט נקודות מפתח. על הפרק צפויים עוד שישה עדי מדינה, ומחול הסתירות עשוי לסחרר אפילו את הרכב השופטים של הגברת רביד.
 
על הרקע הזה, כולם לוחצים על יצחק אברג'ל להתכנס להסדר בגישור שנערך אצל השופט... נויטל. התביעה החלה עם 30 שנה, אבל השבוע כבר נשמע אחד ממקבלי ההחלטות בפרקליטות אומר בלשון סגי נהור, ש"פחות מ־20 שנה זה כמו זיכוי".

גם אברג'ל מוכן ל־20 שנה, אבל מבקש לכלול בהן את שמונה וחצי השנים שריצה בארה"ב ובבלגיה על ניהול אותו ארגון פשיעה וסחר בסמים, אישומים המיוחסים לו בשלישית בישראל, והמגשר בתיק כבר שמע אותו אומר שהוא לא מוכן לצאת מהכלא בגיל 70 שנה.
רשימות נוספות של אמיר זוהר ב־POSTA.CO.IL
tguvot@maariv.co.il