הואיל וברשותי שני קטינים בגילי בית הספר, והואיל ואתם מוסד חינוכי, והואיל והייתי רוצה להחזיר לעצמי את החיים שהיו לי מלפני יולי, אני מוסר לידיכם שני ילדים במצב צבירה תקין אך מנוון, לאחר שהקדישו את ימיהם לשכיבה במיטה ובהייה במסכים בגדלים שונים במשך 60 יום. אקדים ואומר שמפאת מתקפת אהבלות, השניים לא עשו את עשרת האנסינים באנגלית, את חוברת העבודה במתמטיקה ואת ספר ההכנה בלשון לקראת השנה הבאה - אין צורך לשלוח מכתב להורים, ההורים מתו, תנסו להסתדר לבד.

לא זו אף זו, הקטינים המדוברים העסיקו את עצמם במגוון פעילויות מעשירות אחרות בחופש, כגון: נפנוף מקצועי של מטען סלולרי מעל הראש, קפיצות בנג'י משולחן גבוה לכיסא נמוך, רביצה מעמיקה בשלל תנוחות על ספה בסלון ומתחת לשולחנות הבית, עמידה חופשית במרכז החדר וצווחות בדציבלים שונים של המילים שתמיד טוב לשמוע, מש–ע–מ–ם - לי!!!

כולי תקווה שתוכלו להסתייע בידע החדש שהם רכשו, ומי יודע, אולי אף תשתמשו ביכולות המגוונות שלהם לטובת העשרה של ילדי בית הספר האחרים.

באשר אלי, כמו בכל שנה, גם הפעם אני רוצה להבהיר מראש, ולמען הסר כל ספק: לכל פעילות בבית הספר, לרבות ליווי בטיולים שנתיים (עם או בלי נשק), לרבות עזרה בסידור בית הספר, לרבות החלפת מורים בימי שביתה, לרבות הצטרפות לפעילות כיפית ומהנה בימי שישי, לרבות לתת יד בהרמה של סוכה/בהנפה של דגל/בהסרה של גרפיטי - אתם יכולים לבנות על כל ההורים, לרבות אשתי, למעט עלי. מה לעשות שגם בשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה אני מעדיף לבצע שלל עיסוקים אחרים, לרבות להשתעמם בבית.

באשר לנושא החם של מערכת החינוך - ההדתה, גם אני מצאתי את עצמי במהלך הימים האחרונים פונה לקדוש ברוך הוא שיגאל אותי מייסורי אוגוסט. כך שאני לא מתפלא שאפילו המורים למדעים פונים לבורא עולם בתחינה שיסייע להם לדבר עם כיתה של 40 ילדים במשך 45 דקות, ללא עזרת הוואטסאפ. דא עקא, אם משרד החינוך באמת רוצה להעניק ידע ואף להגשים את החזון של משלי, "חנוך לנער על פי דרכו", עליו לבנות תוכנית לימודים של לימודי היסטוריה בעזרת אימוג'ים, לימודי שירה וספרות בהישענות על כתביהם של סטטיק ובן־אל, ולימוד האבולוציה על בסיס פרצופונים מהסנאפצ'ט. 



התמחו בנפנוף מטענים. תלמידים בדרך לבית הספר, צילום ארכיון: הדס פרוש, פלאש 90התמחו בנפנוף מטענים. תלמידים בדרך לבית הספר, צילום ארכיון: הדס פרוש, פלאש 90




וכעת פנייה אישית אל המחנכת.

לפני שאת מתחילה, אקדים ואומר שידוע לכל דבעי שגברתי היא בעצם במאית שהייתה אמורה להצליח בענק בברודווי, ורק נסיבות חיים שאינן תלויות בה הביאו אותה לחנך את כיתות ה'–ו' בבית הספר. אי לכך, את שופעת יצירתיות ורוצה להדביק את כל ההורים באומנויות כאלה ואחרות, החל מלנגן את "דספסיטו" על הרמוניקה ועד העלאה מחדש של המחזמר "עלובי החיים" במחול. יקירתי, גם אני מאמין שכל אדם צריך להגשים את עצמו, אנא, הגשימי את החזון שבני יידע את לוח הכפל, ובבניין ציון ננוחם.

זאת ועוד, הואיל וגם אנוכי בוגר שלכם ויצאתי מצולק, חרדתי ומלא פחד מבית הספר, סיכמתי את זיכרונותי במקאמה הבאה. אשמח אם תחסכו מילדי חוויות דומות:

עכשיו לסגור מחברות ולהכניס ספרים - בוחן פתע.
חכה לי ליד חדר המנהלת.
מה כבר ייצא ממך? ילד חוצפן.
דרור, קום, תעבור לשבת ליד חגית. בלי ויכוחים.
מי לא הכין שיעורי בית? עדיף שתודו עכשיו לפני שאני בודקת מחברת מחברת.
יש פה מישהו שהעתיק מילה במילה במבחן. מי ישב ליד חגית?
למה אני לא מופתעת? מה יש לך להגיד להגנתך? אל תענה לי!
חבל לי שיש פה קבוצה קטנה שמפריעה לכולם ללמוד, ואני אשים לזה סוף.
סוף אני אשים לזה.
אפשר לשמוע מה אמרת לה שכל כך מצחיק? גם אני רוצה לצחוק.
קומו שניכם.
שבו שם.
בואו לכאן.
צאו מהכיתה.
תחזרו למקום.
הגעתם לי עד כאן.
עד כאן הגעתם לי.
אז עד כאן המכתב לפתיחת שנת הלימודים. אני מכריז על עצמי מנותק קשר עד לסיומה,

בברכת שנה טובה.