"רגע, ומה בשבילי?” - השאלה הזו הורסת טוהר של חברה. אני שמח שאנחנו מנסים לעצור את השחיתות בזמן אבל גם בטוח שבעיני רבים ממקבלי סכומי הכסף שהותזו לצדדים כשהצוללות הושקו, זה לא נראה בכלל שחיתות. הסכומים העוברים מיד ליד בעסקאות נשק גדולות הם עצומים והרצון “להירטב” מהכסף המטפטף לכיסים פרטיים התפתח לו לאט־לאט במחוזותינו כחלק מתרבות ה”מגיע גם לי”.

הבעיה הגדולה היא שהחלק העיקרי של הסכומים האלה עובר לידיים פרטיות באופן חוקי לחלוטין. מיקי גנור היה נציג של המספנות הגרמניות בישראל באופן חוקי, וגם לפניו היה נציג למספנות הגרמניות בישראל. גם לחברות אחרות, אולי כאלה המוכרות נשק לחיל האוויר ולחילות אחרים, יש נציגים כאלה, וסכומי ענק מועברים אל חשבונות בנק פרטיים. שלא לדבר על מה שמרוויחים אלה שמתווכים ומטפלים בעסקאות נשק הנמכר מישראל למדינות העולם. הכל חוקי.

המספנות הגרמניות שילמו למיקי גנור על פי תעריף מקובל, אם כי הגבוה ביותר המקובל, 5%. זה ממלא אותי שמחה לדעת שאנשים בישראל מתעשרים, ואני אומר זאת בלי טיפת אירוניה. הבעיה היא שהעסקאות שבהן מדובר אינן עסקאות מסחריות רגילות, אלא עסקאות ביטחון ונשק, ובעסקאות כאלה המילים “דמי עמלה”, “דמי תיווך” ו”דמי טיפול” - צורמות, ואני יודע שאני חושב במושגים של עולם חלוצי שחלף. הבעיה היא שכאשר הסכומים כה גדולים, והמאבקים לקיים את העסקה, לזכות במכרז, להשיג את ההזמנה, כה חזקים, מהר מאוד נולד טשטוש בין כסף מותר לבין כסף אסור.




הדרך לשקר העצמי




אני מקווה כמובן שיתברר שהחשדות למתן ולקבלת שוחד יתבררו כמופרכים, וכי כל החשודים ייצאו זכאים, אבל אני חושב שהאווירה שמתגלה לנו מעוררת מחשבה על בריאות החברה שלנו.

מה שמתחיל אצל קצינים משוחררים או אצל עורכי דין שוחרים לטרף בשאלה: “אולי יש לכם איזה תפקיד בשבילי בעסקת הנשק הגדולה?”, מגיע מהר מדי לתהייה: ומה בשבילי? כמה אני יכול להעביר לכיס שלי מתוך הסכומים המסנוורים שנחשפתי אליהם?

ועוד יותר מהר מגיע השקר העצמי: אני ראוי לזה, זה לא באמת יזיק למדינה כי הכסף מגיע מחברה גרמנית (או מיצרני המטוסים) ולא מתקציב הביטחון של המדינה, יש מעט שמבינים כמוני ולכן צריך לשלם לי על כך, ועוד ועוד תירוצים שמשמנים ומרככים כל מצפון.

האם התאכזבתי מכך שבין החשודים, לכאורה, בקבלת שוחד נמצאים גם קצינים כל כך בכירים, אנשים שהיו מוכנים להקריב כל כך הרבה למען המדינה, כולל את חייהם, בעת שירותם בשדות המלחמה? לא התאכזבתי, כי ראיתי איך אנשים טובים משתנים בגלל ההתמכרות לעושר, הבזויה שבהתמכרויות. ולהפתעתי, משתנים מהר מדי.

טיסה אחת בביזנס יכולה לשנות ברגע חיי סגפנות של שינה באוהלי סיירים בשטח, וזה מדהים אותי בכל פעם מחדש. האליטות שלנו לא היו אליטות מספיק זמן, ומספיק דורות, לכן המושגים “נובלס אבליז’” (האצילות מחייבת) או “זה לא ראוי לג’נטלמן”, עדיין לא נמצאים בתוך הדנ"א שלהם.