הכוונה של מפקד גלי צה”ל החדש, שמעון אלקבץ, לאסור השמעת משתמטי וסרבני גיוס היא כל כך מובנת מאליה, שלא נתפס איך לא התקבלה עד היום. כיצד יכולה תחנה צבאית להשמיע ולתת לגיטימציה לאנשים כמו אביב גפן, שהטיף להשתמט מצה”ל ונתן דוגמה אישית ניצחת איך עושים את זה, או לזמרות חילוניות שהצהירו עד כמה הן חסודות והשירות הצבאי יפגע ברגשותיהן הדתיים, או דוגמניות וקומיקאיות שחמקו באמצעות נישואי כזב, שלא לדבר על שחקנים שמצאו אלף שיטות להשתמט מהמדים ולימים אפילו העזו לשחק חיילי צה”ל בסרטים? מבחינת תחנה של החיילים, במיוחד במדינה שבה קיים גיוס חובה, החיבוק שהתחנה הצבאית מספקת לסרבנים ומשתמטים הוא לא פחות מאבסורד. הוא חותר תחת עצם הקיום של צה”ל כצבא העם ושל תפיסת המדינה הציונית כולה.

לשדרנים, זמרים, שחקנים ודומיהם ישנה היום השפעה אדירה על הציבור, עד כדי כך שהם מכונים “גיבורי תרבות”. מה שהם עושים ולא עושים משדר מסר רב־משמעות לכל מי שעוקב אחריהם. וכאשר הם משדרים או מושמעים בתחנה הצבאית, המסר שלה פשוט: להשתמט זה בסדר, אפילו טוב, כי גם השופר של צה”ל נותן להם תעודת כשרות. לכן, במדינה שבה מודאגים מירידת אחוזי הגיוס ליחידות הקרביות, המשך הקו הנוכחי הוא פשוט אובדני, שלא לדבר על חוסר המוסריות שבו.

אבל חשוב להבין שהאבסורד הזה אינו מקרי ולא התהווה מעצמו. הוא מחובר להוויה רעיונית ותרבותית שלמה. משום מה, גלי צה”ל התגבשה בעשרות השנים האחרונות כתחנת שידור “תל־אביבית”, אופנתית, שלא רק ממוקמת בעיר האורות, אלא גם מובילה את תוכני “מדינת תל אביב”. העובדה שלצבא יש תחנת שידור היא חריגה בפני עצמה, אבל ברור שהיא הוקמה ככלי לחינוך והעברת מסרים. והמסרים הללו מתמקדים בצורך להתגייס בכל המובנים - לעם, למדינה ולצבא, כלומר הפוך מרוח ההשתמטות והסרבנות. אלא שמשהו עמוק השתבש שם ביפו, כשהתחנה הפכה לעוד תחנת שידור ישראלית מהשורה. השורה הזו משובשת, מוטה ולא מייצגת בפני עצמה. אבל, כשמדובר בתחנה צבאית, ההשתייכות שלה לסינדרום המקובל היא בלתי נתפסת.

לא נתפס גם כיצד מרבית השדרנים האזרחים בתחנה הצבאית מחזיקים בהשקפות של האופוזיציה השמאלית בארץ ומקדמים אותה באמצעות המיקרופונים הצבאיים. לא נתפס כיצד גלי צה”ל התמזגה בקו האינדוקטרינציה המרכזי שמרעיל את הציבוריות הישראלית, ונישא בפי מובילי הדעה בארץ בניגוד לעמדת רוב הציבור. זהו קו שאכן לא רואה כל פסול במי שהצליח לתחמן ולחמוק מהמדים. זה קו שמחבק ארגונים אנטי־ישראליים ואנטי־צה”ליים כמו “שוברים שתיקה”, “בצלם” ו”הקרן החדשה לישראל”, קו שדומיננטי על האקרנים ועל במות התיאטרון, בהפקות שממומנות על ידי משלמי המסים הישראלים, כולו תוצר של לקטורים ומנהלי קרנות שגם אצלם, ההשתמטות מצה”ל ומהאתוס הציוני היא סבבה.

אכן הגיע הזמן לעקור את גלי צה”ל מההוויה האנטי והפוסט־ציונית לגווניה, כסימן מבשר גם לתחומים ומוסדות לאומיים אחרים. גם בגלל זה המעבר המתוכנן לירושלים חשוב ומתאים כל כך. זהו מעבר שמשדר מסר שיחזק את עיר הבירה שזקוקה מאוד להוויה תרבותית־ציונית מתחדשת, וגם ישפיע באופן חיובי על האופי של התחנה עצמה.