קשה לחשוב על מועד סמלי וטעון יותר לתקיפת המתקן הסורי, שהדיווחים משם מייחסים לישראל - בעיצומו של תרגיל הגיס הגדול בצפון, רגע אחרי שבשאר אסד עושה את הבלתי ייאמן וכובש מחדש חלקים ממה שהייתה סוריה, ועשר שנים ויום אחרי התקיפה שהשמידה את הכור הגרעיני שלו בדיר א־זור.

אז, לפני עשר שנים, הייתה סוריה מדינה מתפקדת עם צבא שנחשב לאיום המשמעותי ביותר על ישראל. מפקד חיל האוויר עמיקם נורקין היה אז רמ"ח מבצעים של החיל. ראש מטה חיל האוויר תומר בר היה מפקד טייסת הרעם - F־15I. שעות לפני התקיפה המיוחסת התקיימה חתונתה של מזכירת הרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי.

החשש אז מתגובה סורית היה כבד ואמיתי. אבל אסד הבליג וספג את הפגיעה ששמה קץ, לפחות עד עכשיו, לשאיפותיו הגרעיניות. היום כבר לא נשאר הרבה מצבאו, אבל במקום זאת יש לנו שכנים חדשים במה שהייתה פעם סוריה: רוסים, איראנים ולבנונים. מה שהופך את התקיפה המיוחסת לישראל למשמעותית הוא העובדה שעל פי הדיווחים הסוריים לא מדובר בתקיפה של משלוח נשק, אלא בהשמדה של מתקן השייך למשטר אסד. אם אכן עומדת ישראל מאחורי התקיפה, הרי שהיא סימנה בכוח קו אדום חדש, שלפיו לא תתיר ייצור טילים מדויקים המיועדים לחיזבאללה על אדמת סוריה.

ברור שהנוכחות הרוסית בסוריה מצמצמת את חופש הפעולה הישראלי שם, אבל יש לה גם צד חיובי: מוסקבה היא גורם מרסן ומייצב, שלא מעוניין ביוזמות שיובילו לעימות עם ישראל. ההשפעה של הקרמלין על אסד מוחלטת - הוא לא יעשה דבר ללא אישור של הממשל הרוסי. חיזבאללה ואיראן לא יבקשו אישור מוקדם ממוסקבה על פעולות מתוכננות, אבל גם ייזהרו שלא לפגוע באינטרס של ולדימיר פוטין.

במסגרת הכנת סדרה (שתשודר בשבוע הבא בערוץ 10) ביליתי החודש ימים ארוכים במוסקבה בניסיון להבין את האינטרס הרוסי באזור שלנו. בראייתם, איראן היא שותפה חשובה וגורם של יציבות באזור. הם מבינים את הדאגות הישראליות, אבל לא מזדהים איתן. למרות זאת, יש להם כבוד רב לישראל ואפס עניין בחיכוך איתה. בטח לא עכשיו, כשרשמו הישג מרשים כל כך בסוריה.

קשה לחשוב על מועד סמלי וטעון יותר לתקיפת המתקן הסורי. הכור הסורי לפני ההפצצה. צילום: רויטרס

כשפרצה המלחמה בסוריה, היו מי שהסבירו לנו שימיו של אסד ספורים. אחר כך אמרו לנו שסוריה היא חביתה שלא ניתן להרכיב ממנה בחזרה את הביצים. והנה, הביצה הסורית הולכת ומתייצבת לה לנגד עינינו. נשען על כידוניהם של כמה אלפי חיילים רוסיים וכמה עשרות מטוסים, הצליח אסד להחזיר לעצמו את השליטה בחלקים נרחבים של מה שהייתה פעם סוריה.

יש עדיין ויכוח על מי טבע את האמרה המדויקת "אפשר לעשות הכל עם כידונים, חוץ מלשבת עליהם". אסד התיישב על הכידונים הרוסיים, האיראניים והלבנוניים, ובינתיים נראה שדי נוח לו שם. פוטין וקאסם סולימאני עשו את הבלתי ייאמן והבטיחו את שלטונו של אסד, תוך שהם משליטים רגיעה ברוב אזורי הלחימה. סוריה לא תחזור להיות מה שהייתה, ואסד ימשיך להתחכך במורדים עד אחרית ימיו, אבל ההישג הרוסי־איראני־חיזבאללאי הוא מרשים ומטריד.


אפוקליפסה עכשיו


גיס לבנון של צה"ל תרגל השבוע את מלחמת לבנון השלישית - חדירות יבשתיות של חיזבאללה, אש רקטית כבדה על העורף הישראלי ותמרון רב־אוגדתי בתוך לבנון. 19 שנה מאז נערך תרגיל הגיס האחרון שוב עולה השאלה על נחיצותה של המפקדה העל־אוגדתית. בצבא שבו הרמטכ"ל הוא גם המפקד של צבא היבשה ותחתיו יש מפקדה של פיקוד מרחבי, האם יש צורך בקיומה של מפקדה שממוקמת בין הפיקוד המרחבי לבין האוגדות המתמרנות?

אף שהסיכוי למלחמה מול חיזבאללה נראה נמוך, צה"ל לוקח ברצינות את האיום הצפוני, וטוב שכך. זה תפקידו. הוא מבין שהמלחמה הזאת תתנהל תחת אש רקטית כבדה ומדויקת, שתשבש את תהליכי הגיוס של המילואים ותערער את העורף. אבל האתוס של צה"ל כצבא התקפי, שתפקידו להעביר במהירות את המלחמה לשטח האויב, לא באמת מביא בחשבון שגם חיזבאללה אימץ את העיקרון הבן־גוריוני ושהוא מתכוון להעביר את המלחמה לשטחנו.
זה היה בולט למדי בצוק איתן. צה"ל מתקשה להפנים שהמלחמות החדשות מתנהלות גם בשטחנו. במשך שבועות של לחימה היו פרוסים מפקדות וכוחות מנהלתיים סמוך לגבול הרצועה. רק אחרי שספגנו 12 הרוגים בשטחנו כתוצאה מחדירה דרך מנהרות ועוד 11 הרוגים מירי מרגמות על הכוחות בעוטף, הבינו בצה"ל שכדאי להרחיק משם את המִנהלות.

תכפילו את זה במאה, וזה מה שצפוי במלחמת לבנון השלישית. חיזבאללה יודע היום לכבוש יישוב ישראלי תוך דקות ולהחזיק בו במשך יממות. הוא מסוגל להחדיר חוליות נ"ט וצלפים עמוק לתוך השטח הישראלי. הוא יכול לנחות מן הים. ואת כל זה הוא יעשה תחת אש תופת שימטיר על קווי המגע והעורף.
ספק אם יחידות צה"ל יכולות מנטלית למשימה שבה יידרשו לשחרר יישוב ישראלי שנכבש בידי חיזבאללה ויש בו עדיין נוכחות של אזרחים ישראלים. רוב מפקדי צה"ל לא מוכנים מנטלית לאפשרות שיספגו עשרות הרוגים ממארב נ"ט על הטיוליות שלהם, מיד אחרי יציאתן מהימ"ח בגליל.

ואולם העורף הישראלי חסון. הוא יעמוד מול אלפי הטילים שחיזבאללה מסוגל להמטיר עליו. יהיה לו קשה יותר לעמוד מול שידורים חיים וארוכים על יישוב שנכבש, ומול חיילים רבים שייהרגו בתוך שטח ישראל. השבר המנטלי עשוי להיות כבד. אני ממליץ לכל מפקדי צה"ל לקרוא את הספר "גיבור" של אריק צ'רניאק, המתאר כיצד תיראה המלחמה הזאת. הספר נוטה אולי לראייה אפוקליפטית, אבל הוא מעוגן במציאות.

התוכניות המבצעיות של צה"ל מדברות על הגנה חזקה אל מול חיזבאללה, תוך פינוי יישובים. מתוך ההגנה ייצאו אוגדות לתמרון התקפי בלבנון. אבל התחושה היא שחלק ממפקדי הצבא לא באמת מאמינים בתמרון הזה. הם מחויבים לאתוס ההתקפי, אבל כשמקשיבים לטון שלהם, הם נשמעים כמי שישמחו לסיים את העימות הבא עם חיזבאללה בלי להיכנס ללבנון. הם יודעים שהדרג המדיני, לפחות זה הנוכחי, יעדיף להימנע מהמחיר הכבד שיגבה תמרון קרקעי ממושך.

בצה"ל כבר הבינו שאין סיכוי שהעימות הבא בצפון יהיה מוגבל לגזרת לבנון בלבד. ועדיין, התרגיל הוא של גיס לבנון. צריך להיפרד מהראייה של סוריה ולבנון כשתי גזרות נפרדות. בכל עימות עתידי הן צפויות לנהוג כגזרה אחת.

ובתוך כך, ההתייצבות של אסד היא התפתחות מטרידה. עוד לא ברור עד כמה היה הקרמלין קשוב לתחינותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להרחיק מאיתנו את איראן, אבל אסד, רוסיה, חיזבאללה והאיראנים ימשיכו ללוות אותנו כשכנים בשטח סוריה בעתיד הנראה לעין. יש סבירות נמוכה לכך שהתרחישים המפורטים כאן יתממשו, אבל אנו חייבים להכיר ביכולות שלהם. ואם אכן צה"ל מחפש הכרעה מול חיזבאללה - היא תושג לא רק בהתקפה מוחצת, אלא גם בהגנה יעילה.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10