בעיצומה של מלחמת העצמאות, ב־27 במרץ 1948, יצאה מנהריה שיירת אספקה לקיבוץ יחיעם. הערבים ארבו לשיירה ליד כברי והרגו 46 מלוחמי חטיבת כרמלי. באותו יום נהרגו 15 לוחמים בשיירת נבי דניאל שיצאה לגוש עציון הנצור. ארבעה ימים אחר כך נהרגו 22 מלוחמי הפלמ”ח בשיירת חולדה שניסתה להביא אספקה לירושלים. דוד בן־גוריון הורה להוציא לדרך את מבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים. 



שבוע אחרי מפלת שיירת חולדה, החל המבצע שנמשך עשרה ימים. כחלק ממנו תקפו יחידות אצ”ל ולח”י את הכפר דיר יאסין במבואות המערביים של ירושלים. בקרב הזה נהרגו 110־254 ערבים (תלוי את מי שואלים), ובהם גם אזרחים לא לוחמים. הערבים טענו שזה היה טבח. טענה זו אומצה גם על ידי ההגנה ומוסדות היישוב שגינו את הקרב ותוצאותיו.

ארבעה ימים אחר כך יצאה להר הצופים הנצור שיירה, ובה אנשי צוות רפואי מהדסה. בשייח' ג’ראח ארבו הערבים לשיירה וטבחו 77 מנוסעיה. עבדאללה א־תל, מפקד הלגיון הערבי בירושלים, טען שזו הייתה פעולת נקם על דיר יאסין. כך גם הצדיקו הערבים את רצח 133 ממגני כפר עציון לאחר שנכנעו. אם אכן היו אלו “פעולות נקם” על דיר יאסין, מה היו מעשי הטבח בשיירות יחיעם, נבי דניאל וחולדה?
 
בשלהי מלחמת העולם השנייה מחקו מפציצי בעלות הברית את העיר הגרמנית דרזדן. 25־40 אלף אזרחים גרמנים נהרגו (תלוי את מי שואלים). הבריטים אמרו שזו נקמתם על הפצצת ערי בריטניה בתחילת המלחמה, בייחוד הפצצות קובנטרי ב־1940 (1,250 הרוגים). הגרמנים טענו שהפצצת קובנטרי הייתה נקמה על הפצצת מינכן שבוע קודם לכן.

משה יעלון. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90משה יעלון. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

 

בפברואר 1992 חיסל צה”ל את מזכ”ל חיזבאללה עבאס מוסאווי. איתו ברכב נהרגו גם אשתו ובנו. המחליף שלו , חסן נסראללה, שיגר את עימאד מורנייה לפוצץ את שגרירות ישראל בבואנוס איירס. חודש אחרי חיסול מוסאווי נרצחו 29 ישראלים וארגנטינאים בבניין השגרירות. שנתיים אחר כך נרצחו 85 יהודים בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה. שתי הפעולות הוגדרו על ידי נסראללה כ”פעולות נקם”.
 
למה אני מטריח אתכם בהיסטוריה זו? הרמטכ”ל לשעבר, שר הביטחון לשעבר, משה (בוגי) יעלון, אדם היודע דבר או שניים על ההיסטוריה של מלחמות היהודים והערבים, דיבר בשבוע שעבר בכפר סבא וסגר כמה חשבונות ישנים עם מנהיגי הליכוד והבית היהודי. הוא דיבר על נפתלי בנט, שהסית לדבריו נגד בית המשפט העליון בשעה שמתנחלים השליכו אבנים ושקיות שתן על חיילי צה”ל. אחרי הסתה כזאת, אמר יעלון, אין להתפלא שיהודים מבצעים רצח נפשע בכפר דומא ושורפים למוות את בני משפחת דוואבשה. בוגי אמר שהדם שלהם הוא על ידינו.

אבל חוש הצדק המפותח מאוד של יעלון לא נעצר באמירה בלתי נסבלת זו (הוא מאשים את כולנו במעשה רצחני של בודדים) - יעלון הרחיק לכת. לדעתו, גם דמם של איתם ונעמה הנקין, שנרצחו לעיני ילדיהם חודשיים אחרי רצח בני משפחת דוואבשה, מכתים את ידינו, כי רצח הזוג הנקין היה, לדברי יעלון, “פעולת נקם”.
 
כשהיה יעלון מפקד סיירת מטכ”ל הוא פיקד על הפעולה לחיסולו של הארכי־רוצח אבו ג’יהאד (חליל אל־וזיר) בתוניסיה. נמסר כי יעלון אישית חיסל אותו. יבורך. זה היה בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה שבה נרצחו כ־150 יהודים, רובם לאחר חיסולו הראוי של אבו ג’יהאד. כמה ממעשי רצח אלו צריכים להיחשב “פעולת נקם” על חיסולו?
 
כשהיה יעלון סגן הרמטכ”ל, השחיל מסוק אפאצ’י של חיל האוויר טיל בחלונו של מזכ”ל החזית העממית אבו עלי מוסטפא. חודש וחצי לאחר מכן רצחו אנשי החזית העממית את השר רחבעם זאבי (גנדי), במה שהם הגדירו “פעולת נקם”. האם דמו של גנדי מכתים חלילה את ידיו של יעלון? איך אפשר לומר משהו מפלצתי כזה? ממתי אנחנו מאמצים את הנרטיב הערבי המסביר רצח יהודים כנקמה על פעולות שביצעו יהודים, וממתי אנחנו רואים עצמנו שותפים באחריות למעשי רצח כאלו?
 
איני יודע אם משה יעלון קורא את המאמרים שלי. אולי מישהו יביא מאמר זה לידיעתו. אני מציע למר יעלון לקום ולהתנצל בפומבי על דברי הזוועה שאמר, ולהסביר כי לא לכך התכוון. אני מציע לו לא להפוך לרואה חשבון של מעשי רצח. לא לנהל את חשבונות מעגלי הדמים. הערבים מעולם לא נזקקו לתירוצים כדי לרצוח יהודים.