הפיגוע הרצחני בהר אדר הביא לתוצאה טרגית וחריגה, שלא הורגלנו אליה. מפגע בודד, שהצליח לרצוח שלושה ישראלים שעסקו בתפקידי שיטור ואבטחה ולפצוע רביעי, לפני שחוסל. תוצאות הפיגוע הזה מעלות באופן טבעי מספר שאלות בנוגע לאופן אבטחת היישובים והמעברים הישראליים, בנוגע לתהליך מתן אישורי התעסוקה לפלסטינים ובאופן כללי לגבי האופן שבו מתמודדת מדינת ישראל מול איום פיגועי הבודדים.
עד כמה שקשה, על רקע תוצאותיו הטרגיות של הפיגוע, לעסוק בניתוח קר של הצד המקצועי־מודיעיני, דומה שאין מנוס מכך. חשוב להבין שפיגוע זה, בדיוק כמו כל שאר פיגועי הבודדים לאורך השנתיים האחרונות, הוא בעל מאפיינים זהים לחלוטין. שוב מדובר בפלסטיני ללא כל רקע ביטחוני או מידע מודיעיני מוקדם, שוב מדובר על מחבל ללא קשרים לארגוני טרור או לתשתית טרור תומכת. גם כאן מדובר בפלסטיני שביצע מעשה ייאוש כתוצאה מתסכול אישי, שהגיע על רקע משפחתי, אובדן מעמדו וכבודו במשפחה ועזיבת אשתו.
אין מדובר בכישלון מודיעיני
שוב יצא רוצח בבוקרו של יום על דעת עצמו, מוסת באופן רציף על ידי התקשורת והשלטונות הפלסטיניים, רק כדי להרוג ישראלים ובכך להשיג את אחת משתי המטרות היחידות שאליהן הוא יכול היה לכוון - או להיהרג ולהפוך לשהיד מכובד בקהילתו או להיעצר, להיכלא, להפוך לגיבור בעיני עמו, ולספק למשפחתו תמיכה כספית מכובדת מהשלטונות הפלסטיניים.
כמו במקרים קודמים, ככל הנראה אין מדובר כאן בכישלון מודיעיני, שכן במקרים אלה ממילא לא קיים כל מודיעין מקדים. על פניו, גם לא מסתמנת חריגה בשיטת חלוקת אישורי התעסוקה על ידי המינהל האזרחי, ולא בטוח שנדרש שינוי מדיניות כלשהו בתחום זה. הלקח היחידי שאותו יש לנסות ולהפיק הוא רמת מוכנותם ועירנותם של שוטרי מג”ב והמאבטחים האזרחיים ביישובים ובמחסומים. מדובר בלוחמים מנוסים, חמושים היטב ומאומנים בדרך כלל, היודעים היטב את משימתם ומכירים את האיום.
המענה והלקח האפשריים בתחום זה יכול להיות שיפור מעגלי האבטחה בממשקי התפר מול האוכלוסייה הפלסטינית. זה כולל בידוק אלקטרוני ומגנומטרים בכל כניסה לאיתור אמצעי לחימה וכן שיטת בידוק היוצרת מעגלים של סינון ומיון לפני הגעת המחבל הפוטנציאלי למגע ישיר עם השוטר, החייל או המאבטח.
הכותב הוא סגן ראש אגף לשעבר בשב"כ ומומחה למודיעין ולטרור