לו תהא שנת תשע”ח שנת עברית נכונה. זאת אומרת: תשע”ח תהא שנת עין וחית. שמעתי זאת בהערת אגב בבליל פטפוטי החג. הדיבור העברי שמוותר על חית ועין הוא נושא מעניין. זו היא התופעה המשמרת את צרת החלוקה לעדות, שלהפתעתי עדיין רוחשת לה. דיבור בלי או עם חית ועין הוא גם הוכחה אבסורדית שיש חלוקה חברתית שבה המגרעות הופכות ליתרון, והיתרונות - למגרעת. זאת אומרת, אם אתה עושה שגיאות בדיבורך, זה מקדם את הניקוד שלך במקום להוריד אותו. בכל מכרז לאיתור מגיש רדיו או טלוויזיה יתקבל בעל הכישורים הנמוכים יותר בדיבור עברי, כי קריין או מגיש שמדברים בחית ועין, זאת אומרת נכון, ייפסלו בגלל הגייה נכונה. העובדה שהיום כדי להשתייך לשכבה הנכונה עליך לדכא את המקום שבו אתה הוא הצודק - מעוררת מחשבות חברתיות, לא רק דקדוקיות.

ישראל היא מדינה שקשה להסביר. אני עסוק עכשיו מטעם אגודת הסופרים העברים בתענוג ההכנות לקראת בואה של משלחת סופרים מהודו, נציגי הגוף המרכזי של הספרות ההודית. במסגרת המיילים שאני מחליף איתם הגיעה מהודו שאלה כזו: “פירטת בתוכנית ביקורים בירושלים ובמקומות אחרים בישראל, אבל לא ציינת כלום לגבי הטיסות הפנימיות”.

נו, איך להסביר להודים מה היא ישראל בגודל? ואיך אוכל להסביר את החלוקה לעדות? כל מיני גויים בכל העולם שחושבים שהם מבינים ביהדות יודעים לציין בשיחות איתי שהם יודעים שיש יהודים אשכנזים ויש יהודים ספרדים, ותמיד אני מזהה שהם חושבים שמדובר בשתי דתות שונות, כמו קתולים ופרוטסטנטים, נניח. קשה ומביך לי לתקן זאת. במסגרת הסימפוזיון שהסופרים מהודו הציעו, יש גם דיון בספרות של השפות הקטנות השונות של המדינה. בהודו יש בעיה כזו, אבל איך אסביר להודים שיש לנו רק שפה אחת, ולמרות זאת הישראלים מסוגלים להיות חלוקים גם בשפה אחת.

נכון שלמען כור ההיתוך בני עדות אשכנז ויתרו על ההגייה האשכנזית, ואל יהא הדבר קל בעיני מישהו, כי בזאת הם ויתרו על מצלולים וחריזה של שירה גדולה. נכון גם שהמשמרים היחידים של החית והעין בתרבות כיום הם הזמרים המזרחיים. כאמור, השאלה הזו צמודה תמיד לנושא העדתי, וזה מה שמסקרן וגם מה שמכאיב בה.

לא מזמן שוחחתי עם ישראלי בעת עסקה קצרת טווח בתחום התחבורה. טוב, אספר את האמת: זו הייתה שיחה עם נהג מונית. התפתלתי בניסוח כי תמיד לעגתי לעיתונאים שמספרים על המפגש שלהם עם “קולו של העם” דרך שיחה עם נהג מונית. נשבעתי שלעולם לא אעשה זאת. הפעם אני חייב להזכיר שזו הייתה שיחה עם נהג מונית, כי השיחה התחילה רק משום שבגט טקסי היה כתוב שהתחביבים של הנהג הם ספורט. איך שנכנסתי אמרתי לו: “מצטער, אני לא מבין בספורט”. והוא אמר לי: “בעצם גם אני לא אוהב ספורט, אבל ביקשו שארשום משהו”. שאלתי אותו: אז מה אתה אוהב? הוא ענה שהוא לא אוהב כלום, אבל אשתו אוהבת לקרוא. ושיגר הרהור לחלל הרכב: “אבל איך זה שאני לא קורא בכלל, ובכל זאת כותב בלי שגיאות?” שאלתי אותו: דיברת פעם בחית ועין? הוא גמגם כמודה בפגם ואמר: כן. אמרתי לו: אם כך יש לך כבר יתרון, ולכן אתה עושה פחות שגיאות כתיב.

כולנו יודעים מדוע הוא הפסיק לדבר בחית ועין. בסדר, אני בעד כור ההיתוך והוא הביא לנו רק טוב. למען האמת, חשבתי שכור ההיתוך כבר יצק את הברזל הישראלי. אני בכלל חושב שמזמן הגיעה העת להכריז על עדה חדשה בשם "גם". ישראלים שכאשר ישאלו אותם “מאיזו עדה אתם?”, יענו: “גם”. ישאלו “אתה אשכנזי?”, והתשובה: “גם אשכנזי”. ישאלו “אתה ספרדי?”, והם יענו: “גם ספרדי”. ואפילו אם אין במשפחתם רקע של גלות בתימן, יאמרו רק למען ההיתוך: "גם תימני". "גם רוסי".

כי מזמן התערבבנו שוב, וחוץ מזה, מעולם לא היינו תימנים, או רוסים, או פולנים. שם העדה הנכון היחיד בישראל הוא יקה, שפירושו יהודי גרמני, ולא גרמני. הרי יהודי עיראקי הוא לא עיראקי ויהודי רומני הוא לא רומני ויהודי מרוקאי איננו מרוקאי. די, אחרי יום כיפור לא נחזור על חטאים ישנים. הגיע הזמן שתהא זו שנת העדה החדשה: "גם".