חברת הכנסת מהליכוד, ד”ר ענת ברקו, הניחה על שולחנו של ראש הממשלה תוכנית חדשה ונועזת: לחלק את ירושלים. שלוש בעיות מהותיות במשפט הזה: התוכנית אינה חדשה, היא אינה נועזת וכלל לא ברור מה עושה ד”ר ברקו בשורות הליכוד.

הבעיה הדמוגרפית בירושלים מוכרת היטב. פרופ’ סרג’ו דלה־פרגולה אומר כי יש היום רק 62% יהודים בירושלים, ובעוד 15 שנה יהיו רק 58%. בהנחה (המופרכת) שהניתוח הדמוגרפי הזה נכון - מדובר בכאב ראש לא קטן. ישראל הניחה לרבבות ערבים להיכנס ולהתיישב קבע בתחומי ירושלים. לא “הריבוי הטבעי” של ערביי ירושלים כפול מזה היהודי (ורישומי הלידות יוכיחו); גם פרופ’ דלה־פרגולה יודע שהריבוי הטבעי הערבי הולך וקטן, וזה היהודי הולך וגדל.

ולמה בכל זאת מצטמצם הרוב היהודי בעיר? משום שרבבות יהודים עוזבים את העיר בהיעדר דירות. הערבים בונים אלפי בתים לא חוקיים, וממשלת ישראל אינה אוכפת עליהם את החוק. הם גם מוכנים להצטופף בתנאים קשים שיהודים אינם מוכנים להם. אם יהודי יבנה שלא כחוק - ייהרס ביתו, ובנייה כחוק כמעט אין משום שממשלת נתניהו אינה בונה בירושלים. עתודות השטחים לבנייה במערב העיר נוצלו כמעט עד תום. ממזרח לעיר שטחים גדולים וריקים. סיפוח מעלה אדומים לעיר ובנייה רוויה בשטח שבין מעלה אדומים לירושלים למשל, כמו גם בארמון הנציב ובהר חומה ובגבעת המטוס - ייצרו רבבות יחידות דיור בעיר, שהיעדרן גורם להגירה של יהודים מהעיר. ביתר עילית, בית שמש וקריית ספר נבנו בקצב מדהים רק כיוון שאין דירות בירושלים. אבל סיפוח מעלה אדומים ובנייה בשטח 1E או במזרח ירושלים טעונים החלטה מדינית. אם כי “מדינית” הרבה פחות מחלוקת ירושלים שממליצה עליה ד”ר ברקו, חברת הליכוד.

התוכנית לחלוקת ירושלים אינה חדשה. פרס, ברק ואולמרט היו מוכנים לבצע אותה. חיים רמון מטיף לה כבר זמן רב. הזיות ביילין והפנטזיות של עמי אילון כללו את חלוקת העיר. אבל ההיסטוריה הולכת בכיוון ההפוך. ירושלים, שהייתה מחולקת, אוחדה. ממש כמו בלפסט וברלין. ודווקא ברקו רוצה לחזור לימי העיר המחולקת. הקטועה. שצלפים ערבים מבוצרים על חומותיה. רק מי שלא גדל, כמוני, במציאות ההיא, יכול לשאוף אליה.

רוצה לחזור לעיר המחולקת. ד"ר ענת ברקו, צילום: מרים אלסטר, פלאש 90רוצה לחזור לעיר המחולקת. ד"ר ענת ברקו, צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

לא תוכנית נועזת - אלא פחדנית

התוכנית אינה נועזת. להפך. היא פחדנית. היא בריחה מהבעיה האמיתית - אי־פיתוחה של ירושלים והקפאת הבנייה בה. הדמוגרפיה בירושלים היא כאב ראש. ד”ר ברקו ממליצה על כריתת מחצית הראש כטיפול. אריאל שרון הקים חומת הפרדה וניתק מהעיר את מחנה הפליטים שועפאט, כפר עקב וקלנדיה ויצר בשטחים אלו גיהינום עלי אדמות של שלטון כנופיות פשע והיעדר כל שירותים עירוניים. על פי תוכניתה של ד”ר ברקו, יועברו כל השכונות הערביות לרשות הפלסטינית. זו שהיום היא עדיין בשליטת הפת”ח ומחר אולי בשליטת חמאס. בכך מסתכנת ישראל ביצירת מציאות של רצועת עזה בטווח 2,000 מטר מהכנסת - טווח מרגמות קלות. ואם יופעלו מרגמות כאלו, יצטרך צה”ל לשוב ולכבוש את השטח ולהחזיק בו, כי הרי רק שליטת המשטרה בירושלים והשב”כ וצה”ל ביהודה ובשומרון - מונעת מהם להפוך לרצועת עזה או לדרום לבנון. ד”ר ברקו מציעה לפתור בעיה דמוגרפית באמצעות יצירת בעיה ביטחונית חמורה ממנה. ועוד לא הבנתי איפה תמצא ד”ר ברקו בג”ץ שיסכים לשלול מעמד תושב מ־300 אלף איש רק מכיוון שהם ערבים.

לבעיה הדמוגרפית בירושלים הוצעו פתרונות יצירתיים הרבה יותר ומסוכנים הרבה פחות. אחד מהם הוא הקמת מועצה אזורית לשכנות הערביות בריבונות ישראלית מלאה, וארגונן במסגרת מוניציפלית שאינה עיריית ירושלים, להנחת דעתם של כל אלו החוששים שכל ערביי ירושלים יקומו יום אחד כאיש אחד ויתאחדו סביב מועמד שלהם לראשות העיר.

ולסיום, הערה לשייכותה הפוליטית של ד”ר ברקו. תוכניות כאלו אפיינו ב־50 השנים האחרונות את האגף השמאלי הקיצוני של הפוליטיקה הישראלית ונועדו בדרך כלל לאפשר הקמתה של “מדינה פלסטינית בגבולות 67’ שבירתה ירושלים”. אל דאגה; שום ערבי לא יסכים לתוכנית כזו בלי העיר העתיקה. ד”ר ברקו (עדיין?) אינה מוכנה לוויתור על הלב ההיסטורי של העם היהודי, אבל תוכניתה משרתת בוודאי את השמאל הישראלי שיבוא עתה ויטען: הנה, גם בליכוד רוצים לחלק את ירושלים. ד”ר ברקו היא “שחקן חיזוק” שהביא נתניהו לליכוד. אם אכן התכוון לחזק את השמאל הישראלי במינוי כזה, הרי תוכניתו עלתה יפה. אם התכוון למשהו אחר ואין בכוונתו לחלק את העיר, מוטב לו להודיע לאלתר על דחייתה המוחלטת של תוכנית ברקו לחלוקת ירושלים והחלפתה בתוכנית בנייה יהודית מואצת.