כמה אנחנו אוהבים להתעטף בו, באיום האיראני, החם והמחבק. הוא כבר הפך אצלנו לבן בית שגם ההנהגה המדינית וגם התקשורת מתקשות להיפרד ממנו. השבוע זו הייתה הצהרה חסרת משמעות של הרמטכ"ל האיראני, שמיד קיבלה אצלנו ממדים של איום קיומי. נכון שהמערכה השקטה שישראל מנהלת בסוריה עלתה השבוע לשלב חדש, אבל התוצאות שלו ייקבעו במוסקבה ולא בטהרן.

הנאום המדויק של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בשבוע שעבר הכניס את איראן לפינה. בלי לבטל את הסכם הגרעין, טראמפ הבהיר לאיראנים שכל עוד הוא נשיא - הם לא ישנו לילה אחד בשקט. הם יהיו תחת מיקרוסקופ אמריקאי, וכל תנועה חדה שלהם עלולה להביא עליהם סנקציות חדשות. באותה נשימה הנאום שלו שלח את כל החברות העסקיות שחולמות על עשיית ממון באיראן לחשוב שוב ולהביא בחשבון שגם הן עשויות למצוא את עצמן תחת סנקציות אמריקאיות.

מבין האפשרויות שעמדו לפניו, בחר הנשיא בטובה ביותר. נסיגה מההסכם עם איראן הייתה מאפשרת להם לחדש את המרוץ לפצצה ומובילה לעימות ישיר עם ארה"ב. כאיש עסקים, טראמפ בחר במקום זה להעביר להם הודעה על הפרה יסודית של ההסכם, בלי לנקוב באילו צעדים הוא מתכוון להשתמש בתגובה על ההפרה. זה גם הוכיח רצינות וקנה לו זמן במשבר מול קוריאה הצפונית וגם הניח את התשתית שתאפשר לנשיא העתידי למנוע מאיראן גרעין גם אחרי שיפקע ההסכם, בטענה שהם הפרו אותו.

מאז סוף השבוע שעבר האיראנים לא מפסיקים לנבוח, אבל המבחן יהיה אם יעזו גם לנשוך, בשיגור טיל או במהלך תוקפני אחר. גם ההצהרה של הרמטכ"ל האיראני במהלך הביקור בסוריה היא במסגרת הנביחות החלולות, או כמו שמנסחים אותן בעברית: "נגיב בזמן ובמקום שנמצא לנכון". לא איראן היא שתקבע אם אסד יגיב לטיסות חיל האוויר או לא. הגורם המכריע בסוריה הוא הרוסים, והתזמון של התקרית עם חיל האוויר בבוקר ביקורו של שר ההגנה הרוסי בישראל היה מושלם.

לפני כחודש, טענו הפרסומים בסוריה, תקפה ישראל מתקן לשדרוג טילים של המשטר הסורי בקונצרן הצבאי־תעשייתי CERS. יומיים אחר כך שיגרו הסורים טיל נ"מ במהלך פעילות של חיל האוויר בלבנון. טיל ה־SA־5 לא איים על המטוסים ושוגר בכלל לכיוון ירדן. בישראל סברו אולי שמדובר ביוזמה מקומית של מפקד סוללה, ובשל המתיחות באותם ימים, בחרו שלא להגיב. אבל מאז דיווחו טייסי חיל האוויר על כמה מקרים שבהם סוללות הגנה אווירית סוריות נעלו את המכ"ם על המטוסים הישראליים.

ביום שני השבוע שוגר שוב טיל מאותה סוללה במהלך גיחת צילום של חיל האוויר בלבנון. הפעם כבר היה ברור שמדובר במדיניות תגובה חדשה של הסורים ושצריך להגיב עליה. מאחר שהמטוסים שפעלו באזור היו בתצורת צילום, העדיפו להחזיר אותם ולצאת לגיחת תקיפה נוספת נגד הסוללה שירתה. ישראל סימנה קו אדום חדש בסוריה: לא נאפשר פגיעה בחופש הפעולה של חיל האוויר בסוריה ובלבנון.

שר ההגנה הרוסי סרגיי שויגו, שהתיישב שעות אחר כך לפגישה עם שר הביטחון אביגדור ליברמן, לא הסתיר את מורת רוחו מהפעולה הישראלית, ובכלל מהעובדה שישראל עושה בסוריה כבשלה בשנים האחרונות. עם זאת, היה ברור שהוא מבין ומכבד את האינטרס הישראלי ואין לו שום עניין בחיכוך מול ישראל - לא חיכוך רוסי ולא איראני או אחר. שויגו לא הציג שום דרישה רוסית חדשה להגביל את פעילות חיל האוויר.

שויגו גם הבהיר שרוסיה לא מתכוונת לקרב כוחות איראניים/שיעיים אל הגבול ברמת הגולן. היא מסרבת לקבל דרישות ישראליות לאזורי חיץ ללא שיעים ממזרח לגבול, אבל פועלת למניעת חיכוכים לא רצויים, מבחינתה, מול ישראל. רוסיה היא לא בת ברית ולא חברה של ישראל. היא רואה בישראל את הגורם היחיד באזור שעשוי להפריע לאינטרסים שלה ולכן חשוב לה לקרב אליה את ישראל ולא להפוך אותה לאויבת.

כמעצמה מוכוונת־רווח, רוסיה היא פרטנר נוח למשא ומתן. היא מבהירה מה האינטרסים שלה ומוכנה להתמקח על כל מה שלא מאיים עליהם. האינטרס הרוסי בסוריה הוא לשמור על הנכסים הימיים והאוויריים שהקימו, ולייצב את משטרו של אסד. ראש הממשלה נתניהו הקפיד גם השבוע, בשיחתו עם ולדימיר פוטין, להבהיר שישראל לא תאיים על משטר אסד, אלא תפעל רק במקומות שבהם המשטר הזה יסייע לחיזבאללה.

הגלגול של דאעש

המאמץ של אסד בשבועות הקרובים יתמקד במזרח סוריה. העיניים היו נשואות השבוע לנפילת בירת דאעש, א־רקה, אבל מעבר למשמעות הסמלית, ההתפתחות המשמעותית הייתה דרומה משם: כיבוש העיירה אל־מיאדין בידי כוחות אסד. כמו כולם, גם בדאעש הבינו כבר לפני חודשים רבים שגורלה של א־רקה נחרץ. ההנהגה, המפקדות ומנגנוני השלטון פונו משם כבר בפברואר ועברו דרומה, לעמק הפרת. בא־רקה נשארו רק מסגרות לוחמות. אבל דאעש לא צפה את הנפילה המהירה של אל־מיאדין ומשם כבר לא היה פינוי סדור אלא מנוסה מבוהלת.

השאריות האחרונות של "המדינה האסלאמית" נותרו דרומה משם, לאורך הפרת, באזור שבו הוכרזה הח'ליפות לפני שלוש שנים. שם גם שוהה כנראה מנהיג המדינה האסלאמית אבו בכר אל־בגדאדי, ושם יש עדיין שדות נפט וגז, שתוצרתם ממשיכה להימכר גם למשטר אסד וגם לטורקים. עם הצטמצמות האוכלוסייה שתחת שליטתה, נחתך גם סעיף המסים בהכנסות המדינה האסלאמית, והיא תלויה לחלוטין בהכנסות מנפט. יחלפו עוד חודשים ארוכים עד שהתשתית הפיזית של דאעש תוכרע סופית.

החדשות הטובות מבחינתנו הן שאסד והאיראנים יהיו ממוקדים באזור הזה בתקופה הקרובה. חזית הגולן, שבה יש בימים האחרונים לחימה באזור ח'דר ובית ג'אן, פחות מעניינת אותם. כשיסיימו עם דאע"ש במזרח, יש להם עוד כיסי מורדים מטרידים בדמשק, כך שהסיכוי שיתפנו לעסוק באזור הקרוב אלינו קלוש.

השאלה המעניינת היא מה יהיה הגלגול הבא של דאעש: האם המדינה והארגון יהפכו לכיסי טריטוריה קטנים, או ישרדו רק כרעיון? מה יקרה באזורים הסוניים ששוחררו מעול הארגון? האם הם יסכימו לקבל מרות שיעית? בחודשים הקרובים ניווכח אם דאע"ש יופיע בגרסה מחודשת, וירטואלית בבסיסה, או שנקבל מוטציה פראית יותר של האסלאם הקיצוני.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10

tguvot@maariv.co.il