היו זמנים שבהם החיים ויישום הצרכים הנלווים אליהם היו עניין פשוט. אם חפצה נפשך בתספורת, ירדת למרכז השכונתי, אמרת שלום לספר קשיש עטוף בחלוק לבן, שנשא לרוב את השם "יעקב", מכונת גלח עתיקה נשלפה והופ, תוך דקות שערך קוצץ בסגנון גרעה. צריך לתקן את האוטו? אין בעיה. נכנסת למוסך מזוהם ומעושן, לחצת יד לבעל המקום, ובחלוף שעות ספורות האוטו, בתוספת חשבון מופקע ובלתי מפוענח וצ'פחה מפרקת עצמות, היה מוכן לכביש.

התקיימנו במציאות קלה שנותבה על פי ההיגיון הבסיסי של "שלם וקח". בלי חוכמות ובלבולי שכל. בשנים האחרונות בעולמנו האנין והמתוחכם הכל השתנה. אין לך בעל מקצוע שלא תופס תחת. כל זבן בוגר ייל, וכל פקיד דוקטורנט בסורבון. נכון להיום, קבלת שירות דורשת מאדם לעבור מסע פתלתל, ארוך ומלא ייסורים. בשביל לרכוש חלב, במבה, או לתקן את דוד השמש הביתי, צריך להתקבל ל"מומחה", להזמין תור חצי שנה מראש ולהתפלל שנהיה די ראויים בעיניו כדי שיעניק לנו מחסדו.

ראשית האבולוציה הארורה הזו אצל אנשי הכבלים/ הלוויין/חברות האינטרנט. קל יותר לתפוס סוכן מוסד בפעולה כושלת בירדן מלהניח את היד על החברים הללו. בהתאם לתפיסה החמקנית, כשמתקשרים לקבל שירות מהגורמים, מתברר שאין כלל מונח כזה "שירות" בעולמם. מעשית, איננו זכאים לקבל דבר, אלא רק להיכנס לרשימה שבמסגרתה ייבדק לוח הזמנים של המועסקים בחברה שגובה מאיתנו אלפי שקלים בשנה, כדי לברר אם יש לנציג מטעמם, שנכנה אותו רום מעלתו, רגע פנוי עבורנו. בסוף, בחלוף עידן ועידנים, כששערנו כבר הלבין והליכתנו התעקמה מעט, נפגוש סוף־סוף את האדון. אחרי טקס של נישוק רגליו והגשת קפה ומשקאות קרים היישר לפיו, הוא יביט בנו בבוז תוך שהוא מחבר כבל נשכח לתוך חריר שאינו מוכר לאדם בר דעת ויאמר: "לא חבל על הזמן שלך? יכולת לעשות את זה דרך המוקד בשיחה טלפונית".

המשוכה הזו שהייתה פעם סרח מתסכל ושולי היא כעת מגיפה משקית כוללת. לאחרונה אני חווה את נחת זרועה ובגדול: בשל פיצול ערוץ 2 והמעבר לשידורים באיכות גבוהה יותר, זוגתי המליצה שאעבור טיפול פנים למען יוסרו הכתמים האדמדמים שהצטברו בפני בשל הגיל, הקריזות והגנטיקה המזרח אירופית, שמתקשה לקבל את נגיסות השמש הקופחת. בדקתי והתייעצתי ובשעה טובה מצאתי אדם שנחשב למומחה בכיר. פניתי אליו בתמימותי כדי לקבוע תור. לא ידעתי שזה יהיה רק שלב ראשון במערכה מתישה ושוברת לב, שבה אני מבקש ממנו למצוא זמן פנוי עבורי, והוא, למרבה הצער תפוס, עמוס בלי אפשרות לדחוף סיכה ליומן.

הלחץ הנוכחי שמקצר את פתיל חיי מסתכם בשאלה אם אלוף הפיגמנטציה יתפנה אמן ביום שלישי לרבע שעה או בחמישי לשבע דקות, למען אזכה לעור חלק ולקריירה ארוכת שנים על המסך ולא אדחה את הצופים בהררי איפור ואדמומיות. עד עכשיו טרם הגענו לעמק השווה.

גם מאמן האגרוף והכושר במכון שבו אני מתאמן למעלה מעשור עושה קולות של אציל פרוסי, מה שדורש ממני ליישם טכניקות משא ומתן מתקדמות כדי לזכות ברגעי חסד מזמנו. ותק, מזומנים והעובדה שהנני סלבריטאי זוטר וכושל לא עוזרים לי. כרגע, ישתבח שמו, אחרי שלל הפצרות דומעות ושביתת רעב קצרה שניהלתי בכניסה לביתו, שולבתי ברוטציה בין שתי בנות טיפש עשרה שמצרות היקפים בעזרתו תוך שילוב דיאטת חסה וירוקים, ושלושה עורכי דין עונדי רולקסים, שמתאמנים באגרסיביות בזירה כדי להפעילה ביעילות מול אזרחים תמימים בבית המשפט.

הרשימה נמשכת: עדיין לא נמצא חלון הזמן הראוי במרפאתו של רופא השיניים כדי שהדוקטור יסדר את השן שחסרונה בפי דורש ממני לחייך באופן מוזר, שגורם לי להיראות כסוטה. הגרוע מכל הוא שלאחרונה אפילו ארוסתי, שעובדת בתחום הטלוויזיה והפכה בהתאם לכך לאדם העמוס ביותר ביקום, מיישמת את הטכניקה המדוברת ומוכנה לדבר איתי רק בשעות עגולות, או להיפגש ל־20 דקות בלבד בכל לילה שני, רגע לפני שהיא נרדמת ובתיאום מראש.

אבל יש גם בשורות משמחות: אני אוטוטו בדרך להשתחל לרשימת הזכאים לרכישת עוגת שוקולד בימי שישי בקונדיטוריה השכונתית. זו ידיעה חיובית בהחלט בהתחשב בעובדה שעד לאחרונה נדחיתי בידי ארבעה אופים באזור, שטענו שרק בשביל להיכנס לרשימת ההמתנה עלי להיכנס לרשימת המתנה. הייתי כל כך חבוט ומסורב במרדף אחר מאפה טרי לסוף השבוע, עד שכוניתי "שרנסקי של תחום הבצקים".

מי שהזדהה עם הדברים הללו עד נפלה רוחו ויבקש את נפשו למות ולהיפרע מהעולם הסנובי הזה, שיידע שהיה ויקפד את חייו, אם אין לו חבר, פרוטקציה וקומבינה ולא שריין מקום יובלות קודם לכן, הוא ייקבר רק בעוד שנים מספר ובחלקה נשכחת. כי נכון לעכשיו, הכל תפוס ויש להמתין לבעל המקצוע שיתפנה רק עם תחיית המתים.