לא קל, ממש לא קל. סנדי עברה עיקור השבוע. אני שימשתי רק כנהגה של הכלבה לווטרינר, אבל ליטפתי אותה כל הדרך. כן, גם אני פוחד מניתוחים. היא זיהתה את המקום מיד, סירבה להיכנס למבואה ונבחה כמו כלבת טרף אמיתית תוך כדי גרגור מאיים וחשיפת שיניים. הדוקטור יצא מהקליניקה, חייך ואמר: "מר קופמן, אני אחכה עוד הרבה זמן"? שמע, דוליטל, אני מבין אותה, אתה לא רואה שהיא במצוקית? "היא כלבה, ואני שלחתי אותך למאלף, שהיה גורם לה להיות כלבה צייתנית. למה לא הלכת?".

למה? אני אגיד לך. המאלף ששלחת אותי אליו גובה רק 275 שקל ל־40 דקות, במזומן, כן? לא מחבב המחאות של כיפוש ולא אשראי. בקיצור, בין התשלומים לך ולו, פנינו לקבלת משכנתה, אבל הבנק טרם אישר. הבנת למה? יאללה קח את החיה, דיר־באלק לפשל. אתה שם לה כזה בייגלה מפלסטיק אחרי הניתוח? "לא. אצלי הכל תפרים פנימיים, יהיה לה רק פלסטר. בוא תיכנסו ותעזור לי לשקול אותה, בשביל ההרדמה וההנשמה". עזוב אותי, מסתובב לי הראש. "בוא הנה מיד ותעזור לי".

שכנעתי את סנדי לעמוד על המשקל, 17.4 ק"ג. סחתיקה, אמרתי לעצמי. באת שני ק"ג לפני ארבעה חודשים, את גודלת יפה. "מר קופמן, קניתם לה כבר מיטה? היא כבר גדולה, לא מתאימה לכלוב". דוק, תרגיע, אני דורש. נגמר הקטיף, בנאדם, שלכת עכשיו, אין כסף יותר. תכף תבקש לבנות לה עוד חדר בדירה. מה נסגר איתך? "אני רק אומר, אתה לא חייב לבצע". טוב, הנה האישור מ־sos חיות, שכיפוש שילמה להם אגרה. תבלה כשאתה מנסר לי אותה, הייתי כאן. "רגע, רגע. קח את הטופס החתום, הם יחזירו לך את הצ'ק. אתם משלמים לי, ומסתדרים איתם". היה לו מבט של ברני מיידוף בעיניים, והפנמתי שהוא מעביר עלי סיבוב. כיפוש תבוא לקחת אותה, דבר איתה, אני לא מבין בזה.

# # #

יצאתי, וכמובן דיווחתי לפיקוד. "אז כמה יעלה הניתוח", תמהה כיפוש. בשבילך הוא יסגור על 2,000, לא כולל אנטיביוטיקה ותרופות נגד כאב. יש לך מזל שהוא מסכים באשראי. "מאמי, אני מחזירה אותה. אין לנו כסף בשבילה. זו כלבה של הביוקר". צודקת, אמרתי לך תביאי לילד אוגר בכלוב. אבל את מרוקאית, הכל בגדול, בענק. אין לכם פרופורציות בעדה, אמרתי או לא אמרתי? מה את צוחקת? אגב, היא צריכה מיטת נוער. לא משהו גדול, שני מטרים יספיק. "אתה לא קונה כלום, שמעת? אני אטפל בזה. שני מטרים, אתה באמת טמבל". הגעתי לקפה, חניתי ליד. שקעתי בעיתונים ובטלפונים, לא שמתי לב שגררו לי את האוטו. גם קובי מהמכולת לא ראה. איך לא ראית קובי? לא שמעת משאית נכנסת לרחוב? "אין מצב שגררו. הייתי רואה. בטח שכחת איפה חנית, ואתה נופל עלי".

אז טלפנתי לארגון הפשע והרשע שנטפל לחסרי ישע, שקורא לעצמו עירייה, ואכן הרכב מאושפז. לא היה את מי לקלל, כי הכל דיגיטלי היום. בשלט נכתב שצריך לשלם 297 שקל גרירה פלוס 90 שקל אגרת פקח פלוס 90 שקל אגרת נהג פלוס 250 שקל קנס על עבירת חניה. בקיצור 200 דולר, ועוד לא הרווחתי לירה סורית דפוקה על הסובאח. אבל פתאום גיליתי כפתור שלוחצים ומישהו מארגון הפשע והרשע גם עונה. שתשתמשו בכסף רק לתרופות נגד צרעת, חולירע יאסנה, אין לכם לב חלאות? למה לא רק קנס בלי לגרור? שיירד עליכם גשם של חומצת מלח, ערימה של בטלנים מטונפים. והכי גרוע, עלה לי השיגעון כשהאיש רק אמר לי: "שיהיה לך יום טוב, אדוני", כי מה אפשר להשיב על נימוס כזה? הלכתי לעבודה, רבתי עם כולם, כי היום הרי התחיל על הפנים, ויום מטונף מתחיל מהבוקר. אז כולם סיכמו שאני אפס, והסכמתי איתם רק כדי שיירדו ממני.

# # #

סנדי שבה מהאשפוז משומשת לגמרי. לא אכלה ולא שתתה, נכמר לבי על החיה המסכנה. גם כיפוש חשה אמפתיה, כי הכלבה חזרה ולא נמסרה חזרה למקלט לחיות. מצאתי אותה גולשת בנט. מה את מחפשת? "מיטה לסנדי. באיזה גודל אתה מעריך את האריחים אצלנו?". 40 על 40, למה את מודדת אותה בסנטימטרים? מה אכפת לך שתישן על כרית ברצפה, אם היא לא מתלוננת? "הרופא אמר, מאמי", פסקה המפקדת, "היא כבר גדולה, וצריכה מיטה".

היא כבר גדולה? יופי. בואי נחתן אותה, וכפי שנהוג אצלכם בדוסי־לנד, משפחת החתן תספק את כל צרכיה. "בסדר. מי כבר הרגיז אותך, שאתה בעצבים?".

מי לא?! אל תשכחי לקנות לה מזרן קשיח, שלא יהיו לה כאבים בגב התחתון. אגב, כמה עולה מיטה לכלב, סתם כדי להיות בעניין. "יש גם ב־2,000, אני קניתי לה ב־450 שקל".

מה אומר ומה אדבר, סנדי חיה יותר טוב ממני אצלך. "קניתי לה גם אוכל צרפתי, שהרופא המליץ, עם ויטמינים ומינרלים, שק של 20 ק"ג. הכל יהיה כאן מחר, תוכל לחכות לשליח?". כיפוש, לפני שאני מקבל שפריץ דם למוח, אני הולך לטבול באמבטיה. ולא, אין לי זמן לחכות לשליח. שיניח ליד הדלת. למה מי יגנוב ציוד של כלב? יצאתי מהאמבט ורוד כמו סלמון. הכלבה הסתובבה חופשי בסלון, ולא הפסיקה לנשוך אותי. כיפוש, טפלי בה באמשל'ך. חסכת על מאלף? אמרת שתאלפי אותה? אז יאללה, קחי אחריות. "תראה איך היא מקשיבה לי: סנדי, שקט. לכי מתחת לשולחן".בתגובה היא זינקה עליה. וואו כיפוש, אני מה זה מתרשם מכישורייך כמאלפת.

"טוב, סנדי", אמרה הזואולוגית החובבת, "בואי הנה. את הבאת את זה על עצמך", ורתמה אותה לרצועה. תגידי, "את הבאת את זה על עצמך"? כך מדברים לכלב? טוב שלא ביקשת ממנה שתמלא אקסל יומי בשבילך. את לא בהכרה, באמא. "בסדר. בוא נראה 'משחקי הכס', ואחרי זה אני אוריד אותה. היא יודעת שאני גברת אלפא בבית, אל תדאג. הקול שלך לא מפחיד אף אחד כאן. אנחנו לא הקהל ברדיו ובטלוויזיה, התרגלנו לקול. תביא לי את הגרעינים מהארון, וצלוחית לקליפות".

הלו, פיצוח גרעינים אצלך, פעולה שבאליטה האירופית לא מחבבים כלל, היא מבוא להירדמות על הספה. לכי תורידי אותה קודם.

"לא, עוד מוקדם. ותביא גם את העוגיות אוראו, זה יעזור לי להיות עירנית". הייתי שקוע בפרק, ובדיוק כשחאליסי ציוותה על הבייבי־דרקון לשרוף איזה טומטום שדיבר אליה לא יפה, הסטתי את מבטי וראיתי שאני לבד בסצינה, והגברת כבר נמה. כיפוש, קומי מיד!!! לכי להוריד את סנדי, עכשיו.

"אין לי כוח, מאמי. אני נורא עייפה, תוריד אותה אתה".

מה את מסתלבטת עלי? הרי יש לנו הסכם שאני רק בצוהריים, קומי כבר. היא התיישבה בספה, הציתה סיגריה ואמרה: "אני לא אוהבת את השיחה הזו. מה אתה סופר לי? אני מורידה אותה שלוש פעמים ביום, פעם אחת אני מבקשת ממך, פתאום אתה מקפיד לי על הסכמים. אתה לא מתבייש? מתי שטפת כלים? מתי הורדת אשפה? אני מטפלת בך כמו מלך. מחר אני מחזירה אותה, די, אין לי כוח".

תקשיבי, ותקשיבי לי טוף. אבי עליו השלום, לימד אותי משפט חשוב בנערותי: לא מאיימים על זונה ב־ז'. אם לא הבנת את הדרש, הנה הפשט: אני הזונה לצורך העניין. ואיומים כגון 'מחר אני מחזירה אותה', לא מזיזים לי שערה בעפעף. ספינים ומלחמות על טריטוריות אני מכיר מגיל 14 כפרה. לא גדלתי כמוך, במוך של אתרוגים. אני נער פנימיות כפרות, על מי את מנסה להעביר סיבוב כאן? מה שכחתי בגיל 18, לא תלמדי בגיל 80, הפנמת? "חולה עליך, מאמי, שאתה לובש את הפוזה. מי מכיר אותך כמוני? אתה רוצה להוריד אותה, יופי. לא רוצה? גם יופי, אם היא תעשה בבית, אני אנקה. היא כבר גדולה ומחונכת. היא יודעת להתאפק. ואל תנאם לי עכשיו על התעללות בחיה־חסרת־ישע, אין לי כוח. ליל"ט, חיים שלי".אז כמובן שירדתי עם הכלבה, וטיילתי אתה שעה, בחיכיון וציפיון שתעשה כבר את צרכיה.

# # #

בשובי התנחמתי בסיט־דאון־טראג'די, בצפייה בפתיחת מושב החורף באגם הדרעק. לא מבין מדוע מחלקים את השהייה ההרסנית של ערימת הכלום הזו לשני מושבים. לי הם עוד לא תרמו כלום. והמלפפונים של מלכנו הטפיל, עם רעייתו ובנם, ממש לא מצחיקים אותי. "הייתם בברלין ובלונדון?". וואו, בלעת ליצן אדוני ראש הממשלה? אני כן הייתי, אבל בניגוד אליך ולבני משפחתך, אני מימנתי את העלויות - לא הציבור - שאתה מעיק עליו במימון חריג של משפחתך. את החופשות מממנים אזרחי ישראל, שלא הולכים להצגות בניו יורק עם 80 מאבטחים. היו לנו מנהיגים בעבר שביטלו כל אפשרות לצאת מהמלון ששהו בו, רק כדי לא להעיק על הקופה הציבורית, ועל הציבור במדינת היעד. אוי, הוא מאוס בעיני, פוי.

לפחות הם הפסידו. מכבי תל אביב. צילום: עדי אבישי

את החוק הצרפתי אני מאוד מחבב. אבל בתיקון אחד - הצבת גיליוטינות בכיכרות העיר - כדי לאפשר פסטיבלים של כריתת ראשי הסמולנים, בכל יום שישי, כמובן עד כניסת השבת, שהפלג של הרב אויירבעך לא יתפרע על פגיעה בקדושה, ופגיעה הרסנית בבטלה המפנקת שגזרו על עצמם: לא משרתים בצה"ל וגם לא עובדים.

את הנאום של הנשיא ראובן ריבלין באמת שלא אהבתי. חיסול חשבונות ילדותי, במילים גבוהות, שלא תרם כלום. הנ"ל מספיק שנים היה דייר באגם הדרעק, וכידוע לאלה אין דם בגוף ולא בושה על הפרצוף. לעומת זאת, התלהבתי מתגובתה של שרת התרבות חסרת ההכנה למוח שלנו, בעיקר מההשוואה בין הנשיא קצב, עבריין מין מורשע למי ששכח, לבין ריבלין שפגע לה בפטרון. הגברת הזו מקפידה לנוע על הגבול הדק בין הגימיק לקוריוז. יאללה ג'מעת־אל־חיר, תמשיכו להסריח את הפרלמנט. תבטלו את משרד מבקר המדינה, ביהמ"ש העליון, את המשטרה ואת צה"ל. תהיו כמו חאליסי, תקנו חיילים משבט אחר, רק תקפידו שיהיו בלתי־טמאים, כפי שהיא הקפידה. תאמצו גם את השם "תולעת אפורה" לשר הביטחון, זה הרבה יותר קליט מיואב בן־צרויה.

# # #

על הסובאח טלפן איזה נציג מכירות של חברת מגדל, אומלל שמחפש פרנסה. נציג: מר קופמן, יש לך שלוש דקות בשבילי?

אני: כן, מה אני יכול להזיק לך?

נציג: רשום לי כאן שעד 2007 עשית אצלנו ביטוח חיים, ואז הפסקת. שילמת לנו 169 שקל בחודש, כי היית במשקל חריג, אז הוספנו לך 25% עלות לפרמיה. כמה אתה שוקל עכשיו?

אני: מה זה עניינך? מה אתה רופא?

נציג: אל תכעס. מגדל מאוד מעוניינת בך. רק תגיד לי כמה אתה שוקל.

אני: 63 ק"ג, זה בסדר לחישובים?

נציג: די, אתה לא אמיתי.

אני: ואתה כן אמיתי? איפה הכסף ששילמתי לכם 15 שנה? 169 שקל כפול 12, כפול 15 זה הרבה זמן והרבה כסף. חכה שאני אגיד אתכם לכיפוש ולדאפ, את הנשמה הן יוציאו לכם, עד שתחזירו.

נציג: מר קופמן, אתה לא מבין. זה לא חיסכון, זה שילמת למקרה שתמות. ועכשיו אני רואה שאתה בן 58.9 ואני מציע לך לחדש, עד גיל 75.

אני: בקיצור אתה רוצה שאני אהמר שאמות לפני גיל 75, ואתה תהמר נגדי שאחיה כדי לממן את החיים הטובים של הבעלבית. סחתיקה. מה קורה עם הכסף אם הפתעתי את עצמי, והגעתי ל־75 ויום?

נציג: אז הלך הכסף, וייתנו אותו למשפחות אחרות, שבהן הגבר נפטר, לא עלינו.

אני: תגיד, איפה למדת את השיטה הזו? במשפחת קורליאונה, ג'נובזה או גמבינו? מה אתה חרדי? אתה נופל לי עכשיו מהמשקוף של האוזן. רגע, אתה יודע מה, אתן לך את הטלפון של כיפוש אשתי, נסה לשכנע אותה.

נציג: כיפוש, אישתך? לי רשום שרית, ויש לי את המספר, אבל מניסיוני בדרך כלל גברים מחליטים בעניינים של ביטוח. טוב, אני רואה שיום הולדתה קרוב. מזל טוב.

אני: תגיד לי יא מאוס, יש דבר שאתה לא יודע עלי? עשה לי טובה, טלפן אלי אחרי השיחה, לספר לי איך היה.

# # #

המשך היום דווקא היה סבבה. תחילה האורדונים של הפועל ר"ג שאני אוהב, דפקו בראש למחלה שנקראת הפועל ת"א בחצי גמר גביע הטוטו. כאב לי על מוטי איוניר, שהוא מאמן המחלה, כי הוא חבר. לכאב היה כתובת, כי יומיים מאוחר יותר, פיטרה אותו ההנהלה של המחלה. כ־ו־ל־י תקוה שהם יישארו בליגה השנייה ולא יעלו לראשונה. והיה אם כן יעלו, אז חסדי השם שפיפ"א תחליט להפסיק את פעילות האגודה, ואז חאלס עם המעוז האחרון של מפא"י. פוי, גועל נפש של מועדון/מחלה.

הכיף המשיך עם הפסד הגרמנים שהם מכבי ת"א לאולימפיאקוס מיוון. היופי במשחק התבטא בכך שהגרמנים הפסידו בזריקה האחרונה. כך אני הכי אוהב, את הבועות. כי ההיסטוריה של הגרמנים מלמדת שגם כאשר היריב מוביל ביתרון של 10 נקודות, ואז משליכים את הצהובים בתוך שק לירקון - אסור לעזוב את המקום חצי שעה אחרי, עד שאין בועות. כי לגרמנים בצהוב או כחול, יש תשע נשמות, אם לא 90, והם יודעים לחזור מפיגור כדי לנצח.

כיפוש התקשרה למוחרת, כדי לספר לי שהתקשר אליה איזה טיפוס ממגדל, ואיך היא לא ידעה שהייתה לי שם פוליסה. שאלתי רק אם היא חידשה.

"נראה לך? יש לך כבר ארבע פוליסות של ביטוח־פלוס־חיסכון. בשביל מה צריך עוד אחת?".

אבל היית מנומסת, נכון כיפוש? "ברור. רק ביקשתי שלא יתקשרו אליך יותר, ואם יש להם עניין איתך, שיתקשרו אלי. קניתי לך עוגת ריקוטה עם דובדבנים. תוריד את סנדי. לאב־יו, ביי". הלו, כל העיר צוחקת עלי, שאני מסתובב בעיר כמו תאילנדי עם כלבה. מה יהיה בחורף, בגשמים? "נחכה ונראה. עד הגשם והקור, אלוהים גדול".

# # #

ירדתי עם סנדי, לטיול שלנו לקפה, ונתתי לה פירורים מהעוגת ריקוטה. זה יעזור לה להחלמה. היא קפצה משמחה. הנציג התקשר. "מר קופמן? בוקר טוב לך. שוחחתי עם רעייתך, היא מאוד קשוחה הגברת, בניגוד אליך שאתה ציני". רגע, מה היא אמרה לך? "שנפסיק להתקשר אליכם, כי היא לא מעוניינת. אולי אתה מעוניין לשמוע פרטים נוספים?". לא, אח שלי יקר, לא מעוניין. איחלת לה מזל טוב ליומולדת? "לא, שכחתי. מתנצל". טוף לא קרה כלום, רק תזכור: להיות טמבל, זה לכל החיים.

tguvot@maariv.co.il