לפני 70 שנה הצביעה העצרת הכללית של האו”ם בעד תוכנית חלוקת הארץ למדינה יהודית ומדינה ערבית. ברוך ה’ - המדינה היהודית קמה, ובעזרת השם המדינה הערבית לא תקום לעולם ממערב לירדן. אך דומה שמאותו יום עסוק האו”ם בעיקר בחרטה ובניסיונות לסובב את הגלגל אחורנית ולפגוע בישראל ככל שהוא יכול.

“מטות ערים” בראשותה של סוזי דים היא תנועה חוץ־פרלמנטרית ותיקה של פעילי ארץ ישראל המתגוררים בתוך הקו הירוק. לאחרונה חשף הארגון סדרה של מסמכים פנימיים של “מסגרת הפיתוח של האו”ם” (UNDAF), אחד מאינספור גופי האו”ם וסוכנויותיו. מסמך שפורסם ב־18 בספטמבר מסכם החלטה משותפת של 16 סוכנויות או”ם שונות ומקצה סכום של 1.3 מיליארד דולר לרשות הפלשתינאית החל מ־1 בינואר 2018 ועד 2022. סכום צנוע זה נועד להשיג כמה יעדים שהוגדרו במשותף עם “ממשלת פלשתין”, קרי אבו מאזן.

מטרת העל של התוכנית, התמימה לכאורה, היא “פיתוח וסיוע הומניטרי”. כותרות המשנה תוקפניות הרבה יותר, ואין בינן לבין צרכים הומניטריים ולא כלום. הכסף מיועד לפעולות הרשות הפלשתינאית והקהילה הבינלאומית ל”סיום הכיבוש”. גיוס תמיכה בינלאומית למאבק בישראל, השתלטות על שטחי C ביהודה ובשומרון וגיבוש תיעוד וראיות משפטיות שיסייעו להאשמת ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג.

איני יודע כמה מהכסף הזה אכן יגיע לידי הרשות הפלשתינאית וישמש למלחמה בנו. יש להניח כי רובו יגיע לכיסים פרטיים של ראשי הרשות המושחתת. אבל הכוונה הזדונית, התוקפנות העוינת והשנאה המפעפעת של גופי או”ם אלו לישראל משמעותיות לא פחות מהכסף עצמו. ממש כשם שעוינותו של נציב זכויות האדם של האו”ם, הנסיך זייד ראאד אל־חוסיין מירדן, היא הכוח המניע והמכוון של פעולות הארגון נגדנו.

הרשות הפלשתינאית אינה רק “לא פרטנר” - היא אויב גלוי ומר שיהא עלינו לחסלו, ועדיף במוקדם מאשר במאוחר. לכן עלינו להקדים תרופה למכה ולפעול לפני שיזכו לסכומי עתק אלה הנועדים למלחמה בנו. על ישראל לפעול בכמה נתיבים כדי לטרפד את המהלך:

1. ארצות הברית תורמת 22% מתקציב האו”ם. הנשיא טראמפ הודיע זה מכבר על רצונו לקצץ בתקציב זה. זו ההזדמנות להפעיל את כל השדולה הפרו־ישראלית בבית הלבן ובבית הנבחרים, האמור לאשר העברות תקציביות אלו. אם הקונגרס יירתם - אין כסף ואין תרומות לרשות האויב הפלשתינאית, כי האו”ם לא יוותר על חמישית מתקציבו, אפילו לא למען הפלשתינאים.

2. חלק ניכר מהסכום מיועד להשתלטות ערבית על ידי בנייה בשטחי C. ישראל צריכה להודיע לכל המדינות התורמות לאו”ם כי כל דולר שיושקע בשטח זה - ירד לטמיון, כי ישראל תהרוס מיידית כל בנייה ערבית בלתי חוקית בשטח. גם אם דגל האו”ם יונף מעל הפרת החוק הזו.

3. חלק אחר מהכסף נועד להכנת תיקי תביעות בבית הדין הבינלאומי בהאג, להוכיח את “אשמת ישראל” בפשעים הומניטריים. ישראל צריכה להשקיע כסף ומשאבים משפטיים נגד כל בכירי הרשות הפלשתינאית לצורך האשמתם בשחיתות ובפשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה, רדיפות ועינויים המתקיימים באופן שיטתי בתחומי הרשות. יש ליצור מאזן אימה שגם אם לא יביא להרשעות של מנהיגי הפלשתינאים (אין לצפות לצדק מבית הדין בהאג), יביא לשחיקה ציבורית בינלאומית במעמדם. גם שונאי ישראל מובהקים בסקנדינביה או באירלנד לא ימהרו לקיים קשרים עם פושעים.

4. גיוס החלק הפר־ישראלי מיהדות העולם (חלקם כבר אנטי־ישראלים ואנטי־ציונים לפחות כמו השמאל הישראלי) ואיום בחרם נגדי על הרשות ועל חברות המקיימות קשרים עסקיים עמה אם מאמצי החרם הפלשתינאי לא ייפסקו לאלתר.

5. הערבים מקבלים מהאו”ם מימון כדי ליצור עובדות בשטח בירושלים ובשטחי C ביהודה ושומרון. רק תנופת בנייה ישראלית בכל המקומות הללו תקדים אותם במרוץ הזה.

6. כל אלו הם ערוצי לחץ חוקיים וגלויים. אך במלחמה - כמו במלחמה. לישראל יש די מידע המהווה מנוף לחץ “לא אלגנטי” על כל אחד מראשי הרשות. הפעלת לחץ מבוקר על איברי הרבייה שלהם עשויה לשכנע את מנהיגי האויב הפלשתינאי כי אולי כדאי להם להזרים את סכומי העתק הללו למטרות הומניטריות באמת בתחומי הרשות: בניית בתי ספר בתי חולים ומתקני טיהור שפכים במקום במלחמה בישראל.

כל השיטות הללו, וודאי עוד רבות אחרות, חייבות להיות מופעלות בידי ישראל כמתקפת נגד מתואמת. רק דבר אחד אסור לנו לעשות: לשבת בחיבוק ידיים.