המדרון שבו צועדת החברה הערבית אל עבר הלאומיות המצומצמת מסוכן לא רק לה. השבוע החליט ח"כ זוהיר בהלול מהמחנה הציוני לא להגיע לישיבה מיוחדת לציון מאה שנה להצהרת בלפור, ההצהרה הבריטית שקבעה שליהודים יש זכות להקים בית לאומי בארץ ישראל. בהלול, אדם שכל חייו הוא חלק מהחברה הישראלית, כבר אמר שהוא אינו ציוני, ולכן לא ממש ברור מה הוא עושה במחנה הזה. אולי הוא שמח עבור אחיו היהודים על עצם העובדה שיש להם מדינה, אבל בהחלטה שלו הוא יישר קו עם עמדה ערבית שאנחנו מכירים כבר מאה שנה: לא להכרה כלשהי בזכות של יהודים להיות בארצם, לא לפשרה, כן להחמצת הזדמנויות. 



כך למשל כישלון ההסכם שהגיע אליו חיים ויצמן עם האמיר פייסל ב־1919, שעניינו היה הצהרה שיש מקום לכולם, ליהודים ולערבים. ולא מיותר לציין שהם ממש לא דיברו אז על פלסטין, אלא על סוריה הגדולה. וכך למשל ההחמצה ההיסטורית שלהם בכ"ט בנובמבר, כשהתנגדו להקמת מדינה ערבית לצד מדינה יהודית. "הערבים מתעבים את עצם נוכחותם של היהודים בארץ ישראל", אמר אז מזכיר הליגה הערבית עבד רחמן עזאם. "היהודים הם אורגניזם זר אשר הגיע לכאן ללא הסכמתם, אורגניזם אשר מסרב להתבולל באורח החיים הערבי". כך למשל בכל הפעמים שבהן ישראל ניהלה איתם משא ומתן על עתיד יהודה ושומרון, והם ברחו ברגע האחרון בגישת הכל או כלום. 
 
את כל זה אנחנו מכירים, והמפסידים הגדולים הם הערבים עצמם. הבעיה היא שהשיח הזה חודר גם למחנה הציוני. צריך לציין לחיוב את אבי גבאי, ראש המפלגה, שמיהר לצאת נגד בהלול והאמירה שלו. אבל מרבית חברי הכנסת שתקו ועשו זאת משום שהם מבינים אותו. הם "מכילים" את הנרטיב שלו, ומבחינתם חבר כנסת של מפלגה שמכנה את עצמה ציונית לא חייב להיות ציוני, מפני שגם הציונות שלהם מוטלת בספק. 

הצהרת בלפור.  צילום באדיבות האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
הצהרת בלפור. צילום באדיבות האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
 

"התקווה" לא עונה לנרטיב של ערביי ישראל, הכרזה על הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל זו פעולה מדירה, ועם ישראל בארצו זהו כיבוש. חלקים גדולים מדי בשמאל שנחשב ציוני כבר לא זוכרים למה בעצם מותר להם להיות כאן, למה הם לא כובש קולוניאליסטי. הם יקראו את המשפט הבא שאמר דוד בן־גוריון ב־1970 ויחשבו שהוא ימני קיצוני, בלי לדעת שהם התרחקו שנות אור מהמנהיג שלהם. "אין לשכוח: ראשיתו של גדול מלכי ישראל הייתה בחברון, העיר שאליה בא העברי הראשון כ־800 שנה לפני דוד המלך. נעשה משגה עצום ונורא אם לא ניישב את חברון, שכנתה וקודמתה של ירושלים, ביישוב יהודי גדל והולך בזמן הקצר ביותר. זה יביא גם ברכה לשכנים הערבים. ראויה חברון להיות אחותה של ירושלים".
 
מותר לחשוב שצריך להגיע לפשרה טריטוריאלית כדי שישרור שלום בארץ (מותר, אבל לא מאוד הגיוני). מותר לחשוב שבין הים לירדן יכולות לקום שתי מדינות. אבל אסור להתבלבל: חבר כנסת שהזדהה עם המעשה של בהלול בעצם אומר לבוחריו: "אני לא מאמין בצדקת דרכה של הציונות". התוצאה תהיה שבבחירות הבאות, גם אם הסקרים מראים עכשיו אחרת, המחנה הציוני יישאר על הספסל בפינה השמאלית הקיצונית של המגרש. 

 
סבלנות הדדית
 
כתב האישום החדש נגד שרה נתניהו יתברר בבית המשפט. אבל בינתיים עורכי הדין החרוצים דאגו לפרסם אותו לציבור. קראתי אותו גם אני וחשבתי לעצמי, וואו, היא ממש אוהבת ניקיון באופן קצת מוגזם. אחר כך חשבתי, בעצם, למה הרגלי הניקיון שלה הם עניין שלי? אבל איבדתי את האמון בכתב התביעה כשהגעתי לקטע שבו עורכי הדין תיארו את העובדת במעון ראש הממשלה בביטוי "שפחה". כשהם נזקקים למילים דרמטיות ולשפה בוטה כדי להוכיח את טענותיהם, כנראה אין בהן מספיק עומק. אם העובדות לא מספיק מזעזעות וצריך לעשות דה־לגיטימציה לאדם, כנראה משהו פה מסריח. 
 
לא תמיד קל להיות בהנהגה. אין לך אף פעם פרטיות. עוזרת הבית מכירה אותך לפני ולפנים, והיא יכולה לצאת בכל רגע נתון מביתך לזרועות עורכי דין או אנשי יחסי ציבור שרק מחכים להעיף את בעלך מהשלטון. ולומר את האמת, לא כל כך ברור לי למה מישהו ירצה זאת כל כך. הדברים הזכירו לי סיפור חסידי: המגיד מקוז'ניץ אכל מקערה קטנה ומפוארת שהונחה לפניו. בעוד הוא אוכל מהקערה היפה הוא שם לב שהאנשים שהיו איתו מקנאים בו. "אתם בוודאי חושבים כמה טוב להיות רב, אבל דעו לכם כי מי שהוא רב סובל סבל רב, כי הוא שותף לצערו של כל עם ישראל", אמר להם. אחר כך הוסיף וקילל את כל הרשעים שיהיו אדמו"רים. בהומור החסידי האופייני מאחל המגיד מקוז'ניץ את ההנהגה לרשעים בלבד. 
 
אני לא בטוחה שכיום מנהיגים חיים בתחושה של סבל מרוב הזדהות עם סבלו של העם, ובהקשר הזה למנהיגינו יש בהחלט לאן להתקדם. אבל נראה לי שלא רק סבל צריך להיות ביחסים שבין המנהיגים לעם, אלא גם סבלנות. סבלנות הדדית של הבוחרים שיבינו שלא תמיד כל כך מושלם שם למעלה וסבלנות של נבחר הציבור להכיל גם את אלה שממש לא אוהבים אותך ואפילו מחמיצים אליך פנים. ואם אין המרכיב הזה, באמת אפשר לאחל את ההנהגה לרשעים בלבד. אני משערת שיהיו כמה קופצים על העגלה.