מדוע האדם סופר? זאת אומרת, סופר מספרים. אולי צריך לשאול: מדוע האדם מונה? בשפה העברית תמיד אפשר לטעות. המשפט "מדוע האדם סופר" עלול להישמע: מדוע הוא כותב ספרים (באמת מדוע?), ואם שואלים מדוע האדם מונה - עלולים לחשוב: מדוע אדם החליט להיות מונה במונית? ולחשוב שאני רומז לעידן אוּבֶּר.



נחזור לשאלה מדוע האדם סופר מספרים. לא המצאתי אותה, קראתי אותה בכותרת מאמר מאת חוקר בריטי ששמו פיליפ בּוּל, שדן בשאלת צורך האדם לספור. הוא מתחיל בשאלה: “מדוע אנחנו יכולים לספור עד 152? בסדר, רובנו לא חייבים לעצור שם, אבל זו הנקודה שאני רוצה להעלות”. לדבריו, היכולת לספור עד 152 והרבה מעבר לכך מגיעה אלינו באופן כה טבעי, שאי אפשר לא לתהות על כך, והוא ממשיך ומנתח זאת במאמר ארוך שסקרן אותי. מדובר באיש שמפרסם מאמרים בכתבי העת היוקרתיים ביותר, אבל כשאני מתחיל לחשוב על היכולת והלהט שלנו לספור, המחשבות שלי משוטטות לכיוון אחר: מה אנחנו סופרים?



רובנו סופרים כסף. מה מצב האוברדראפט? מה היתרות? אחוזי עליית מניות? כסף הוא בעצם רק מספרים במחשב. כידוע, הוא לא מצוי באמת אפילו בתוך הבנק, בחשבון שלנו, כי הבנק הלווה כבר את הכסף שלנו פעם, פעמיים, עשר פעמים, מי סופר? יש אומרים שהוא הלווה את הכסף שלנו בערך 152 פעם.


אנחנו סופרים קלוריות, אנחנו סופרים לייקים, אנחנו סופרים נקודות לבחינות הבגרות, כמה נשאר לנו לשחרור, ולפני שאנו שמים לב - אנחנו כבר סופרים את רמת הכולסטרול, הסוכר ולחץ הדם שלנו. הכל מספרים. אנחנו אוהבים לעצור בספירה כשאנחנו מגיעים למספרים עגולים. 100 שנה להצהרת בלפור, למשל, וזה מביא אותי להיזכר שאני שומע לאחרונה יותר מדי אנשים בסביבת מדינתי שסופרים כמה שנים נותרו עוד לישראל להתקיים.



שוב ושוב שמעתי זאת בשבועות האחרונים, באיראן הבטיח מישהו שישראל לא תתקיים בעוד 25 שנים, ראש ארגון טרור אחר אמר שישראל לא תחגוג עוד פעם 100 שנים להצהרת בלפור. טרוריסט אחר אמר: נשחרר את ירושלים בעוד 50 שנה. הם עוסקים בספירת השנים שנותרו עד להשמדתנו. זה נקרא קאוּנְט דאוּן. הם לא מפסיקים לנצל את היכולת האנושית לספור כדי לספור בה את השנים עד להגשמת תקוותם: השמדה, והם מבקשים מבני עמם לא להתחשב במספר השנים שזה ייקח. בינתיים הם מתרברבים במספרי הטילים שלהם ומנסים להגדיל את מספר המנהרות שלהם, ומבטיחים בתולות לכל רוצח יהודים. הם סופרים גם אותן: 72, כדי שכאשר הרוצח יגיע לשמיים, הוא יוכל לספור ולראות שלא נתנו לו אחת פחות.



זה נשמע מייאש. אני זוכר התבטאות של רפול בתקופת הסכמי אוסלו, כאשר בכל מקום נשמעו הקביעות שנגמר הטרור. רפול צחק נוכח האשליות האלה ואמר: איזה שטויות, הטרור ימשיך עוד 100 שנה. הכותרות הציגו את דבריו כמגוחכים, ואותו כיצור נלעג שלא החליף דיסקט ופוגע בתקווה.



נשמע מייאש, אבל אפשר גם לספור אחרת. מי מוכן להחליף באמת דיסקט ולזרוק עכשיו מספר: בתוך כמה שנים ייעלם הטרור הערבי? בתוך כמה שנים מדינות ערב וכוחות האסלאם שכרגע האידיאולוגיה שלהם מופעלת על ידי שנאה, ינטשו את חזון המוות ויעברו לחזון החיים? זאת אומרת, מתי במקום פעולה מתוך שנאה, מדינות ערב והאסלאם יעברו לפעולה מתוך אהבה? אהבה לאדם, אהבה לבני עמם, אהבה כלפי ישראל וכלפי היהודים ששבו למולדתם.



כרגע, אדם שסופר את השנים עד שדבר כזה יקרה - נחשב למוזר. אני בכל זאת מאמין שיום אחד זה יגיע, כי אני זוכר שאיש לא האמין שהקומוניזם יתמוטט אי פעם. זו הייתה תיאוריה מוצקה כל כך, עמוקה כל כך, מנוסחת בהיגיון רב כל כך ומיושמת באלימות בעזרת משטרים קשוחים כל כך ועמידים כל כך, שאיש לא חשב שכל זה יתמוטט ויוחלף באידיאולוגיית חופש הפרט וחירות הכלכלה. למעשה, העולם הקומוניסטי ואוהדיו הרעיוניים במערב עסקו רק בספירת השנים עד לקריסת המשטרים הקפיטליסטיים. אני מתעקש להציע שנספור את השנים עד להתמוטטות השנאה הערבית, ולו רק כדי שלא נשכח שאפשרות כזו קיימת.