לישראל יש שתי חזיתות בארצות הברית: הקהילה היהודית ומתחם האו”ם. בשתיהן חלו באחרונה תהפוכות. בזירת האו”ם החדשות קצת מעודדות ומורגשות בתחום ההסברה, ואילו בחזית הקהילה השינויים עגומים ומבשרי רעות. בזירת האו”ם הצד הישראלי מגלה פעילות, משקיע ומשתדל, ואילו בחזית הקהילה הנוכחות הישראלית מזערית, ובמקרה הטוב אדישה ומרוחקת.
האו”ם, כידוע, הוא זירה עוינת. גם ואפילו אם מהבחינה ההסברתית ישראל זוכה לתשומת לב חיובית, מדובר בשיפור ארעי בתדמית, אבל לא במעמדה של המדינה. זו הטבה שאינה באה לידי ביטוי בדפוסי ההצבעה, שמשאירים את ישראל פגועה ומושפלת. לעומת זאת, הקהילה היהודית הגדולה בארצות הברית היא מאגר עצום של אהדה ותמיכה, שרק מצפה ליד מטפלת ולאותות של אהבה.
המציאות בשטח היא שבאחרונה התחזקה הדאגה למעמדה של ישראל באו”ם, ובאותו זמן אין שום סימן שלמישהו בהנהגה הפוליטית בישראל אכפת מההידרדרות המתמשכת ביחסים שבין ישראל לקהילה. ראש הממשלה בנימין נתניהו מצהיר מדי פעם על מה שהוא מכנה בגאווה: “סימנים ברורים לשינוי חיובי כלפי ישראל באו”ם”. עם זאת, לא שומעים מראש הממשלה אף לא מילה על החשיבות של מעמדה של ישראל בקהילה היהודית הגדולה. נדמה שהוא מתעלם לגמרי מתחושות הכעס והתסכול הרווחת בקרב הרוב הגדול והמוביל בקהילה, במיוחד בקרב שני המגזרים הדתיים הגדלים, הרפורמים והקונסרבטיבים, הזועמים על חיסולו של מתווה הכותל. כזכור, הסכם זה אושר בממשלה, אך נדחה והושעה על ידי הצד הישראלי, ולפי כל הסימנים שבק חיים.
בזירת האו”ם פעיל שגריר ישראל דני דנון. מבחינה מהותית, אין בכוחו לשנות את התגובות האנטי־ישראליות של הארגון העולמי ושל מועצת הביטחון בנושא ההתנחלויות או את אהדת הארגון לפלסטינים. דנון גם ידוע כמי שמתנגד לפתרון של שתי מדינות לשני עמים המקובל בקרב המדינות החברות באו”ם. אבל השגריר דנון יזם אירועים שהציגו את ישראל כמדינה שמלבד שאלת השלום היא מעוז לדמוקרטיה, ובעלת הישגים מרשימים בתחומים שונים. בין היתר, הוא יזם אירוע ענק לציון 70 שנה להצבעה באו”ם על הקמת המדינה, שיתקיים בכ”ט בנובמבר, בהשתתפות סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס.
האירוע המרשים צפוי להתקיים בנוכחות עשרות שגרירים ולהעניק לישראל חשיפה תקשורתית אוהדת, אבל לא יותר מזה. אם נושא ההתנחלויות יעלה במועצת הביטחון, ישראל עדיין תהיה יעד לנאומים בוטים ולגינויים. החלטה אנטי־ישראלית תסוכל קרוב לוודאי על ידי וטו אמריקאי.
כזכור, בממשלת ישראל מכהן שר תפוצות, נפתלי בנט. לא זכורה התבטאות מיוחדת שלו המתייחסת לקרע המעמיק בין ישראל לחלקים הגדולים בקהילה היהודית בארצות הברית. שר התפוצות לא מראה אף סימן לפעילות שמטרתה לפייס את שני המגזרים הדתיים הגדולים, ואינו מראה מאמץ למצוא פתרון למשבר מתווה הכותל, שיספק את שתי התנועות הדתיות המובילות בקהילה. בעוד בזירת האו”ם הסיכויים לשנות את היחס העוין והחד־צדדי כלפי ישראל הנם קלושים ביותר, בחזית הקהילה היהודית, המונה מיליוני יהודים שרובם המכריע בחזקת אוהבי ישראל ושוחרי טובתה, אין שום גורם ישראלי בכיר ומוסמך שפועל לפיוס, להתקרבות ולאחוות אחים, וחבל.