בימים האחרונים החליטו שלושה בכירים לשעבר ברפאל לשבור שתיקה בנושא הרגיש ביותר במדינת ישראל; יותר רגיש מסקנדל הצוללות או החמגשיות של שרה. מדובר בעמידות של הציבור הישראלי בעתות מלחמה, או ספציפית: כיצד יגיב הציבור בישראל אם וכאשר ישוגרו לישראל מטחי טילים. כדי לחדד את הבעיה, שלושת המדענים הסבירו שאפילו טיל אחד מאלו המצויים במחסני חיזבאללה או סוריה, שיפגע באתר המפעלים הפטרוכימיים בחיפה, עשוי להעיף חצי מיליון אזרחים מבתיהם, ושאר מפגעים נוראיים.



הפוליטיקאים מרבים לשבח את חוסנו של העורף הישראלי, אבל לגמרי לא ברור איך יגיב הקולקטיב הישראלי כאשר יספוג מכה אמיתית. לאו דווקא סוף הדרך בסדר גודל עזתי (במקרה הזה תתפורר המדינה), אלא רק כזה המתואר על ידי השלושה ששברו שתיקה. נפתלי עמית, אבי ויינרב ושייקה שצברגר, מדעני טילים בכירים לשעבר ברפאל, הסבירו בראיון טלוויזיה בחדשות 2 בסוף השבוע האחרון שכל שכבות ההגנה נגד טילים שמערכות ההגנה מתפארות בהן - לא ימנעו פגיעות בסדר גודל קטסטרופלי כמתואר למעלה. הסיבה לכך שפוליטיקאים חוזרים ומספרים לנו עד כמה “כיפת ברזל” מוצלחת, “שרביט קסמים” סוגר את הפינה שלו וה”חץ” שולט באטמוספרה - היא הפחד. לא הפחד מפני טילי האויב, אלא הפחד מפני הציבור, כאשר יבין שהמשחקים הכוחניים בסוריה או ברצועה עלולים להביא להסלמה ולמטחי הרוויה של טילים. ומה עושה ציבור שמבין שעובדים עליו בעיניים בנושא כה רגיש? נכון. מאשים את הממשלה ואולי אפילו מעיף אותה.



יוהרה בורות ותסכול



שלושת שוברי השתיקה האחרונים הצטרפו לאזהרותיו החוזרות ונשנות של מוטי שפר, גם הוא מדען טילים ותיק ומוערך שעבד שנים רבות ברפאל. לדעתם, כל אמצעי ההגנה שהם עצמם פיתחו לא ימנעו נזקים נוראיים. מכאן ואילך אמור האזרח מן השורה לתהות אם המצב הוא כה בעייתי - איך זה שממשלת ישראל משחקת באש בצפון ובדרום. התשובה היא יוהרה (הם יכולים), בורות (הם אינם מבינים את ההשלכות) ותסכול (על כישלונם למנוע נוכחות איראנית בצפון וסימני אחדות בין הרצועה והגדה).



בישיבת הממשלה האחרונה הצהיר נתניהו: “נפעל בסוריה על פי צורכי הביטחון שלנו”. האמת: שום פגיעה במחסן נשק או בצבא סוריה לא תשרת את ביטחון ישראל, אלא רק תגביר את סכנת ההתלקחות. משהו צריך לקרות כדי להוכיח לממשלה שלא נלך כצאן לסבב הבא שהיא מובילה אליו. מי שחושב ש”ננצח” אם נהרוג ונהרוס הרבה יותר מממדי ההרג וההרס שייגרמו לנו, שייזכר בכל מלחמות העבר שבהן “ניצחנו”, קברנו את מתינו וחזרנו לסבב הבא.



הדרך היחידה לנטרל את האיום היא להגיע להסדר פורמלי של הפסקת אש מול סוריה, חיזבאללה ואיראן. ממשלת ישראל מסרבת לכל הסדר כי זו תהיה הודאה משפילה בכישלון מדיניותה מולן. נוח לממשלה לקיים בצפון ובדרום אווירת מלחמה ומאזן אימה שביר שעשוי לגרור אותנו למלחמה נוספת, ואולי זה בדיוק מה שהיא רוצה.