כעדת כלבים מורעבים התנפלו אתמול חברי הכנסת מהימין על נשיא המדינה, שהעז להמרות את פיהם, התעלם מהעדר המתלהם ברשתות החברתיות ולא העניק חנינה לאלאור אזריה. מעל חבורת הקרנפים מתנשאת כמו תמיד, כמגדלור של עזות מצח וגסות, שרת התרבות והספורט, מירי רגב. כן, אותה אחת שראש הממשלה נתניהו ניסה עכשיו, ולא בפעם הראשונה, לצרף כ”משקיפה” לקבינט.
רגב, בטיעונים סדורים ומנומקים כרגיל, האשימה את הנשיא ב”הפקרתו” של החייל אזריה וב”פגיעה במוסד החנינה”. מה בניסיונה ובמעמדה הופך אותה למומחית לענייני מוסד החנינה? רק אלוהים יודע. בהפקרה, היא דווקא מבינה. בזמנו, הפקירה רגב רמטכ”ל לגורלו המר, כשהתברר שדן חלוץ כבר לא כשיר להיות המקפצה הפרטית שלה לפוליטיקה וצריך היה לזרוק אותו לכלבים. עכשיו היא זורקת גם את נשיא המדינה לכלבים. וכל זאת, על מה ולמה? כי ריבלין העז לקבל את דעתו של הרמטכ”ל, שהוא מפקדו הישיר של אזריה, ואת פסיקתם של שני בתי משפט, הערכאה הראשונה וערכאת הערעור.
אלה ימים נוראים בישראל. ימים בהם ראש הממשלה לא מהסס להציע לאלופת ההתלהמות הלאומית מקום בקבינט, זמן קצר לאחר שהיא ניסתה להפקיע את טקס הדלקת המשואות מידיו של יו”ר הכנסת לידי הזוג נתניהו. ימים שבהם עדר גדול ומתלהם מסתער על נשיא, כדי לגזור בדל קופון פוליטי. על מה הם התנפלו על הנשיא? אפשר לחשוב שעל אזריה נגזר מאסר עולם בגולאג בסיביר. הרי אפילו עו”ד יורם שפטל סיפר אתמול (לאריה אלדד ולי ברדיו FM103) שגם אם ריבלין היה מקבל את הבקשה לחנינה, פירוש הדבר היה שאזריה יחסוך חודשיים עד שלושה חודשים בכלא.
כן, זה כל הסיפור: חודשיים עד שלושה חודשים. על זה מוכנים נבחרינו לבזות נשיא, על זה מוכנים נבחרינו לבזות רמטכ”ל, על זה מוכנים נבחרינו להטיל רפש בערכי צה”ל. כל הערכים הללו מעניינים את מירי רגב ואורן חזן וכל האחרים כשלג דאשתקד. הם עוקבים אחרי הרשתות החברתיות, הם מבינים את נפש העם, הם לא בוחלים בכלום כדי להתאים את עצמם לקול ההמון. זוועה.