השבוע נתקלתי בכותרת מאירת עיניים ב־ynet: "הציונות הדתית הייתה ואיננה". עוד בטרם קבעתי תור לרופא כדי לבדוק אם מותו בטרם עת של הזרם שאליו אני משתייכת נתן את אותותיו גם בבריאותי האישית, צללתי פנימה כדי לקרוא על נסיבות המוות. ובכן, מתברר כי מדובר במחקר חדש פרי עטו של פרופ' קימי קפלן מאוניברסיטת בר־אילן, הקובע שאי אפשר עוד לדבר במונחים של זרם חברתי אחד הנקרא "הציונות הדתית", משום שהציבור הדתי־לאומי מפוצל לתת־קבוצות ואינו חטיבה אחת.

אני משערת שהפרופסור המלומד אינו פרופסור לביולוגיה, משום שבעולם החי הטיעון שלו מופרך לחלוטין: הפיצול הוא אות לחיים בריאים. החיים עצמם מתפתחים ברחם כתוצאה מפיצול. העיקרון "פיצול משמעו חיים, ואחדות היא מסימניו של המוות" יכול להיות נכון גם במדעי החברה, שהם הדיסציפלינה שלו.

רוצים דוגמה? בבקשה: הבה ניסע צפונה מאוניברסיטת בר־אילן על כביש 4 ונפנה ימינה בצומת כפר הרא"ה. הכביש המתפתל והיפה ייקח אותנו בין קיבוצים שהובילו את העגלה הציונית. באחד הפיתולים נוכל למצוא בשני עבריו את שני הקיבוצים גבעת חיים איחוד וגבעת חיים מאוחד.

על מה היה הפיצול? על מה יצא הקצף? אם נשאל את צעירי הקיבוצים האלה, סביר להניח שניענה במשיכת כתף. כשאין דרך ברורה לתנועה, אין בה להט ואין בה פיצולים. עם אובדן הלהט האידיאולוגי מופיעה ה"אחדות", שאינה אלא שם נרדף לאדישות.

אבל בשנות ה־50 הסוציאליזם הקיבוצי עדיין חי ובעט וביקש להוביל את המפעל הציוני כולו לעבר בנייתה של חברת מופת סוציאליסטית בארץ ישראל. או אז היה חשוב מאוד לתנועה לברר לעצמה אם יוזף סטלין הוא בן ברית אידיאולוגי או דיקטטור מתועב, ועל בסיס מה שנראה לנו היום כזוטות ופלפולים, התפצלו קיבוצים שהיו בשיא תפארתם ובמלוא תרומתם והשפעתם על גורל האומה.

זה בדיוק מה שקורה לציונות הדתית. אני יכולה לומר בדיוק במה שונה ממני אחי החרד"לי, ומדוע אני חושבת שדרכו בתוך הציונות הדתית פחות מוצלחת מדרכי. ובגלל הפיצול הזה אני בטוחה שהציונות הדתית עדיין מאמינה שהיא מושכת את עגלת מדינת ישראל במעלה הדרך להפוך לחברת מופת. ומכיוון שכך, היא נתונה בוויכוחים יוקדים ומלאי חיים לגבי הדרך הנכונה לעשות זאת, כולל מה שיכול להיראות למתבונן מן הצד כזוטות. כמו למשל בסוגיית אופן החציצה בין עזרת נשים לעזרת גברים בבית הכנסת, ובשאלה אם אבות יכולים לראות את בנותיהם בהצגות בבית הספר.

ובניגוד לציונות הדתית, איפה אפשר בחברה הישראלית למצוא כיום אחדות? בשמאל־מרכז. אני חושבת שאפילו מבעד למיקרוסקופ החזק ביותר במכון ויצמן נתקשה להבחין בהבדלים בין אבי גבאי, משה כחלון ויאיר לפיד. דווקא האחדות הזאת היא סימן של אדישות ושל היעדר חיים, להט והובלה חברתית בקרב הבורגנות הישראלית.

קיבלה מקלחת קרה בארה"ב. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, צילום: פלאש 90קיבלה מקלחת קרה בארה"ב. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, צילום: פלאש 90

תיקון עולם מתחיל כאן

הפרופסור קפלן כמובן אינו טועה בכך שלא כל הפיצולים מבשרי חיים הם. יש פיצולים שבאמת מעידים על התפוררותו והתפרקותו של האתוס המכונן המשותף. אם תרצו, התפרקות מהרחם המשותף. קשה להבחין בין פיצולים מהסוג הראשון, המעידים על חיים ולהט אידיאולוגי, ופיצולים מהסוג השני, הנובעים מהתפרקות מהציר האידיאולוגי המשותף.

נדמה לי שמה שחוותה סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי בביקורה האחרון בארה"ב מעיד על פיצול מהסוג השני. הפיצול הזה עובר כבר שנים ארוכות על יהודי ארצות הברית. רוב היהודים שם אדישים ליהדותם, ואם תכריחו אותם להגדיר את עצמם מבחינת הזרם, הם ישייכו את עצמם לתנועה הרפורמית. בקרבה של תנועה זו הולכת וצוברת תאוצה הגישה הישנה־חדשה של תפיסת היהדות כ"תיקון עולם" בפרשנות ליברלית אמריקאית קיצונית וספציפית מאוד: שיח של זכויות אדם, דיכוי ומיעוטים. לכן בעיניהם תפיסת התנועה הלאומית היהודית סותרת את ייעודה של היהדות עצמה, שהיא לשיטתם היטמעות באומות העולם והפצת עקרונות המוסר האוניברסלי.

זהו הרקע האידיאולוגי למקלחת הקרה שחיכתה לסגנית שר החוץ באוניברסיטת פרינסטון שבניו ג'רזי. סטודנטים יהודים פעילי זכויות אדם למען הפלסטינים לחצו שם על ארגון הלל, ארגון סטודנטים יהודים, שלא לאפשר לחוטובלי לנאום, בטענה שהיא מייצגת תפיסות אימפריאליסטיות וגזעניות.

לתפיסה הליברלית יש עוד פנים שלא קשורים לפלסטינים, והם הרבה יותר קריטיים לקהילה היהודית, וזאת הסיבה לכך שרק לאחרונה התקבלה ח"כ מרב מיכאלי באהדה גדולה בארה"ב. אני מנחשת שזה לא בגלל עמדותיה הפוליטיות אלא הרבה יותר מפני שהיא נתפסת בעיני אותם יהודים כמי שלא תתנגד לנישואים מעורבים למשל. זוהי סוגיה אקוטית ששבה ועולה.

כיום שיעור ההתבוללות בקרב יהודים שאינם אורתודוקסים בארה"ב עומד על 80%. אובדן עצום לעם היהודי, שכבר איבד שישה מיליון איש בשואה. עד כמה יכולה האידיאולוגיה של תיקון עולם במובן הליברלי לעבור לדורות הבאים? אז כן, גם הם מודאגים מצד אחד, ומצד שני יש בהם דחייה כלפי הנעשה בישראל, ובורות גדולה (סגנית השר חוטובלי נשאלה, בין היתר: האם נכון שלמזרחים בישראל יש ברית עם הפלסטינים, מפני שמדובר בשתי אוכלוסיות מדוכאות... עד כדי כך הם מנותקים), וזה גורם לנתק מאחיהם בישראל.

חוטובלי מייצגת בנחישות ובאומץ גישה האומרת ליהודי ארה"ב: אתם לא אוהבים את הנעשה ברחבת הכותל? מרגישים דחויים על ידי הממסד הדתי בארץ? אז עלו והשפיעו מבפנים על דמותו של הנס הגדול המתחולל כאן. אני רוצה להוסיף לאמירה הזאת שלה עוד נדבך: תיקון עולם מתחיל כאן, בבניית חברת מופת יהודית הפותחת את שעריה לפני הילדים החולים של אויביה בסוריה, למשל. מי שמאמין בתיקון עולם, יפה לו שיאמץ גם את האופן שבו על פי התנ"ך יתפשט התיקון הזה בעולם: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". חוטובלי צודקת, אחינו יהודי הגולה מוזמנים לעלות ולהשתתף בפיצול המופלא ומלא החיים של העם היהודי המתחדש במולדתו.