המדיניות של נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה עוררה מתיחות רבה ביחסיו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. בין שני המנהיגים התפתחה "מלחמה קרה", שבמהלכה התגייסו ידידים אמריקאים של ישראל למתן את אובמה. אחד הקולניים שבהם היה נציג ברוקלין, מייקל גרים, חבר קונגרס רפובליקני צעיר ממוצא איטלקי שהרבה לתקוף את אובמה בנושאי המזרח התיכון. גרים לא היה מוכר עד אז בזירה המדינית המסורתית, והקשר שלו לישראל התפתח כחלק מקמפיין הבחירות שלו בקרב הקהילה היהודית.

בשנת 2011 אותו קמפיין הוביל לחקירה פלילית מרתקת של ה־FBI בניו יורק, עם נגיעות מסקרנות, שלא בוררו עד תום, באגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל. החוקרים הפדרליים חשדו כי גרים גייס תרומות אסורות בהיקפים של מיליוני דולרים מיהודים וישראלים נעדרי אזרחות אמריקאית, באמצעות עבריין ישראלי מאשדוד בשם עופר ביטון - אז חוזר בתשובה ומנהל החצר של הרב יאשיהו פינטו בניו יורק, שערק ממנה לטובת מיזם התרומות של גרים. במהלך חקירת ה־FBI נחקר גם חברו הטוב של ביטון, רון תורוזיאן (דוד), איש יחסי ציבור ניו יורקי אגרסיבי ומפורסם, מתמחה בגיוס תרומות מהקהילה היהודית לטובת ההסתדרות הציונית וארגוני הימין שהסתבך בכמה פרשות מפוקפקות.

תורוזיאן פעיל בכמה חברות לגיוס תרומות, לטענתו חברות ללא מטרת רווח, אבל משרד יחסי הציבור שלו, 5WPR, החזיק אז כמה תיקים ישראליים ויהודיים גדולים, בהם פרויקט תגלית, סניף ניו יורק של אל־על ומשפחת רובשקין ממפעלי הבשר באייווה. בפרסומים של משרדו הוא התהדר ביחסי עבודה עם ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שמעון פרס, אהוד אולמרט ועוד רבים אחרים.

אחד הפוליטיקאים הקרובים ביותר לתורוזיאן הוא שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, ששהה בארה"ב במשך כעשור ומילא שורה של תפקידים מטעמה של מפלגת השלטון. דנון מנסה לגמד את הקשר הזה, וטוען שתורוזיאן פעל בהתנדבות על דעת עצמו. שניהם יחד מכחישים כל קשר לפעילות "הציונית" של חבר הקונגרס המסובך גרים, אף על פי שתורוזיאן מתועד בעשרות פרסומים ברשת ובאתר האינטרנט שלו כמי שמלווה במקביל את נסיקת הקריירות של גרים ודנון.

בסיום ערב התרמה למען גרים במסעדה כשרה בשדרות מדיסון, שבו נאספו 100 אלף דולר, צוטט תורוזיאן כאומר על גרים: "חברי הטוב התגלה כאחד החברים הטובים ביותר של הישראלים בקונגרס". גם צילום משותף שלהם במדור התקשורת של העיתון הנפוץ "דיילי ניוז", מתחת לתמונה ענקית של הניו יורקי האולטימטיבי ג'רי סיינפלד, לא שכנע את תורוזיאן להודות בהיכרות שלו עם גרים.

תורוזיאן יחצן את הספר שהוציא דנון ופנה בעיקר ליהודי ארה"ב. באתר "ג'ואיש סיטי" הוא כתב: "חייבים לקרוא: הספר הישראלי המזרח־תיכוני של דני דנון". ב"דיגיטל ג'ורנל" הוא חתום על מאמר בשם "זאב ז'בוטינסקי חי בספר של דנון". בשנת הבחירות לקדנציה השנייה של אובמה, דנון ותורוזיאן כתבו פוסטים קשים ביותר נגד הנשיא, על אהדתו לאבו מאזן, על יחסיו הרעועים עם שלדון אדלסון ועוד. כל הפוסטים הופצו בעשרות כלי תקשורת ובלוגים המזוהים עם הקהילות היהודיות.

אז מה הקשר בין שגריר ישראל באו"ם דנון לבין שלושת הקושרים בסחיטה נגד הרב יאשיהו פינטו - חבר הקונגרס הרפובליקני גרים, יחצן הצמרת הניו יורקי תורוזיאן והעבריין הזוטר מאשדוד? זו הייתה שאלת הנושא בתחקיר שפרסמתי בשנת 2013 ב"מעריב".

השבוע, על רקע פרסום התחקיר של העיתונאי עמית סגל בחברת החדשות, על כספי תרומות של "המועצה הציונית" אשר חולקו לכאורה לפעילי ליכוד ברחבי הארץ המזוהים עם השגריר דנון הדוהר לצמרת המפלגה, אני חושף כמה פרטים חדשים על גיבורי אותו תחקיר.

פרויקט פלורידה

בשנים 2003־2011 מופיעים דנון ותורוזיאן כמייסדים וכנשיאים משותפים של חברה אמריקאית לגיוס תרומות הרשומה בקליפורניה תחת השם Community Action Centers Project (CACP). המזכיר הראשי של החברה הוא אדם בשם דוד אלבז מלוס אנג'לס.

החברה, המוגדרת כחברה ללא כוונות רווח, פעלה עד יולי 2011 לפחות (כיום היא מוגדרת ברשם החברות של מדינת קליפורניה כ־suspended). לפי נתוני דן אנד ברדסטריט, שפורסמו בתחקיר המקורי, בשנת 2010 עברו בה 84 אלף דולר. לפי דיווח מקרן התרומות של האחים קוך בע"מ למשרד האוצר האמריקאי, שאנו חושפים כאן לראשונה, בשנת 2011 הפקידה הקרן בחשבון של CACP שמונה מאות אלף דולר, כספים שנועדו למטרה עלומה בשם "פרויקט פלורידה".

"צריך להבין כיצד פועלות בארה"ב קרנות צדקה מהסוג של קרן האחים קוך", מסביר הבלוגר האמריקאי ריצ'רד סילברסטיין מ"תיקון עולם", שחוקר כבר מספר שנים את המשולש גרים, תורוזיאן ודנון. "הקרן, שאף היא חברה ללא מטרות רווח, מרכזת תרומות למטרות פילנתרופיות של בעלי הון בארה"ב המבקשים לשמור על אנונימיות של יעד התרומות, ומחלקת אותן לחברות ציבוריות ולעמותות שונות, שלהן מעוניין התורם לתת מכספו מבלי ששמו יופיע בדיווח הספציפי. כך, התורם גם שומר על זכותו לניכוי מס עקב מתן תרומה, וגם לא מזוהה עם מושא התרומה שבו הוא מעוניין לתמוך. כאשר מדובר בתרומה למוסדות המזוהים עם גופים פוליטיים או פוליטיקאים, יש לכך משמעות מיוחדת".

בתגובה לפניית "מעריב־סופהשבוע" בשנת 2013 התעלמו דנון ותורוזיאן מעצם קיומה של CACP ולא השיבו על שאלות בסיסיות ביותר: מה הייתה מטרת החברה, מי היו התורמים ולאילו מטרות גויסו הכספים שעברו בה. בהמשך נמסר ממשרדו של דנון כי לפני הבחירות לכנסת ה־18 בשנת 2008 הוא ביקש לבטל את חברותו בחברה, שהוא קורא לה עמותה.

דנון לא הציג סימוכין לטענה הזו, וגם לא דיווח על החברה לוועדת האתיקה של הכנסת כמקובל. אומנם הוא לא היה מחויב לעשות כן בחוק, אבל חברי כנסת נוהגים להתייעץ עם היועץ המשפטי או עם ועדת האתיקה ביחס לפעילויות חיצוניות עתירות מזומנים, גם אם הן נעשו ללא תמורה. מהכנסת נמסר אז בתגובה: "לא ידוע לנו על פנייה של ח"כ דנון לוועדת האתיקה בקשר לחברה המדוברת".

הגילוי הנוסף בקשר לחברת CACP, שדנון מתעלם למעשה ממעורבותו בה, הוא שהמזכיר הכללי של החברה, דוד אלבז מלוס אנג'לס, המשיך לשמור על קשר הדוק עם דנון עד לאחרונה ממש. כך למשל, בדיווח של דנון למבקר המדינה על התורמים במסגרת הקמפיין שלו לראשות הליכוד ב־2015, אותו אלבז מוזכר כמי שתרם 25 אלף שקל.

זאת ועוד, בדיווח של דנון יש מידע על תרומה נוספת לפעילותו הפוליטית בסך 20 אלף שקל, שנרשמה תחת שמו של תורם אמריקאי נוסף, רון דוד מניו יורק, שבחר להזדהות בשם המשפחה העברי שלו ולא בשם הארמני המוכר שלו, רון תורוזיאן.

שיטוט נוסף ברשימת התורמים של דנון מלמד כי הרוב המכריע של תורמיו הם מיהודי ארה"ב. מתוך מיליון שקל שעליהם הצהיר, 864 אלף שקל הם מתורמים בארה"ב - כמעט כמו "אמריקאים" ותיקים ובכירים ממנו, נתניהו ונפתלי בנט, שגייסו בארה"ב מעט יותר ממיליון שקל כל אחד לפריימריז, וזה מצביע על הכוח שצובר דנון בקרב יהודי העולם בכלל וארה"ב בפרט.

הנץ הפופולרי

דני דנון נחשב עילוי בצד הימני־קיצוני של הליכוד. יש האומרים כי נתניהו הרחיק אותו מישראל לתפקיד השגריר באו"ם כדי לנטרל מסביבת ההנהגה את האיום הפוטנציאלי מצד הח"כ שהתמודד מולו בפריימריז האחרונים, ואף גרף 25% מהקולות. אולי הטיס אותו מכאן סתם כדי למתן את הנץ הפופולרי, שהודח מתפקידו הקודם כסגן שר הביטחון לאחר שהעז למתוח ביקורת פומבית על החלטת הממשלה לחתום על הסכם הפסקת האש בצוק איתן.

מנגד, יש הטוענים שנתניהו דווקא מעריך מאוד את דנון ולכן שלח אותו לאו"ם - כדי להכשירו עוד יותר ביחסים בינלאומיים ובקידום האינטרסים של ישראל בניו יורק, תפקידים שביצע באמריקה מאז היה קצין צעיר בחיל החינוך, ובהמשך כיו"ר תנועת בית"ר העולמית, חבר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ויו"ר הליכוד העולמי.

עם שובו לישראל משליחויותיו בעתודה הפוליטית נבחר דנון לכנסת ב־2009, תוך שהוא מתגבר בקלילות על עתירה שהוגשה נגדו לבית הדין של המפלגה, על רקע היבחרותו כנציג "מחוז חוף" בזמן שהיה רשום מלכתחילה בסניף רמת גן "ההומה" מועמדים חזקים. עם שובו לארץ ומיומו הראשון בכנסת הפגין דנון גינונים של שר, תמיד בחליפות מחויטות ובשיער מוקפד מבריק, ועם יחצן צמוד שניצל עד תום את רחשי הציבור כדי להפריח כותרות נגד ערבים ועובדים זרים.

כאשר מונה לסגן שר הביטחון, חשבו במערכת הפוליטית שמדובר בקוריוז, אבל דנון רק התקדם מאז. הוא גרף הון פוליטי כראש השדולה לפתרון בעיית המסתננים, כש"טרח" לבקר אצל נשיא דרום סודן לקידום הסכם להחזרת הפליטים. בתוך כך ביצר את מעמדו בקרב המתנחלים, בצד הקיצוני של מועצת יש"ע, משל היה חבר הבית היהודי, וזה זיכה אותו באין־ספור ידיעות ב"ישראל היום", בעיקר כמי שאירח את חבריו משכבר הימים, ברובם פוליטיקאים וחברי קונגרס רפובליקנים, ובראשם שרה פיילין התיאטרלית והבלתי נשכחת.

בליכוד אומרים עליו שאם זורקים אותו מהדלת הוא חוזר מהחלון, ואכן, אחרי שפוטר ממשרד הביטחון וחשבו שגמר את הקריירה, ב־2013 הוא נבחר ליו"ר מרכז הליכוד וליו"ר ועידת הליכוד ברוב של 85% תמיכה, ושנתיים מאוחר יותר התמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד. נתניהו חזר וצירף אותו לממשלתו כשר הטכנולוגיה והחלל, אבל כמה חודשים לאחר מכן מונה לשגריר באו"ם וחזר לארה"ב.

עלילות גרים

בארה"ב, הרב פינטו מלקק את פצעיו מפרשת אפרים ברכה המנוח ונאבק במחלה קשה שמאיימת על חייו. בחצר הרב מתקשים לשכוח את הבגידה הגדולה של העבריין המשוקם ביטון, שנטש את החצר לטובת היחצן תורוזיאן וחבר הקונגרס הרפובליקני מייקל גרים, אשר סובבו את ראשו כדי שיגייס מיליונים מתומכי הרב בארה"ב לטובת הקמפיין של גרים. זה שכבר אז החל לנגח את אובמה בהשראת נתניהו, שהקפיד להיפגש איתו ולהצטלם איתו, ואף לארח אותו בכנסת. דנון היה חבר בוועדת החוץ והביטחון ושימש כמארח נלהב של כל המבקרים הרפובליקנים בארץ.

כאשר הרב פינטו התקומם על הפנייה לתורמיו, דיווח תורוזיאן, בקור רוח של יחצן ניו יורקי חסר מעצורים לכל העיתונים היהודיים בניו יורק על עסקי נדל"ן אפלים לכאורה של הרבנית פינטו, ועל תעשיית סרטי הפורנוגרפיה שחלק מעוזריו השתתפו בה לכאורה טרם חזרתם בתשובה. הרב הנבוך פנה לעורכי הדין הטובים בניו יורק והגיש תלונה ל־FBI נגד חבר הקונגרס שסוחט אותו לאחר שחמס את תורמיו, תוך שהוא מבצע עבירות חמורות על כל חוקי גיוס התרומות, ומבלי לדווח לרשויות המס כמובן.

הרב פינטו חתם על הסכם עם ה־FBI ומסר עדויות מפורטות על כל התרומות שגייס גרים מתורמיו שלו באמצעות ביטון, ועל תהליכי הסחיטה המתוחכמים של תורוזיאן בחסות חופש הביטוי המקודש. כאשר הדבר נודע בארץ לראש הממשלה ולמקורביו, נשלח שר המשפטים דאז, יעקב נאמן המנוח, לביתו של הרב פינטו באשדוד, ורמז לו בעדינות לחדול מהעדויות נגד ידיד ישראל גרים. פינטו סירב בנימוס והלך להתייעץ עם אפרים ברכה, מה שהבהיל כנראה את קצין המודיעין האולטימטיבי של משטרת ישראל, שהיה בקשרים עמוקים עם הרב.

מה שברכה קיבל או לא קיבל מהרב לאורך השנים שבהן ניהלו קשר עמוק - ימי הזוהר שבהם חילק הרב מעטפות עמוסות באלפי דולרים לשלל מקורבים ונזקקים - יישאר חסוי ביניהם לעולם, חרף העדויות והתצהירים על כך שהרב נהג לתת לברכה תמיכות קבועות במסגרת של גמילות חסדים. דבר אחד בטוח: כאשר הרב פינטו, בטבעיות ובחופשיות של ממתיק סוד, הציע לברכה סכום עתק של כ־100 אלף דולר תמורת פיסת מידע על עמותה שהוא מזוהה איתה, החוקר המתוחכם ידע היטב שהרב מוסר עדויות ניקיון למשטרה האמריקאית, ולאחר התלבטות של עשרה ימים החליט כי מוטב לו לדווח הפעם על ההצעה למפקדו יואב סגלוביץ, ומכאן הכל היסטוריה.

ב־FBI זעמו על מעצרו של פינטו בישראל, כי בשיטת המושבעים לא היה לו סיכוי כמורשע בעבירת שוחד לעלות לדוכן העדים נגד גרים. בסופו של דבר, החוקרים הפדרליים אספו מספיק ראיות של תורמים על בסיס עדות המפתח של פינטו, כדי להעמיד לדין את גרים בעשרות אישומים של גיוס תרומות אסורות, אי־דיווח על הכנסות ועבירות על איסור הלבנת הון, אבל בסופו של דבר הלכו איתו להסדר טיעון.

ב־17 ביולי 2015 הוא נשפט לשמונה חודשי מאסר בפועל באחת השערוריות הפליליות הגדולות של השנים האחרונות בקונגרס האמריקאי. בינתיים בישראל, בפרקליטות ממשיכים למרוח עד אין קץ את המשפט של ניצב מנשה ארביב.

"אין לנו אמון בכתבה"

חרף האירוע הנוצץ שדנון הפיק השבוע בבניין האו"ם בניו יורק לרגל 70 שנה להצבעה על הקמת המדינה בכ"ט בנובמבר, הוא ירד למחתרת בכל הקשור למתן תשובות על חלוקת הכספים לפעיליו, ומן הסתם גם בנוגע לאיסוף כספי התרומות בארה"ב בעיקר.

מדובריו של דנון נמסר ל"מעריב־סופהשבוע": "אין לנו אמון בכתבה ולכן לא נתייחס לטענות".

רשימות נוספות של אמיר זוהר ב־posta.co.il
tguvot@maariv.co.il