כשאייזיק "השלומפר" פרפר למוות על המדרכה ברחוב לבנדה מול המזנון של יהודה "ריבית", אף אחד מהמקומיים שהתקבצו סביבו לא הטריח את עצמו לגהור עליו ולנסות להנשים אותו, אפילו כשפסקו הפרפורים והבן אדם נראה כמעט מת לחלוטין. גם כשלא פרפר, אנשים לקחו מהשלומפר מרחק, כי תמיד הסתובב בבגדים מטונפים מכתמי שאריות מזון והוא נחשב לאיש עם הצ"פ (צחנת פה) הגבוה ביותר בשכונה. כשאנשים התחננו למוישה סירנה, נהג האמבולנס בדימוס, שינשים את השלומפר, הוא נשבע להם שהוא לא מסוגל לקרב את הפנים שלו לפה של השלומפר, כי מיד הוא יקיא עליו מגועל. בקול חלש הוסיף שגם לא כל כך אכפת לו שהשלומפר קיבל וואן וויי טיקט לעולם הבא.
 

אייזיק השלומפר היה עד כדי כך חרא בן אדם, שאפילו שלושת ילדיו הבוגרים ניתקו איתו כל קשר בגיל צעיר יחסית, והוא מעולם לא ראה את נכדיו שגדלו לתפארת קליפורניה בלוס אנג'לס. היחידה שנאלצה לסבול את נוכחותו הייתה אשתו במשך 40 שנה, עדינה הטורקייה, שאחד הסיפורים המשעשעים עליה היו שהיא אינה שמה על שולחן הפסח מרור, כי כל השנה חייה הם מרור אחד גדול עם השלומפר.
 

אייזיק השלומפר החל את הקריירה העסקית שלו כאפסנאי בצבא, ואף על פי שהרכוש באפסנאות היה רכוש צבאי, הוא מצא כמה קליינטים שלהם היה מעביר סחורה מהאפסנאות תמורת מזומנים. לקח שנתיים לשלטונות הצבא עד שעלו עליו, אבל החייל השלומפר הצעיר כבר ישב על בוכטות של כסף, ובגיל 21 היו לו שתי מוניות שעבדו בשבילו. מיד אחרי שהשתחרר עם בעיטה בתחת בעקבות משפט צבאי הוא הצטרף כשותף בחנות נעליים ומספרה באזור התחנה המרכזית וגרם הרבה נחת לאביו ברל'ה "גאנעב", שהיה גדול הסוחרים בסחורה גנובה של עיר הפשע והזימה תל אביב.
 

כשברל'ה גאנעב נדקר למוות בעת משא ומתן על רכישת שעוני דוקסה מזויפים, שנגנבו מבעל דוכן לדברי ימאים, התברר ליתום השלומפר שבזולה במרתף הבית שבו גר אביו המנוח הייתה כספת ובה אוצר של מזומנים וסחורה יקרת ערך שעברו אליו בירושה. השלומפר, שהיה בעל חוש מסחרי מעולה, רכש כמה דירות באזור התחנה המרכזית והיה מחלוצי הדאווין של הפיכת דירת שני חדרים בעזרת קירות גבס לדירת ארבעה חדרים. את הדירות הוא השכיר במחירים מופקעים לפועלים טורקים שעסקו בבניין, הכל במזומנים. בלי ניירת ובלי שאלות מיותרות. במקביל הוא רכש עוד שני רישיונות של מוניות ועוד חנות נעליים ומספרה. 
 

בגיל 30 הפך אייזיק שלומפר לאימפריה פיננסית. אחת הספריות במספרה שאותה רכש הייתה עדינה הטורקייה. בחורה יפת תואר מבית עני, שעסקה בחפיפת ראשים תמורת שכר זעום וכמה שקלים טיפ מהתפרניות שהגיעו למספרה.
 

רצה הגורל והשלומפר הגיע לבדוק איך מתנהלת המספרה שלו, ועיניו קלטו את עדינה, שגרמה לו לתחושה שלא הכיר קודם לכן: פרפורים. כשהגיע לדירה שבה התגורר, שלושה חדרים עם סלון גדול, שהייתה מלאה בסחורות ונראתה מטונפת כמו דיר חזירים, הוא נזכר בעדינה החופפת והחליט שזו אהבת חייו. הוא שם לה טבעת נישואים, והיא הפכה לאשת חיקו הנצחית.

למחרת לבש בגד נקי, התגלח, הבריש את השיער ומרח ברילנטין. דפק על הפנים חצי בקבוק אפטר שייב "ברוט", הגיע למספרה וניגש ישר לעדינה ולחש לה שתעזוב את החפיפה ותבוא איתו לאכול, כי יש לו משהו חשוב לומר לה. עדינה הצנועה התבלבלה, אבל לא יכולה הייתה לסרב לבעל העסק והצטרפה אליו למסעדה היהודית של שמוליק באלנבי. השלומפר, שהנשים היחידות בחייו היו קלפניות ממועדון הקלפים שבו שיחק ומארחות בברים שהיו מפנקות אותו תמורת תשלום, לא ידע בדיוק איך להתנהג. אבל אחרי ששתה שלוש כוסיות קוניאק ברצף, הוא האדים כמו חזיר והצהיר בפניה על רצונו להתחתן, ושהיא המאושרת שהוא בחר.
 

עדינה, שהתגוררה עם הוריה ועם חמישה אחים בדירה זנוחה בהתקווה, נפעמה כשהשלומפר שלף מכיס אחד טבעת ומכיס אחר שעון ושרשרת זהב והעניק לה אותם. אחרי עוד כוסית קוניאק הוא הבטיח לה שיעשה אותה מלכה ושהיא יכולה ממחר לעבור לגור בדירתו הגדולה, שהיא קצת מלוכלכת, אבל אחרי יומיים־שלושה שבהם היא תטפל בה, והוא יזמין סייד ויקנה רהיטים חדשים, זה יהיה הארמון שלה.
 

קצב האירועים היה מהיר. עדינה המסכנה נענתה להצעה, והחופה נערכה באולם אירועים בשכונת שפירא. מצד החתן הגיעו גנבים, ימאים, מבריחים, נהגי מוניות, ויושבי מועדון הקלפים הצמוד למזנון של יהודה "ריבית" בלבנדה. השלומפר היה לארג' בחתונה כמו שלא היה מימיו: בקבוקי וויסקי שיבאס, שמפניה, וודקה וקוניאק פיארו את הבר; האוכל הוכן על ידי הטבחים של שמוליק וכלל גפילטע פיש, הרינג, כבד קצוץ, בשר צלוי, עופות בתנור, עשרה סוגי סלטים, שטרודל ופודינג לק; ותזמורת שימחה את לב החוגגים ששתו, שרו ורקדו. עדינה, שהשלומפר הבטיח לה להיות מלכה, נראתה מאושרת אבל לא לזמן רב. 

כבר ביום המוחרת הייתה צריכה לנקות את הדירה המזוהמת, לקבל את הריהוט שהגיע, לסדר בארונות את ערימות המצעים הגנובים, להשליך את הבגדים המסריחים של אייזיק ולטפל בחדשים שהביא בכמויות עבורו ועבורה מגנבים שניקו חנות בגדים בדיזנגוף. שבוע ימים טיפלה בדירה והפכה אותה לבונבון, והשלומפר היה מגיע מדי פעם עם סירים, מחבתות ומכשירי חשמל. הכל גנוב ובכמויות שאפשר היה לרהט בהן שלוש דירות. 
 

במשך חמש שנים הביאה לעולם שלושה צאצאים. השלומפר היה מגיע בשמונה–תשע בערב, שיכור ומצחין מקוניאק ומדג מלוח. לפעמים היה נכנס למיטה מסריח ולעתים רחוקות, בדרך כלל ביום שישי, היה מתקלח ומתגלח. כשמשהו לא מצא חן בעיניו בבית, היה צורח עליה שהיא בהמה מטומטמת ושאם תגיד מילה אחת מיותרת הוא יחזיר אותה למספרה, להוציא כינים מהשערות של הקליינטיות.
 

השלומפר סיגל לו אורח חיים קבוע: סיבוב בוקר בעסקים שבבעלותו ובדירות שהשכיר לפועלים הטורקים וכוס קפה בתחנת מוניות, שם גבה מהנהגים שעבדו עבורו את המגיע לו. כשכיסיו מפוצצים במזומנים היה מגיע למזנון של יהודה ריבית, נותן לו בוכטה של מזומנים ועובר איתו על החשבונות והריביות מהכספים שיהודה היה מלווה בריבית עיראקית.
 

בצוהריים היה בולע כמה לאפות עם שווארמה וסלטים, מזיל על הבגדים עמבה, טחינה ושאר ירקות, ואחרי שהיה תוקע כמה נפיחות מרעידות קירות וגרעפסים מגעילים, היה יושב בחדר האחורי, שם נערכו משחקי קלפים בין בעלי עסקים מהשכונה. השלומפר השמין כמו חזיר. הכרס הייתה בורחת לו במרווח שבין החולצה למכנסיים. הוא דפק קוניאקים זולים בכמויות והיה מנבל את הפה, מקלל כל מי שהיה מולו, מאחוריו ולצדו. 
 

יום אחד הרימו אנשי משטרה ונציגי מס הכנסה את השלומפר משולחן הקלפים ולקחו אותו לחקירה. עורך הדין שלו, ציון "הנחש", לא נתן לו להוציא מילה מהפה ולא הסכים שייערך חיפוש בביתו בלי צו בית משפט. הוא אמר לאנשי החוק שהלקוח שלו שיכור לחלוטין ואינו מסוגל לענות לאף שאלה ושיחכו עד מחר וכל מה שירצו לדעת הם יידעו. אנשי החוק הסכימו. מיד כשהנחש והשלומפר יצאו מתחנת המשטרה, הנחש נכנס לפעילות היסטרית. עד למוחרת בצוהריים, לפני שניגש עם השלומפר לשיחה עם אנשי המס, הוא העביר בטאבו את הדירות והעסקים על שמה של עדינה, שלא הבינה בדיוק מה עורך הדין הממולח הסביר לה וחתמה על כל נייר שביקש ממנה לחתום.

אחרי 30 שנה.

אייזיק השלומפר מגיע למזנון של יהודה ריבית נסער. הוא לוקח בקבוק קוניאק מהבר ומתחיל לשתות בקצב רצחני ומקלל את הבהמה בקללות הכי מסריחות שמופיעות במילון של דאון טאון תל אביב. אחרי חצי בקבוק הוא שואג שאגות כאב, מכה בחזה וצווח שהוא יהרוג את הבהמה, שהוא ישחט אותה ויעשה ממנה פסטרמה.
 

החברים שלו מנסים להרגיע אותו ומנסים להבין מה קרה. אחרי שהוא שותה כוס מים, הוא מספר להם שהבהמה תפסה איזה פועל בניין טורקי שהיה אלוף טורקיה בהיאבקות בסגנון יווני–רומי ופרש אחרי שהרג על המזרן מתאבק אחר.
 

"הבן זונה נעשה פועל בניין ואני נתתי לו חדר לגור. אשתי הבהמה הטורקייה ביקשה יום אחד שיבוא לשפץ בבית, והבן זונה הטורקי האוכל בתחת תפס איתה קטע, ושניהם החליטו שהם עושים עלי עקיצה. הבהמה מכרה את הבית, את העסקים ואת הדירות להשכרה, והעורך דין הנחש, שהציע לי להעביר הכל על שמה, עזר לה". השלומפר התחיל לבכות: "נשארתי בלי כלום. הבהמה גמרה עלי, ניקתה אותי, חיסלה אותי. וכשבאתי להביא לה מכות, הבן זונה הזה פירק לי את הצורה וזרק אותי מהבית שלי". 
 

כל הנוכחים הביטו על אייזיק השלומפר וניסו לנחם אותו. יהודה ריבית שאל אותו אם הוא רוצה קפה טורקי, והשלומפר צעק לו: "שטורקי ינקנק אותך". אף פעם לא ראו הנוכחים את השלומפר בהתקף טירוף כזה, קצף התחיל לצאת לו מהפה. "אין לי אוויר, אין לי אוויר", הוא צעק ורץ בצעדים כושלים ואז נפל על המדרכה, מפרפר עד צאת נשמתו. 
 

יומיים אחרי הלוויה הגיעה עדינה מלווה בטורקי, לבושה בבגדים מהודרים ובתסרוקת מודרנית. מתיק היד שלה שלפה בוכטה שמנה של מזומנים, העבירה אותה ליהודה ריבית ופלטה לעברו בחיוך: אותם תנאים, אותה ריבית, ניפגש פעם בשבוע. הטורקי הענק שלצדה הניח יד כבדה על כתפו של יהודה ובחיוך רחב אך מאיים הפליט לעברו בעברית: "בלי דאווין, אה?".