ביום שני הבא נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אמור לפרסם מסמך המפרט את האסטרטגיה שלו למדיניות החוץ והביטחון. לקראת הפרסום נשא ה.ר. מקמאסטר, יועץ הנשיא לביטחון לאומי, נאום שבו פירט חלק ממרכיבי האסטרטגיה. היו לו כמה חידושים משמעותיים. 



לפני הכל חשוב לציין שמקמאסטר נחשב למתנגד לגישת טראמפ למזרח התיכון בכלל ולאסלאם הרדיקלי בפרט. על פי מקורות בבית הלבן מקמאסטר התנגד לשימוש במונח "אסלאם רדיקלי" ואף הוציא אותו מנוסח הנאום שטראמפ נשא במאי בערב הסעודית. אולם הנשיא התעלם מכך ודיבר על "אסלאם רדיקלי" כפי שרצה.



אותם מקורות בבית הלבן טענו כי היועץ לביטחון לאומי התנגד לכל התייחסות אמריקאית לעליית כוחה של איראן בסוריה. ביולי הוא פיטר את סגנו דרק הארווי לאחר שדרש למקד את פעילות הממשל בסוריה בצמצום כוחם של איראן וחיזבאללה במדינה.



אבל השבוע מקמאסטר נשמע אחרת לחלוטין. בנאום שנשא ביום שלישי הוא האשים את בנות בריתה המסורתיות של ארה"ב, טורקיה וקטאר, במילוי תפקיד מרכזי ביצירה, בהפצה ובמימון של "אידיאולוגיה אסלאמית קיצונית שפועלת לפגיעה באינטרסים מערביים". הוא טען כי "האידיאולוגיה של האסלאם הרדיקלי מהווה איום חמור לכל בן תרבות", וכי ארה"ב התייחסה לאיום בעבר באופן מצומצם ועיוור. האמריקאים, הסביר, מיקדו את מאמציהם נגד מחבלים פעילים והתעלמו מהאידיאולוגיה שבשמה נלחמו. "לא שמנו לב לדרכים שבהן האידיאולוגיה של האסלאם הרדיקלי מקודמת דרך קרנות צדקה, בתי ספר וארגונים חברתיים", הודה.



בהקשר זה ציין מקמאסטר את הטרנספורמציה שעוברת ערב הסעודית בכל הקשור לאסלאם רדיקלי. לדבריו, בעבר ערב הסעודית הובילה את מסע הרדיקליזציה והפצת האסלאם הקיצוני, אולם כיום טורקיה וקטאר מובילות את המהלכים השליליים והסעודים פועלים להביס את האסלאם הג'יהאדי. הוא הבהיר כי ארגון האחים המוסלמים הוא חלק מהבעיה. קטאר, הוא אמר, תומכת באחים המוסלמים במדינות כמו מצרים, מצב שהביא לכך שכאשר הופל הנשיא חוסני מובארק, האחים המוסלמים היו גורמי האופוזיציה היחידים שהיו ערוכים לרשת אותו.



ובנוגע לטורקיה, מקמאסטר ציין כי ה־AKP, מפלגתו של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, בעצמה חלק מהאחים המוסלמים, "תורמת להתרחקות טורקיה מהמערב".



ולאחר שעסק בשתי אלו, הפנה היועץ את מבטו לעבר טהרן, בת הברית של טורקיה וקטאר. מקמאסטר הבהיר כי איראן תומכת בטרור ופועלת לשינוי מאזן הכוחות באזור. הוא טען כי ארה"ב צריכה למנוע ממנה להשיג נשק גרעיני, תוך נטישת גישתו של הנשיא לשעבר ברק אובמה, שלפיה ניתן לפייס את האייתוללות באמצעות הסדר גרעיני. עוד הוסיף כי על ארה"ב לחסום מתן תמיכה לבנות חסותה של איראן ולעצור את הפעילות שלה בסוריה, המגבירה את חוסר היציבות במדינה.



דבריו של מקמאסטר מהווים שינוי דרמטי לא רק של גישתו האישית. הם מבטאים שינוי מהפכני של גישת ארה"ב למזרח התיכון. אבל נשאלת השאלה: האם מדובר בשינוי אמיתי שיתורגם למדיניות אמריקאית חדשה באזור? כי במהלך השבוע האחרון ראינו לא מעט מעשים שסותרים את הגישה החדשה שהציג מקמאסטר ומתאימים הרבה יותר לגישתו הקודמת.



למשל, למוחרת נאומו הודיעה שגרירות ארה"ב בביירות על העברת סיוע צבאי אמריקאי לצבא לבנון בשווי 120 מיליון דולר. החבילה החדשה תכלול שישה מסוקי תקיפה קלים, שישה מל"טים וציוד תקשורת וראיית לילה מתוחכמים. אלו מצטרפים לסיוע קודם שהיו בו נגמ"שים, מטולי אר־פי־ג'י, טילים מכווני GPS, רובי סער, מטוסי קרב ועוד.



התפטר, חזר מהתפטרותו וזכה בסיוע במיליונים. סעד אל חרירי, צילום: רויטרס
התפטר, חזר מהתפטרותו וזכה בסיוע במיליונים. סעד אל חרירי, צילום: רויטרס



מה יילד יום?



כדי להכין את הקרקע להודעת השגרירות, נפגש מזכיר המדינה רקס טילרסון עם ראש ממשלת לבנון סעד אל־חרירי בפריז. כזכור, בחודש שעבר הוזעק אל־חרירי באופן פתאומי לערב הסעודית, שם הוא הודיע על התפטרותו וזאת תוך הודאה בעובדה כי חיזבאללה ואיראן שולטים בלבנון, לרבות בכוחות הצבא ובממשלה. כאשר בלחץ צרפתי אפשרו הסעודים לאל־חרירי לשוב ללבנון, הוא ביטל את התפטרותו.



טילרסון התייחס לדרמת ההתפטרות המבוטלת של אל־חרירי כאל התפתחות חיובית, אך ביקר את ריאד. "באשר להתייחסות של ערב הסעודית לקטאר והדרך שבה הן מתמודדות עם המלחמה בתימן והמצב בלבנון, עלינו לעודד אותן להיות קצת יותר מחושבות בצעדיהן ולשקול באופן מעמיק יותר את ההשלכות של מעשיהן".



בהמשך טילרסון המעיט בחשיבות הכרת טראמפ בירושלים כבירת ישראל, וטען כי יעברו לפחות שלוש שנים עד שהשגרירות תעבור מתל אביב למשכנה החדש.



אומנם הסיוע הצבאי האמריקאי לצבא לבנון ודבריו של טילרסון שהופנו נגד ישראל וערב הסעודית ובעד איראן ובנות בריתה עומדים בסתירה מוחלטת לדבריו של מקמאסטר, אך הם עולים בקנה אחד עם המדיניות של ארה"ב באזור. מדיניות זאת מאופיינת בהפכפכות אמריקאית: יום אחד היא מיטיבה עם בנות בריתה ומרעה לאויביה, ולמוחרת היא מרעה לבנות בריתה ומיטיבה עם אויביה.



בממשל אובמה ההפכפכות האמריקאית הייתה מעוגנת בראייה אסטרטגית, שלפיה על ארצות הברית לרקום יחסים טובים עם איראן על חשבון בנות בריתה המסורתיות - ישראל, ערב הסעודית ומצרים. אצל טראמפ, כמו אצל ג'ורג' בוש האב, ג'ורג' בוש הבן וביל קלינטון, הפכפכות זאת היא תולדה של אי־יכולת להבחין בין בת ברית לאויבת.



אי־יכולת זאת מובנת. הרי יכול להיות שהרפורמות שמחולל יורש העצר הסעודי הנסיך מוחמד בן סלמאן יובילו לשינוי דרמטי בעולם המוסלמי, ויכול להיות שמחר הוא ימות או יקבל שוחד מאיראן. כך הדבר לגבי נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי.



מצד שני, ברור שמה שהנסיך הסעודי ונשיא מצרים הספיקו עד כה לעשות מהווה שינוי אמיתי. כמו כן ברור לחלוטין שאיראן, וגרורותיה בלבנון, סוריה, עיראק והחות'ים בתימן, כמו גם בנות בריתה טורקיה וקטאר הן האויב העולה. ומול איראן ובנות הברית שלה יש כאלה (כמו ישראל, הסעודים והמצרים) שמוכנים להילחם, ויש אחרים שלא מוכנים להילחם נגדם ומעדיפים לעבור ממחנה למחנה, כפי שקורה לירדן. על פי דיווחי התקשורת, בימים אלה קיבל המלך עבדאללה אזהרה מהנסיך בן סלמאן, שלפיה אם המלך לא יתמוך במהלכים של טראמפ מול הפלסטינים, הסעודים יפסיקו לתמוך בירדן.



המחנות ברורים. ההבדלים ביניהם ברורים. בנאומו מקמאסטר ביטא מוכנות של הממשל להבחין בהבדלים ולפעול בהתאם. אבל רק מעשים קונקרטיים של הממשל יגידו אם הנאום והמסמך שיפורסם ביום שני יבטאו שינוי אסטרטגי אמיתי או שמא נמשיך לראות מדיניות המיטיבה עם בנות בריתה של ארצות הברית נוסח הכרה בירושלים כבירת ישראל ביום אחד, וכבר למוחרת נשק לצבא לבנון וחיזבאללה.