1. כבר לא ישראלית: התוכנית לסגירת מפעל טבע בירושלים, מכירת המפעל בקריית שמונה ופיטורי 1,700 עובדים בישראל כחלק מתוכנית התייעלות עולמית, נועדו להציל את החברה מקריסה מוחלטת. מתברר שכשהחרב מונחת על הצוואר, שום הסכם קיבוצי או התערבות של ההסתדרות לא יועילו, גם אם מדובר בעובדים קבועים.

כבר תואר בהרחבה שעסקות רכישה כושלות בחו"ל סיבכו אותה בחובות עתק של 121 מיליארד שקל. 20 מיליארד שקל מתוכם היא חייבת לפרוע בשנה הקרובה. מניין יבוא הכסף? ובכן, תוכנית ההתייעלות אמורה לחסוך בשנתיים הקרובות כ־10 מיליארד שקל. בנוסף, החברה הודיעה שתפסיק את חלוקת הדיבידנדים במזומן לבעלי המניות עד להודעה חדשה ובכך תחסוך מאות מיליוני דולרים נוספים.

לבעלי המניות אין ברירה אלא לאשר את תוכנית החירום, עובדה שעם פרסומה זינקו מניות טבע בכ־15%. כ־85% מבעלי המניות הם משקיעים זרים. לאחר ש־150 מיליארד שקל מהשקעתם התנדפו בתוך שנתיים, הם מעוניינים בכל צעד ובכל מקום, כולל ישראל, כדי להיחלץ מהמפולת. האם זה יעזור? עדיין לא ברור.

בשביל משימה זו גויס על תקן של מושיע המנכ"ל קאר שולץ, בשכר אסטרונומי ומענק חתימה דמיוני של 20 מיליון דולר במזומן. הוא הוזהר מראש ממתקפות, ולכן מאז מינויו לפני שלושה חודשים גזר על עצמו תענית שתיקה. הוא לא צייץ עד לפרסומה המלא של תוכנית ההבראה. רק מנכ"ל לא ישראלי שהגיע מבחוץ והביא איתו את נורמות ההתנהלות של וול־סטריט מסוגל לחתום מבלי להניד עפעף על מכתבי פיטורים לאלפי עובדים.

מפעל טבע בירושלים. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90מפעל טבע בירושלים. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

ח"כ איציק שמולי מדבר על חזירות, וניתן להתחבר לזעמו. הפיטורים כואבים במיוחד במפעלי הפריפריה כמו קריית שמונה ונאות חובב. גם אין ויכוח שהצדק לא נעשה בטבע. השיטה שבה מנהלים גורפים מיליונים מבלי לתת דין וחשבון ביום פקודה - קלוקלת. לא ייתכן שהדירקטוריון שאפשר למנכ"ל לשעבר ארז ויגודמן להמר על כל הקופה בהשקעת עתק של 38 מיליארד דולר יישאר ללא פגע. לא סביר שאותו דירקטוריון, שאישר לשלם לוויגודמן משכורת רגילה עד החודש האחרון, כולל מענק "אי־תחרות" של 8 מיליון שקל, ייצא ללא פגע. האם מישהו בטבע באמת חושב שוויגודמן יתחרה בשלב כלשהו בטבע? זאת מכבסת מילים שנועדה לרפד את דרכו החוצה.

חברי הדירקטוריון בעבר ובהווה כמו גליה מאור, אמיר אלשטיין או יצחק פטרבורג, שאישרו את כל אלה, חייבים להתפטר, ולא - יודחו ממנו. כיצד יום אחד הם יכולים לאשר השקעה כושלת של 38 מיליארד דולר, ויום אחרי פיטורי אלפי עובדים? החזרת הבונוסים והאופציות שניתנו היא אחת הדרכים היעילות. תקדים לכך כבר היה כשמנהלי בנק לאומי לשעבר נאלצו להחזיר בונוסים בעקבות הסתבכות הבנק בפרשת ייעוצי המס הפליליים ללקוחות בארה"ב.

אבל עם כל הכאב, חייבים להפנים שעל כף המאזניים מונחים עדיין עשרות מיליארדי שקלים שעלולים לרדת לטמיון, ואיתם שאר עובדי טבע. הפיטורים שהם פיגוע מיקוח לעובדים, נועדו להבטיח את עתיד 4,000 הנותרים. אם טבע תתרסק, וגם לאחר ההתייעלות לא בטוח שתצא מהמשבר, כולם יאבדו את פרנסתם. חשוב להתמקח מבלי להתלקח. לכן האיומים על ביטול הטבות המס לטבע, הנאמדות בעשור האחרון ב־20 מיליארד שקל, אינם אפקטיביים.

טבע התחילה את השלב הראשון בהתקפלות מישראל. היא כבר אינה חברה עם לב ציוני פועם שעליה חלם המנכ"ל המיתולוגי אלי הורביץ, ובטח לא ספינת הדגל. השלב הבא הוא העברת המטה הניהולי מפתח תקווה לניו יורק או לבירה אירופית.

היקף תשלומי הפיצויים ומספר המפוטרים הם כרגע המשימה העיקרית. להסתדרות יש חלק חשוב בהידברות מול ההנהלה, והשביתה הכללית ביום ראשון במקומה. אבל אחרי יום הזעם חייבים לחזור לשולחן המו"מ ולהציל את מה שניתן.

סיפור טבע חוזר על עצמו בגרסה התעשייתית בנגב קרמיקה, ובמהדורה הבנקאית בעניין מיזוג בנק אגוד עם בנק מזרחי טפחות. נגב קרמיקה הוא מפעל מפסיד, וקרן ההשקעות ויולה היא פילנתרופית עד גבול מסוים. אם רוצים להציל את נגב קרמיקה, תתכבד המדינה ותטיל מגבלות על ייבוא האריחים והמרצפות בהיצף מטורקיה. או לחלופין, שהנהלות משרדי האוצר והשיכון יואילו להורות לקבלני "דיור למשתכן" לרכוש את תוצרת נגב קרמיקה.

מיזוג בנק אגוד עם המזרחי יגרור לפיטורי 450־500 עובדים. למרות זאת אסור להגביל ביוזמות פוליטיות את המהלך בעילה של פגיעה בתחרות ובריכוזיות. בשביל זה ישנם אנשי המקצוע כמו הממונה על ההגבלים או המפקחת על הבנקים. אישור יוזמת החקיקה של ח"כ רועי פולקמן מכולנו, המגבילה מיזוג בין בנקים, תרחיק את המשקיעים מישראל. כי מי ירצה להשקיע ללא אפשרות אקזיט בבוא העת.

2. להשקיע מבלי לשקוע

גם אלה שישבו עד היום על הגדר נחשפו השבוע לדילמת ההשקעה בביטקוין: להשקיע ולשקוע או להשקיע ולשכוח. בכנס החדשנות הזהיר יו"ר רשות ני"ע שמואל האוזר מסכנת ההשקעה במטבעות הווירטואליים. הוא לא מאמין בביטקוין. "לא נאפשר לחברות שערכן מבוסס על הביטקוין, דוגמת משאבי טבע, להיכלל במדדי הבורסה, ונשקול גם שלא לאפשר לתחפושות של ביטקוין ודומיו להיכנס למסחר בדלת האחורית", הזהיר.

הביטקוין מבחינת האוזר הוא אזור מוכה אסון שאסור להתקרב אליו, משום שהוא עלול לסכן את כספי המשקיעים. וכרגולטור האחראי להגנה על המשקיעים בבורסה, הוא דורש למצוא מסגרת מתאימה לסחר בחייזרים הללו. הביטקוין יכול לעלות כיתה, אבל לא בבית ספרנו.

כמה מילים על המטבע לפני שנמשיך. מדובר במטבע עובר לסוחר. מי שמחזיק בו יכול למכור ולקבל בתמורה שירותים אחרים. אלא שבניגוד למטבעות הרגילים (דולר או שקל), מי שמנפיק אותו הם לא הבנקים המרכזיים, אלא שחקני אינטרנט המנצלים טכנולוגיה המכונה בלוקצ'יין. בניגוד למטבעות פיזיים "רגילים", שאותם אפשר למשש, הביטקוין קשה לזיוף, שכן רשת הבלוקצ'יין מבוססת על כוח מחשוב עצום ומבוקר שאינו בר פיצוח. הבלוקצ'יין הוא ספר ההפעלה של המטבעות הווירטואליים למיניהם. המסחר אינו מתנהל בסניפי הבנקים או בבורסות, אלא באינטרנט.

ביטקוין, צילום: רויטרסביטקוין, צילום: רויטרס

בעיני רבים, יתרונו העיקרי של הביטקוין הוא האנונימיות. לא ניתן להתחקות אחרי מי שקונה או מוכר אותו. לכן במקרים לא מעטים האקרים למיניהם המשתילים תוכנות זדוניות, דורשים לקבל את הכופר באמצעות המטבע המוזר. כמו כל מוצר, מחיר המטבע נקבע בהתאם לביקוש מצד משקיעים שמעריכים כמה הוא שווה. בשנה האחרונה מחירו זינק במאות אחוזים, ועד לאחרונה נסחר בכ־16 אלף דולר לביטקוין.

יו"ר הרשות, המתוסכל מהתופעה, מכוון את דבריו לחברות הבורסאיות שתופסות טרמפ על המטבע. בדברו על "תחפושות הביטקוין", כוונתו לחברות כמו פנטזי נטוורק ומשאבי טבע, המבוססות על טכנולוגיית הבלוקצ'יין. אם הביטקוין מזכיר את הבהלה לזהב, "תחפושות הביטקוין" הן בעלי הקיוסקים והמסעדות שלצד הדרך שמכרו את מרכולתם לכורים בעלי החלומות.

האוזר חושש מתקדימים כמו האופציות הבינאריות שגרמו להפסדים עצומים והבאישו את ריחה של ישראל בעיני משקיעים זרים. "יהלומי דמים" כינה האוזר את האופציות שכדי לחסלן נזקק להליך חקיקה ראשית בכנסת.

למי שמעוניין לחסל גם את המטבעות הווירטואליים אין די בהוראה רגולטורית. אם זה מה שיקרה, לאותן חברות תהיה עילה לעתור לבג"ץ בנימוק של פגיעה בחופש העיסוק. כדי לחסלם יהיה צורך בהוצאתם מחוץ לחוק. האם זה אפשרי? לדעתי, לא. לא מעשי להוציא מחוץ לחוק או לבורסה מטבע שנולד בהליך לגיטימי. כל עוד החברות הבורסאיות מספקות את הגילוי הנאות ההכרחי אין עילה חוקית לפסול אותן. אני כבר לא מדבר על העובדה שהביטקוין הפך למטבע מקובל בעולם הסחר. 264 אלף בתי עסק ביפן המכבדים אותו אינם טועים. בתי עסק בישראל מתחילים לגשש. חברת התיירות איסתא מציעה לממן במטבע חבילות נופש. חנן מור תאפשר לממן רבע מתמורת מכירת הדירות בפרויקט עיר ימים בנתניה דרכו. אגב, יהודי צרפת, המאוהבים בנתניה, נחשבים לחובבי ביטקוין מושבעים. הוא מתאים להם בדיוק כמו השיזוף הישראלי.

אם כן, לגיטימיות המטבע מונחת לפתחם של קובעי המדיניות באוצר ובבנק ישראל. הבורסה או רשות ני"ע אינן הכתובת. גם הבנקים או חברות כרטיסי האשראי אינם יכולים על דעת עצמם להתייחס למטבע כאל כבשה פיננסית שחורה. פנייתו אתמול של ח"כ בוז'י הרצוג למשה גפני לדון בנושא בוועדת הכספים היא צעד ראשון חשוב.

ולשאלת השאלות: האם להצטרף לאופנה ולהשקיע במטבע? חובבי הון סיכון שהוצע להם להשקיע במטבע במחירים של 500 דולר, 5,000 דולר, או בימים האחרונים ב־15 אלף דולר, מתוסכלים. אולי התחנה הבאה שבה ייעצר הביטקוין תהיה 30 אלף דולר? אני נמנה עם המסורתיים המעדיפים להשקיע מבלי לשקוע. למי ששאל אותי השבוע המלצתי לנקוט משנה זהירות ולא לרוץ אחר האופנה.

הרפתקאות ההשקעה בלירה הטורקית ובין היפני, שהסתיימו מבחינת אחדים בבכי מר, מוכיחות עד כמה קשה לחזות את תהפוכות המטבע, לא כל שכן הביטקוין.

למי שלא מכיר את המטבע הווירטואלי מומלץ להתרחק ממנו כמו מאש. מנהל רשות המסים, משה אשר, אמר אתמול בכנס רואי חשבון כי מבחינתו הביטקוין הוא נייר ערך לכל דבר ועניין ולכן הרווח יחויב במס רווח הון. כבר עדיף להמר על הדולר האמריקאי, הנסחר ב־3.5 שקלים לדולר והפרשי ההצמדה עליו פטורים ממס. חוץ מזה, חשוב להאמין בדולר, שעל גביו מוטבעת האמרה IN GOD WE TRUST.

3.מעות חנוכה

הפיגוע האלקטורלי במשה כחלון בעקבות הסתבכותו עם חוק ההמלצות חייב אותו להתאושש מיידית ולקום מהקרשים בסיוע מתקפת פינוקים פיננסית. "מאפלה כזאת יכולה להגיע רק התבהרות", טען חנוך לוין ב"ייסורי איוב". זה מה שקרה לשר האוצר. אין עיתוי טוב מהיציאה מחושך לאור גדול בחג החנוכה. כך ממירים את הדמעות במעות. תחת הכותרת הזמנה לסיקור "הדלקת נר מפלגת כולנו במעמד השר כחלון", הוזמנה שלשום התקשורת לאירוע החגיגי באשדוד.

חוץ מטקס גירוש החושך והבטחת שר האוצר ש"אין מדינה ללא שלטון חוק חזק", הייתה השבוע סיבה למסיבה. השבוע החל בפרסום ההחלטה על ביטול מסי קניה ומכסים. הוא נמשך בחשיפת הרפורמות בתקציב 2019. על הדרך הבטיח השר את המשך סבסוד הנסיעה במנהרות הכרמל. הקינוח היה בהודעה משותפת לכחלון ולנגידה על "רפורמת הכפתור", המאפשרת לעבור מבנק לבנק בלחיצת כפתור. אכן כפתור ופרח.

את הכותרת תפס ללא ספק ביטול המכסים. לכחלון יש מנהג קבוע: רגע שאחרי שנתניהו נוחת באחד משדות התעופה ברחבי הגלובוס, הוא מופתע ממהלך כלכלי נטו. ברגע שכחלון נקלע למצוקה אלקטורלית, נשלפת אחת מתוכניות החלוקה. כך היה במשבר התאגיד ובמשברים שאחריו. ההחלטה על הפחתת מסים בהיקף 800 מיליון שקל עונה בדיוק על שני הקריטריונים.

הפעם נתפס נתניהו בבריסל, כך שגם לו היה ממריא בטיל בין־יבשתי, ספק אם הוא, כמו כתבי הכלכלה בת"א, היה מספיק להגיע למסיבת העיתונאים בירושלים. כך זכה כחלון במלוא הקרדיט על הפחתת המכסים. האם זה לא מפריע לביבי? התשובה לא מעניינת את כחלון, הגובה ממנו את מלוא המחיר בגין התייצבותו הפוליטית למענו. רשת הביטחון הקואליציונית, כמו תמיכתו השבוע בחוק המרכולים, מבטיחה לשר האוצר חופש פעולה כלכלי.

לגופו של עניין, הפחתת המכסים היא מהלך ראוי, אך לא צריך להגזים. כמו בושם טוב שכיף להריח אבל מסוכן לשתות. אנליסטים מעריכים שלמרות הצהרות היבואנים, רק כמחצית מביטול המכסים תגולגל לכיסו של הצרכן. מוצרי החשמל, האלקטרוניקה, ההלבשה וההנעלה מהווים כ־2% מסל התצרוכת. החיסכון למשפחה נאמד ב־40 שקל לחודש, שהם 480 שקל לשנה. אסור לזלזל בכך בהתחשב בעובדה שבמסגרת תוכניות הנטו למיניהן מכסים נוספים מוצרי תינוקות, סלולר ועוד.

התוכנית תופעל לתקופה של שנה בגלל היעדר מקורות תקציביים. התירוץ הרשמי היה שצריך לבדוק את התנהגות היבואנים. מה השלב הבא? היכונו להפחתת מס ההכנסה לשכבות הביניים בעוד כחודש.

4. תיקים באפלה

"חוק ההמלצות", המונע מהמשטרה להמליץ ליועץ המשפטי על גורל חקירה, אושר השבוע בוועדת הפנים. מסיבות קואליציוניות החוק לא הגיע להצבעה סופית, וטוב שכך.

רבות נכתב על נזקי החוק הפרסונלי, שנתפר למידותיו של בנימין נתניהו. בעולם מקביל, כשראש הממשלה לא מעורב בתיקי האלפים למיניהם, אולי היה מקום לחקיקה שתעגן את כבודם ואת שמם הטוב של נחקרים. השבוע ספרתי שלושה מקרים של תיקי חקירה שנסגרו בלי כלום, אבל הנזק לשם הטוב כבר נגרם. זה קורה בגלל הפער הבלתי נסבל בין הרעש עם פרוץ החקירה לקול הענות החלושה שבו היא מסתיימת לא אחת.

היועץ המשפטי לממשלה החליט השבוע שלא נמצא חשד לפלילים בהתנהגות ישראל דנציגר, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, בפרשת מכל האמוניה בחיפה. בניגוד לטענות הראשונות, התברר שהוא לא היה נגוע בניגוד עניינים. ניסיתי לאתר בתקשורת את תגובת דנציגר, שלפיה ידע כל הזמן שפעל ללא רבב וימשיך לפעול למען התושבים, אך לא הצלחתי.

מקרה חמור יותר נוגע לסגירת תיק החקירה כנגד איתמר שמעוני, ראש עיריית אשקלון לשעבר. שמעוני נחשד בעבירות מין חמורות, אך השבוע מסרה הפרקליטות על סגירת התיק מחוסר ראיות. גילוי נאות: אני מכיר את שמעוני וליוויתי אותו באחת מהתקפות הטילים על אשקלון בצוק איתן. למעט ראיון בערוץ 2, שבו ניסה למזער נזקים, הפגיעה בשמו הטוב כבר נגרמה. את משרתו כראש עיריית אשקלון הוא איבד. אגב, עדיין תלוי ועומד נגדו הליך משפטי בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים.

המקרה השלישי והחמור ביותר מבחינתי קשור לאיש העסקים רמי לוי, שנחקר בחשד שראש מועצת מבשרת ציון סייע לו לחמוק מתשלום היטל של 21 מיליון שקל. המשטרה המליצה השבוע לפרקליטות לסגור את התיק. המקרה של לוי חמור, מכיוון שמניות רשת השקמה שבבעלותו נסחרות בבורסה. בעקבות פרסום החשדות ספגו המניות ירידה של 7%. רמי לוי והרשת שבבעלותו הם היינו הך, וכל מכה ללוי היא מכה לרשת. המוניטין שלו כאיש עסקים נפגעו קשות. אבל לוי התאושש במהירות, וכבר השבוע דווח על מגעים לכניסתו לשותפות ברשת קופיקס. שאלתי אותו על תחושתו בעקבות החקירה ואיך הוא מתייחס לחוק ההמלצות.

"כשלוקחים לחקירה מישהו ואומרים שקיבל הנחה של 20 מיליון שקל למרות שזה לא נכון והוא בכלל לא מעורב, לך תוכיח שאין לך אחות. בכלל לא בדקו שנתתי ערבות בנקאית, כך שמדובר היה בסיפור ללא בסיס", הוא אומר. "אתה שואל למה המשטרה פרסמה את השם שלי? זה פשוט - כי אני מייצר כותרת, וזה משפיע על החברה. לאחר הפרסום הראשון המניה ירדה כמעט ב־7%. לא יכולתי לבקש צו איסור פרסום, כי כשלקחו אותי לחקירה בכלל לא הבנתי במה מדובר. אמרו לי שאני חשוד בשוחד".

מקובל לומר שאין עשן בלי אש. איך בכלל נולדה החקירה?

"הוליכו שולל את המשטרה ואת התקשורת בגלל מחלוקת של חברי המועצה עם ראש המועצה. כשלקחו אותי לחקירה בשש וחצי בבוקר, כולם ידעו במי מדובר. הידיים שלי היו קשורות. אני תומך בחוק ההמלצות. הוא טוב לכולם, גם למשטרה וגם לפרקליטות. האם לא ראינו שוטרים שהתלוננו נגדם ובסוף התברר שהם חפים מפשע? החוק שיאסור פרסום שמות חשודים הוא נכון. מספיק שמתוך 100% נחקרים 10% ייפגעו, זה כבר שווה הכל. חפותו של אדם ושמו הטוב הם עולם ומלואו".

5. מדד נובמבר

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תפרסם היום את מדד נובמבר. אנליסטים מעריכים שהפחתת המכסים תפחית את המדד ב־0.15%־0.2%, אבל זה לא יקרה החודש. בתחזיות מדובר על מדד שלילי בשיעור מינוס 0.1%־0.2%. למרות עליית מחירי הדלק והמשך העליות בדיור, ירידות מחירים עונתיות של פירות וירקות ושל מוצרי צריכה נוספים קיזזו את הדלק ויורידו את המדד.

המדד מהיום מעניין במספר נקודות. מדובר במדד האחרון שמתפרסם במהלך 2017. מדד דצמבר, שיסכם את השנה כולה, יתפרסם רק ב־15 בינואר 2018. ברמת המקרו כלכלה, 2017 תסתיים במדד הנמוך מ־1%. זו תהיה שנת האין־פלציה הרביעית ברציפות שבה בנק ישראל מפספס את היעד הממשלתי - מדד שאמור לנוע בין 1% ל־3% לשנה.

לנגידה קרנית פלוג יש נסיבות מקילות: מלחמת התשה ביוקר המחיה, שאליה הצטרף השבוע גם שר התחבורה ישראל כץ, אכן מביאה לירידת מחירים. מחירי הסחורות בעולם, ובהם מחירי הנפט, יורדים. שיפור נתוני הסחר היטיבו עם המשק והורידו את המדדים. אבל בכל זאת, ניתן לתמוה אם אחרי ארבע שנים לא הגיעה העת שהנגידה, המשמשת גם כיועצת הכלכלית לממשלה (שלמען האמת נוטים להתעלם מהמלצותיה), תרענן את היעד ותמליץ לקראת 2018 להפחית את היעד הממשלתי?

הרי במגזר העסקי עדיין מייחסים חשיבות כלשהי לתוואי האינפלציה הממשלתי. כשהמדדים אפסיים ושער הדולר נמוך מערכו הריאלי (למרות החלטת נגידת הפד שלשום להעלות את הריבית ב־0.25% נוספים), הסיכוי לעליית הריבית בשנה הקרובה הוא אפסי. זה מבטיח את המשך ניפוח בועת הנכסים הפיננסיים (שוקי איגרות החוב והמניות) ואת בועת הנדל"ן.

נושא מסקרן נוסף במדד נוגע למחירי הדיור. האם מדד הדיור, המשתקף בנפרד מהמדד לצרכן, ימשיך לטפס כפי שעלה באוקטובר ב־0.4%, ובסך הכל רשם בשנה האחרונה עלייה של 4.2%? לפי דיווחי הקבלנים, למרות הירידה בקצב המכירות, הניסיונות לשבור אותם לא צלחו והמחירים ימשיכו לעלות.

מחיר למשתכן נותן אותותיו על מחירי הדיור בשוליים, כך שבעוד שמאבקו של כחלון ביוקר המחיה אפקטיבי במיוחד, תחום הדיור עדיין טעון שיפור.

5. ברוש עם העניים

הרבה מאוד תיקים מונחים על ראשו של נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש. סיוע לתעשייה, יצוא, מסים, אבטלה ומה לא. למרות כל אלה הוא מצא את הזמן לצאת בתוכנית סיוע יומרנית לשיפור רווחת הקשישים. התוכנית, "מזדקנים בכבוד", גובשה על ידי פרופ' איתן ששינסקי ותעלה 3 מיליארד שקל. היא אמורה לפתור בעיה ל־350 אלף קשישים עניים באמצעות העברתם לרמת הכנסה של 7,800 שקל לזוג ו־4,700 שקל ליחיד.

"יותר מ־200 אלף קשישים נמצאים מתחת לקו העוני, ואני לא חי עם זה בשלום. הפרויקט גוזל ממני הרבה מאוד זמן, אבל אני נותן את זה באהבה, כי בימי חיי כבר לא אזום אי־פעם דבר גדול מזה", אומר נשיא התאחדות התעשיינים.

למרות התוכנית מתברר שלא כולם מפרגנים. לא במשרד האוצר, לא בתוך הארגונים הכלכליים ואפילו לא שר שאמור להיות חברתי. זה לא מייאש?

"אתה מספיק בעל ניסיון. ראית פעם שכולם מפרגנים על משהו מסוים? כשיצאנו לדרך, לא חשבנו לרגע שכולם יפרגנו או שכולם יסכימו, אבל ידענו שמדובר בדבר הכי חשוב. זה הדבר שהיה חשוב לנו ולא כמה יפרגנו. אני שמח לומר לך שהרוב המוחלט של הציבור, ויש לנו סקרים בעניין, אוהב את התוכנית וחושב שהיא נכונה. יו"ר ועדת העבודה והרווחה ח"כ אלי אלאלוף הודה השבוע שהמדינה הזניחה את הקשישים במשך שנים ארוכות. המעסיקים הם חלק מהחברה, וכשיש תופעה כזאת, שהיא בושה וחרפה לחברה הישראלית, המעסיקים החליטו לתקן אותה. אז נכון ששר האוצר ואגף התקציבים לא התלהבו. כחלון הסביר שהוא צריך לחפש את הכסף למימושה במסגרת כל הצרכים, וזה מובן מאליו מבחינתי".

אבל כמה עולה התוכנית ומדוע אצלך, בארגון הגג של המעסיקים, נרשמו התנגדויות?

"עלות התוכנית נאמדת ב־3 מיליארד שקל. המעסיקים יממנו כ־1.4 מיליארד שקל מתוכה דרך העלאת מס. שר הביטחון אביגדור ליברמן הסכים להעמיד לרשותנו את ההקצבה הקואליציונית ששוריינה לישראל ביתנו, בסך 1.4 מיליארד שקל נוספים. הסכום הנוסף הנדרש נאמד ב־300 מיליון שקל. לדעתי, שר האוצר חייב היה לתמוך בתוכנית לפחות ברמה ההצהרתית. אבל הוא עדיין בודק וחושב. אני לא מאמין שיש איזה מנהיג או שר אוצר חברתי שרק בגלל שקרדיט לא רשום עליו לא יוביל את המהלך. כחלון ידוע כשר חברתי, וזה יוסיף לו לקרדיט. הוא צריך לחבק את הפרויקט ואת המעסיקים. לגבי ההתנגדות מבית, לשכת התיאום (ארגון הגג של המעסיקים - י"ש) היא גוף דמוקרטי. הרוב המוחלט תמך בהחלטה. אבל האם בהחלטה על העלאת שכר המינימום, קיצור שבוע העבודה או העלאת הפנסיה לא היו מתנגדים? ברור שכן. אבל יש רוב והוא קובע. גם איגוד לשכות המסחר שלא חבר בלשכת התיאום תמך".

מה קורה עם התוכנית "נטו תעשייה" שכבר אמורה הייתה להיות מאושרת?

"עקרונות התוכנית כבר סוכמו בינינו לבין האוצר לפני חודש, ועכשיו מחכים לאישור התקציב בתחילת ינואר. האוצר כבר איתר את מקורות המימון ומדובר בסכום כולל המתקרב ל־2 מיליארד שקל. חלק ממנו יוקצה בשנה הקרובה וחלק יתפרס על פני שלוש שנים".

בימים האחרונים פרצו שני משברים, בטבע ובנגב קרמיקה. מהי עמדתך?

"מדובר בשני אירועים שונים. אין ספק שכל עובד מפוטר בטבע הוא עולם ומלואו, והלוואי שהיה ניתן למנוע פיטורים. אבל צריך לזכור שטבע היא חברה רב־לאומית ענקית, המעסיקה כ־50 אלף עובדים בעולם וחווה משבר ענק. היא נמצאת בחובות של עשרות מיליארדי דולרים, וחייבת לבצע תהליכי התייעלות קשים וכואבים, הכוללים חיתוך בבשר החי כדי למנוע התרסקות מוחלטת. מנהלי טבע מחויבים לעשות כל שביכולתם כדי להחזיר את טבע למסלול הנכון לפני שיהיה מאוחר מדי. טוב יהיה אם כל הגופים המעורבים יעשו כל שביכולתם כדי לדאוג שהמפוטרים ייקלטו במקומות אלטרנטיביים במהירות האפשרית.

"לגבי נגב קרמיקה הסיפור שונה. קיים מפעל המהווה 15% מהיקף העסקים של הקבוצה. ההנהלה אינה מסוגלת לייצר אריחים במחיר תחרותי. החברה ניסתה להוביל תוכנית הבראה אבל הרימה ידיים. ניהול המפעל הוא מקצוע וכרגע הם מנהלים מגעים למכור אותו. אני מקווה שיגיע תעשיין שהתעשייה היא דרך החיים שלו ויקנה. כדי להציל אותו ולהצליח, העובדים יתרמו את חלקם וזה לא פשוט".

היצוא מקרטע. שער החליפין על הקרשים. מה עושים?

"היצוא הוא מנוע צמיחה מרכזי של התעשייה, ואין ספק שביצוא הסחורות הקשיים מרובים. שער החליפין הוא גורם הרסני והביא 80% מהיצואנים לפגיעה משמעותית ברווחיותם. היצוא יוכל לחדש את קצב הצמיחה של יותר מ־10% לשנה שהיינו רוצים לראות רק עם השקעות מאסיביות והגדלת הפריון. שערי המטבע פוגעים בנו קשות, וזה בלשון המעטה".