מי שעוקב אחרי הטור הזה, או אחרי דברים שאני כותב בפייסבוק, ודאי לא החמיץ את הביקורות החוזרות ונשנות שלי על מחנה השמאל. לפני שבועיים אפילו הסברתי כאן מדוע אני מתנגד להפגנה ברוטשילד, וקוממתי עלי רבים מחברי. אני עדיין עומד מאחורי כל מילה, אבל חייב גם להחמיא - לשם שינוי - לשמאל הישראלי. מדובר במחנה שיודע לבקר את עצמו ולנהל ויכוחים פנימיים גם בפומבי (למעשה, הוא סובל מעודף פלגנות, מה שפוגע בכוחו. ועדיין). עצם העובדה שאנשים כמוני ולא מעט כותבים אחרים, שגדלו בסביבה שמאלנית, לא מהססים למתוח עליו ביקורת פומבית, מעידה על רוח בריאה של ריבוי דעות.

מה שקשה לי לומר, לצערי, על חברי מהימין (בהכללה, כמובן). אנחנו נמצאים כרגע בתקופה שבה כל אדם ישר עם עצמו לא יכול להתעלם מהסימנים המדאיגים שזורמים מכיוון ההנהגה, ומעוררים חששות כבדים לשחיתות ולסיאוב. ולא, הטיעון הגורף של “רדיפה מאורגנת שנועדה להחליף את השלטון" כבר לא יכול להיות המענה הקולי הקבוע לכל טענה.

המחאה ברוטשילד. אבשלום ששוניהמחאה ברוטשילד. אבשלום ששוני

לא כשמנסים להעביר במהלך בזק את חוק ההמלצות דווקא בעיתוי קריטי שבו המשטרה חוקרת את ראש הממשלה. זה חוק פרסונלי לחלוטין, ולא משנה עד כמה הח"כים ביטן ואמסלם יתפייטו פתאום על חשיבות ההגנה על זכויות הנאשם.

לא כשאין מחלוקת עובדתית על כך שראש הממשלה שלנו מקבל משלוחים אוויריים של סיגרים ושמפניות מאנשי עסקים שונים ומגוונים. וזה ממש לא משנה אם מדובר בעבירה פלילית. זאת התנהלות מביכה, נהנתנית ומנותקת מהמציאות ומהציבור.

לא כשיותר ויותר אנשים מהמעגל הקרוב של ראש הממשלה נחקרים בדבר טענות חמורות על שחיתות, בפרשת הצוללות למשל, והוא ממשיך לטעון שאין לו שמץ של מושג במה מדובר. הרי או שהוא מיתמם או שהוא בנה לעצמו כוורת של עוזרים ויועצים הלוקה בשחיתות חמורה (לכאורה).

לא כשבסביבת ראש הממשלה מנסים להוציא את דיבתה של המשטרה, ולהאשים את ראשיה בהדלפות ובעמדות מוטות מראש, כשבראש המערכת יושב מפכ"ל שנתניהו מינה באופן אישי. אדם חובש כיפה שאינו חשוד בשום צורה בשמאלנות, חס וחלילה.

לא כשאנשים מוערכים ורציניים שעבדו לצד ראש הממשלה, דוגמת בוגי יעלון, אומרים באופן פומבי שמדובר באדם מושחת וחסר עכבות. גם כאן קשה להאשים אותם בהזדהות עם מחנה פוליטי אחר.

בנימין נתניהו. הדס פרוש, פלאש 90 בנימין נתניהו. הדס פרוש, פלאש 90

ולא כאשר כל אדם ששייך למחנה הימין ומעז למתוח ביקורת אישית על נתניהו הופך באותו רגע לבוגד. הסיפור של נדב העצני, למשל, שכותב בעיתון זה, חייב להדליק נורה אדומה עבור כל אדם בעל מצפון. העצני, איש ימין ותיק שבמשך שנים ביטא כמעט לבד את עמדת המחנה שלו בתוך ים השמאלנים שמסביב, העז לפרסם ב"מעריב" את דעתו, שלפיה “נתניהו הפך לנטל כבד על המחנה הלאומי וצריך ללכת הביתה". בין היתר, בגלל “מה שנחשף מחקירותיו ומציב סימן קריאה". התגובה (המדהימה) של הליכוד לא איחרה לבוא. הגדירו שם את העצני כ"ימני מחמד" ואמרו שהוא “מתחנף לשמאל רק כדי לקושש זמן מסך". שום התייחסות עניינית לטענותיו. ביקרת את המנהיג, ובאותו רגע נזרקת מהעגלה.

התנהלות כזו אמורה להדיר שינה מעיני כל ישראלי, גם אם הוא מאמין בארץ ישראל השלמה. שחיתות שלטונית היא נגע שיכול להרוס את המדינה מבפנים באופן יעיל הרבה יותר מהפצצות פלסטיניות. השתיקה הרועמת של אנשי ימין בולטים - מילא פוליטיקאים, הם יושבים עם נתניהו בקואליציה, אני מדבר בעיקר על אנשי ציבור ועיתונאים - מעוררת את החשד שהם מוכנים לבלוע את השחיתות רק כדי לא לפגוע במחנה הלאומי. ובמילים אחרות: לא נורא אם ארץ ישראל תהיה מושחתת, העיקר שתהיה שלמה.

במובן הזה, ההשתתפות של הרב יובל שרלו בהפגנה האחרונה שנערכה ברוטשילד, וההפגנה שיזם יועז הנדל במוצאי השבת הקרובה בירושלים הן קרני אור בתוך החשיכה. “אסור שהמלחמה בשחיתות תהיה נחלתם של אנשי האופוזיציה", כתב הנדל, “בראש ובראשונה מפני שנדרש מאיתנו להסתכל במראה". כל מילה.