ישראל סערה שוב השבוע סביב עניין הגבול. הגבול לחופש הביטוי. מעולם לא בלבלו וקשקשו כל כך הרבה עיתונאים ופוליטיקאים סביב החופש לבלבל את המוח. ביטויים כמו "סתימת פיות" ו"צנזורה עצמית" נזרקו לאוויר, ושוב הואשמו האליטה השמאלנית ומשתפי הפעולה שלה בהשתלטות על השיח ובמניעה של קולות אחרים.

זה תוגבר בהפגנה הצנועה של עובדי ערוץ 20 מול קריית הממשלה בתל אביב, ותוגבר שוב כאשר שמעון אלקבץ מפקד גלי צה"ל החדש השעה משידורים את עירית לינור על השתלחותה כלפי נשיא המדינה רובי ריבלין. לדעתי, זו טעות. לשונה של לינור אולי בוטה, אבל לא צריך לסתום לה את הפה. זה החופש האמיתי - לבלבל את המוח. בלאומניות, בסמולניות. קשקושי נאורות ופטפוטי גזענות. זה הכוח האמיתי שלנו. דמוקרטיה אמיתית. כל פגיעה בחופש הביטוי היא פגיעה בעצמנו ובחוסן המוסרי שלנו. לכן כדאי שערוץ 20 יישאר.

אבל יש כאן בעיה: ההתלהמות על הגבלת חופש הביטוי הפכה לכלי פוליטי שקוף ונלוז להשגת תמיכה והידוק השורות במחנה הימין. זאת קריאת קרב. תזכורת שקרית לתחושת המיעוט הנרדף. כולם נגדנו. למשל בעניין ערוץ 20. יש פה נוהל מוכר מהשטחים, "נוהל הלבנת מאחזים". ערוץ 20 הוא ערוץ בזיכיון לנושא המורשת. זו ההתחייבות שלו. לאט־לאט הערוץ החל להגמיש את עניין המורשת ולהכניס ענייני אקטואליה. מהדורת חדשות ואז עוד אחת, ו"הפטריוטים" הצעקנית והבוטה שהיא ספינת הדגל ואני מחבב אותה מאוד, גם בגלל שמעון ריקלין וגם בגלל העורך שלה, נתנאל בן שושן, שהפך להיות מנהל התוכן של הערוץ. אבל מורשת זה לא.

עכשיו באה מועצת הכבלים והלוויין ורוצה לסגור את הערוץ בגלל הפרות חוזרות ונשנות. אנשי ערוץ 20 זועקים שראש הממשלה והשרים הבטיחו לשמור עליהם. צודקים. הם נתקלים בשקר השלטוני מיד ראשונה: הבטחות לא תמיד מקיימים. הבעיה היא שהם מבקשים מהממשלה להתערב באופן בוטה בנושא שהוא לא בסמכותה, כי המועצה אמורה להיות בלתי תלויה, ולהכשיר את המאחז האקטואלי הימני שהקימו בערוץ המורשת כדי להפוך אותו לעיר ואם בישראל. אם זה עבד על "רחלים" למה שלא יעבוד בערוץ 20? הם לא טוענים שהם בסדר, הם טוענים שכולם עושים זאת. כך הם כמובן מגמישים את האמת.




ההשתלחות בריבלין - טעות, אך גם הפיטורים. עירית לינור. צילום: יוסי זמיר, פלאש 90ההשתלחות בריבלין - טעות, אך גם הפיטורים. עירית לינור. צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

הערוצים המסחריים מפרים לעתים את תנאי השידור, נוקטים פרסום סמוי ומבקשים הקלות, אבל אינם משנים את ייעודם המהותי. זה לא שערוץ עשר החל לשדר פתאום פורנו, או ערוץ הבידור החל לשדר כדורסל או מהדורות בערבית. יש הבדל בין הפרות אלה להפרה מהותית. ערוץ 20 כמוהו כמי שרכש קרקע חקלאית והחליט לבנות עליה קניון. עכשיו הם רוצים הזדהות. אני מזדהה ולא רוצה שהעובדים יפוטרו, אבל לא מזדהה עם התעלול. בכלל, אני לא אוהב שעיתונאים מפגינים. יש להם מספיק כלים להביע עמדות מלבד יציאה לכיכר או לשדרה. הפגנה, בעיני, נועדה לאנשים חסרי קול.

העיסוק הגובר בחופש הביטוי מבלבל את אזרחי ישראל, וגם את העולם. האמת פשוטה: אין בעיית חופש ביטוי בישראל. אין מגבלות קשות לשלטון הדמוקרטי, אין כאן דיקטטורה ימנית, ואין כאן שלטון חשוך של אליטות שמאלניות. הפער כל כך גדול בין הדיון המפונפן והמפונק שלנו על חופש הביטוי לבין המתרחש מעבר לגבול, שם נאבקים למען החופש לחיות.




הזכות לבלבול מוח

הפער הזה בא לידי ביטוי למשל בצפון. בעוד אסד וחיזבאללה נערכים לכיבוש אלים של מורדות החרמון הסורי, בישראל מבכים את העובדה שאתר הסקי מושבת בגלל היעדר שלג. אנחנו עוסקים בחופשות הסקי בזמן שבצד השני משחקים במשחקי הכס המדממים. בדרום הפער גדל עוד יותר. השבוע הוציאה מצרים להורג 15 אנשי דאע"ש. הארגון בסיני הפך לאלים וקטלני, והוא מחומש עד השיניים. בשבת האחרונה הם הורידו מסוק מצרי שבו היה אמור להיות שר הפנים המצרי. ואצלנו? עלייה דרמטית במספר הישראלים שנכנסו לסיני. 211 אלף איש שמו פס על אזהרת הטרור החמורה ביותר שהייתה בישראל ונסעו לנפוש, לעשן נרגילה ולשתות סחלב בחושות ובמלונות בחופים הזהובים והבתוליים של סיני. לפני שנה היו 30 אלף פחות.

לישראלים נמאס לפחד. נכון, סיני מדהימה וזולה (אני עצמי ממש מתגעגע לחופשות האלה) ומאפשרת חופש מוחלט לביטוי עצמי, אבל מדובר בסכנה אישית ולאומית. בהמשך לאזהרת המסע החמורה, המטה ללוחמה בטרור הוסיף לאחרונה את הדברים הבאים: "על אף התמוטטות 'המדינה האסלאמית' (דאע"ש) בסוריה ועיראק, נשמרת רמת מוטיבציה גבוהה מצד דאע"ש, וגורמים הפועלים בהשראתה ברחבי העולם להמשיך ולממש פיגועים הן באמצעות טרור יחידים והן באמצעות יוזמה מצד קבוצות מקומיות... דגש מיוחד באשר לאפשרות למימוש פיגועים במתווים אלו בארצות האזור: טורקיה, מצרים (כולל סיני), מרוקו וירדן".

לכל ישראלי שמורה הזכות לצפצף על מדינתו והמלצותיה ועל שאר הציבור בלי הבדל גזע, מין או דת. אבל ברור שאם מטייל אחד ייחטף, כולנו נשלם את המחיר. או אז בערוץ 20 יקראו לתת תשובה ציונית הולמת ואולי ניגרר למערכה מוגבלת, מבצע, או מלחמה. אבל החופש קיים. גם לצפצף וגם לבלבל את המוח.

tguvot@maariv.co.il