הייתי רוצה לומר כמה דברים ליאיר נתניהו. אני יודע שכרגע שיחה כזו יכולה להתקיים רק בחלומותיי בלילה. עם זאת, אני בטוח שבמסגרת הסטארט־אפים שקיימים בכל פינה בישראל, יש גם סטארט־אפ שפיתח מכשיר שמקליט שיחות שאדם מנהל בחלום. ביקשתי את אחד מאבות־הטיפוס, והנה השיחה:
“יאיר, חביבי, מחמל נפשי", פתחתי בטון שלא ירתיע אותו, “מה קרה לך? טוב, אני מבין שעכשיו, כשראית שהכל נחשף, הבטן שלך מתהפכת. אני מבין שאתה מצטער, אני בטוח שלא תחזור על התנהגות כזו, אבל בכל זאת: מה יהיה? האם אתה עושה דברים כאלה כי אתה רוצה שאבא שלך לא ימשיך להיות ראש הממשלה, ואז יהיה לו יותר זמן לשחק איתך?"
“סלח לי, מי אתה?", קפץ יאיר, “גם אתה מטיף לי מוסר, חתיכת חתיאר?". לא נעלבתי. התוקפנות שלו מובנת נוכח האמת שהוא חייב להתעמת איתה. “יאיר", עניתי, “נכון שאני יותר מבוגר ממך, אבל זו גם הסיבה לכך שאני יכול לתת לך עצה. מה שכולנו רוצים הוא שתתנצל באמת, כך שנאמין".“התנצלתי. לא שמעת? לא קראת? הייתי תחת השפעת אלכוהול. אפילו אבא שלי אמר".
“תשובה לא נכונה, יאיר. השפעה לא נכונה. אתה יודע מדוע אף פעם לא אמרתי שפלטתי שטויות תחת השפעת אלכוהול? כי לא הייתי בחיי אף פעם תחת השפעת אלכוהול. הבקבוק הקטן הזה יכול לגרום להרבה אסונות, יאיר, ובמיוחד לאנשים כמוך. האם שכחת מי אתה ומה המינימום שמצפים ממך? לא, יאיר, התנצלות כזו לא מספיקה. אלכוהול איננו תירוץ, הוא רק עוד דבר להתנצל עליו. תתפוס, ההתנהגות שלך יכולה להיות הגורם להחלפת השלטון".
“אבל מאיר, אל תהיה כמו כל אלה שתוקפים את המשפחה שלי כל היום. הרי כל מה שלא נעשה, לא טוב להם. גם אם היינו טהורים וזכים, היו מפגינים נגד ביבי כל היום. עליך לזכור גם שמאבטחים אותי מן הימים שהייתי ילד קטן. כבר כל כך התרגלתי למאבטחים סביבי, שלא שמתי לב מה אני אומר ובאיזה מקומות הם נמצאים איתי. גם לא עלה על דעתי שמי מהם יקליט וימכור לתקשורת. וואלה, נעשיתי ענף עסקי למאבטחים. זה לא מדאיג אותך?".
“זה לא לעניין, יאיר. הטענות האלה רציניות וראיות להישמע, אבל לא ממך לאחר מה שעשית. זו תשובה איומה. לא תמיד התקפה היא ההגנה הנכונה, ולא הכל פוליטיקה. אני מציע שתלמד אולי מההתנצלות של ארי שביט על פחות מזה. לאחר חשיפת התנהגותו, ארי שביט גזר על עצמו באופן מעורר כבוד מסע חזרה בתשובה וסיגופים. יאיר, איך אתה לא מבין שמה שעשית בראש חוצות ובלי טיפת דיסקרטיות, ואיך שדיברת, אפילו אם אתה חושב שזו בדיחה, איננו יכול בשום אופן להתאים לנדרש ממך כבן למשפחה של בנימין נתניהו, יוני נתניהו, אפילו כנכד של סבא שלך, פרופסור בנציון נתניהו, הרי החברים שהיו איתך אמרו לך להיזהר. תבין, אני לא נגד מעט הוללות, אבל אני בהחלט נגד הרבה בהמיות. טיפ־טיפת טעם טוב, טיפת אצילות, יאיר. טיפ־טיפה הבנה שמה שאולי מותר לאחרים, אסור לך. אני מתחיל להיות מיואש. מה עושים איתך? סלח לי, אבל כנראה המדינה צריכה לממן לך לא רק מאבטחים ונהג, אלא גם מחנך שהולך איתך לכל מקום, עם אישור להחטיף סטירה כשצריך, כאשר אתה לא מצליח להבין בעצמך איך להתנהג. לא מאוחר מדי לחנך אותך, ועוד תודה לי על הרעיון הזה".
כאן, לפי התסריט שלי, יאיר מתייפח (ככה זה תמיד בסרטים). הוא נשבר וממלמל: סליחה, סליחה, מליט פניו בידיו ולוחש: סליחה, אבא. או אז, אני רואה שהוא אכן מצטער בלב שלם. לכן אני אומר לו, ואני מקווה שהוא מקשיב: “מילות סליחה לא מספיקות. אתה צריך להוכיח לכולם, אבל לפני הכל לעצמך, שהשתנית באמת וכי אתה מבין את משמעות המעמד שיש לך. יאיר, די. קום ושנה את אורח חייך. הנה רעיון: תתחיל להתנדב. למען עולים במצוקה, למען נכים חסרי ישע, וכן - למען נשים מנוצלות. לא יודע מה, תמצא מה. עשה טוב, צא לגור בקרוון צנוע וחלוצי בהתנחלות. עשה צדקה ולא בסתר, כי אנחנו רוצים לראות. הפוך לנכס ולא לנטל על אבא שלך. זה מעט מן המעט שאתה חייב לעשות".