1. בנקאות מקוונת: בפגישת היכרות שהתקיימה לפני כחודשיים בין המפקחת על הבנקים לנציגי המשקיעים האמריקאים־קנדים בבנק הפועלים (שדיווחו על מגעים לרכישת מחצית מהחזקותיה של שרי אריסון), הם נשאלו מדוע הגיעו לישראל, מדוע הבנקים הישראליים מעניינים אותם, והאם הגיעו רק כדי לעשות "סיבוב קצר".
התשובה הפתיעה את חדוה בר: מתברר שהמשקיעים הזרים חושבים שהבנקאות הישראלית מתומחרת נמוך מהמקובל בעולם. מדובר במערכת יעילה ויציבה שאומנם מפוקחת מאוד, אבל רגולציה קיימת בכל מקום, וטוב שכך. ולא, הם לא הגיעו לסיבוב קצר.
עמדה מפתיעה זו מוכיחה שלמרות כל הטענות על מעורבות היתר הרגולטורית במערכת הבנקאית, מניות הבנקים עדיין מעניינות להשקעה. כל הבנקים מחלקים דיווידנדים, ורמת הסיכון בהשקעה נמוכה יחסית. הדברים הללו נכונים בתנאי שיודעים על איזה בנק מדברים: אין דין בנק הפועלים כדין בנק אגוד. במשך שנתיים ניסו בעלי בנק אגוד, ללא הועיל, לאתר משקיעים בינלאומיים (גם מהמזרח) או מקומיים. הכתובת האחרונה שנותרה היא מיזוג עם בנק מזרחי טפחות.
אגב, עדיין לא ברור מה קורה בעסקת הפועלים, ארבעה חודשים לאחר תחילת המגעים. גורם המקורב למשקיעים הבהיר לי שבדיקת הנאותות (הדיו־דיליג'נס) נמצאת לקראת סיומה ואו־טו־טו מסיימים. מה שמעכב את הסגירה קשור לעיכובים במגעי הבנק מול רשויות הפיקוח האמריקאיות בנוגע לפרשת ייעוץ המס. כך או אחרת, עם או בלי עסקה עם האמריקאים, אין ויכוח כי הבנקאות הישראלית נמצאת בימים אלה יותר מאי־פעם על הכוונת.
המהלך האחרון שסוכם עליו השבוע נוגע להחלטת בנק ישראל לקצץ את גובה העמלה הצולבת בחברות כרטיסי האשראי מ־0.7% ל־0.5%, הליך שיימשך עד 2024. המשמעות של עשיריות אחוז אלה היא חיתוך של חצי מיליארד שקל בשנה מהכנסות חברות האשראי. ההחלטה תפחית במאות מיליוני שקלים את התמורה שהפועלים ולאומי יקבלו, לאחר שנאלצו למכור את חברות האשראי ישראכרט ולאומי קארד.
הנגידה קרנית פלוג בחרה, ולא במקרה, להדגיש דווקא את הצד הצרכני של ההחלטה: "מאחר שבתי העסק אינם יכולים להתמקח על גובה העמלה, נדרשת התערבות רגולטורית. הגענו למסקנה שיש מקום להפחתת גובה העמלה". שום מילה על הפגיעה בבנקים או אולי ביציבותם. פלוג מנסה להוכיח שבניגוד לטענות, לא רק יציבות הבנקים מעניינת אותה אלא גם יוקר המחיה ורווחת הלקוחות. ובכל זאת, מבחינת הבנקים טוב שהנושא טופל בבנק ישראל ולא בהליך חקיקה, שהיה גורר אולי את חיתוך גובה העמלה במחצית.
הנגידה מבינה היטב את הלכי הרוח החדשים, וזאת הסיבה לכך שבניגוד לעמדתה הראשונית הסכימה לשתף פעולה עם שר האוצר ברפורמת "לחיצת כפתור" להאצת מעבר הלקוחות בין הבנקים. הרפורמה עברה בהחלטת הממשלה בשבוע שעבר הליך של קיצור תורים כשהוכנסה לחוק ההסדרים. כך תזכה לקדימות בסדר העדיפויות הפרלמנטרי. סביר שתידון בוועדת הכספים או בוועדת הרפורמות, אם כי ח"כ רחל עזריה אמרה בתשובה לשאלתי שעדיין לא הוחלט היכן תטופל ושהדבר ייקבע בוועדת הכנסת.
על פי לוח הזמנים שקבע האוצר, היא תצא לדרך אולי רק בעוד שלוש שנים. אף על פי שמאות מיליוני שקלים יישפכו, הרפורמה אפקטיבית הרבה פחות למשל מההחלטה לחתוך את העמלות בחברות האשראי.
מתברר שגם מודל הניידות האנגלי שאותו מנסים לחקות בישראל לא בדיוק מספק את הסחורה. דוח ה־FCA (רשות הפיקוח הפיננסית האנגלית) על נתוני הניוד בתוכנית המכונה CASS (מעבר לקוחות בלחיצת כפתור) מוכיח זאת. מספר הלקוחות שהתניידו ב־2016, שבה הרפורמה כבר הייתה בתוקף, היה נמוך בהשוואה ל־2012, ערב כניסתה של הרפורמה. לקוחות דיווחו על קשיים ניכרים בהעברת הפיקדונות מבנק לבנק.
מדוע בכל זאת ניסיון החיקוי הישראלי נמצא עדיין על המדף? מכיוון שהפוליטיקה הישראלית אינה מעוניינת בעובדות או במספרים אלא בהישגים בכל מחיר, ובנק ישראל נאלץ לצערו לשתף פעולה. במסע ליישום הרפורמה הפוליטיקאים לא מתעניינים באינטרסים של בעלי המניות בבנקים, כי אין להם לובי. הם לא מבינים או לא רוצים להבין שרוב מניות הבנקים מוחזקות על ידי הציבור דרך הגופים המוסדיים המנהלים את הפנסיה שלנו.
זה נכון לגבי בנק הפועלים, שרק 20% ממניותיו מוחזקות על ידי שרי אריסון, ולגבי בנק לאומי ובנק דיסקונט שכל מניותיו מפוזרות בציבור. את האוצר לא מעניינת גם העובדה ש־6% ממניות בנק לאומי עדיין מוחזקות משום מה על ידיו.
באוצר מעוניינים לקדם דרך הרפורמות את מה שהם רואים כטובת ציבור הלקוחות. אלא שמרוב רפורמות יוצא שמי שמשלמים בסוף את המחיר הם דווקא הלקוחות. הרי הבנקים אינם פראיירים. אם סוגרים להם ברז אחד, הם פותחים ממטרה אחרת. כשנאלצו להיפרד מחברת התפעול שב"א ומהכספומטים, זינקו עמלות משיכת המזומן במאות אחוזים.
2. מתקפת בזק: מרגע שרשות ניירות ערך פתחה לפני חצי שנה בחקירה נגד ראשי בזק, החברה מסרבת שלא בטובתה לרדת מהכותרות. בעל השליטה שאול אלוביץ' ייאלץ להיפרד ממנה במוקדם או במאוחר, כי התהליך כבר יצא לדרך.
חברת בזק מאותגרת כיום בכמה מוקדים: האחד מצד בעלי המניות, המודאגים בנוגע להתפתחויות, הממשל התאגידי המלווה אותה, וגורל הדיווידנד שיקבלו. המוקד הנוסף הוא הנושים ובראשם הבנקים, החותרים להגיע להסדר שבמסגרתו יקבלו מהמשקיע הפוטנציאלי שייכנס לבזק את מרבית החוב.
בתווך נמצא הרגולטור, משרד התקשורת, שלא ברור מה מדיניותו ומה הוא עושה. המתחרים של בזק מנסים להפעילו, אבל שר התקשורת איוב קרא מעדיף את פליטות הפה שלו בליכודיאדה באילת.
העובדה שקרן ההשקעות אליוט, המחזיקה מעשית ב־4.8% ממניות בזק, שיגרה השבוע ליו"ר דודו גרנות מכתב ובו סדרת דרישות, מוכיחה שהמשקיעים הזרים רחוקים מלהיות אדישים לנעשה בבזק. הם עם האצבע על הדופק. 4.8% מבזק שווים כיום כ־750 מיליון שקל - והם כמעט מחצית מהמניות המוחזקות בשרשור על ידי אלוביץ'. בעלת מניות גדולה אחרת היא קבוצת מגדל של שלמה אליהו המחזיקה ב־4.5%, אבל נחשבת למשקיע פסיבי יחסית.
דרישת קרן אליוט שדירקטורים שכשלו ישלמו את המחיר היא בהחלט מוצדקת. רשות ניירות ערך המליצה כבר לפני חודשיים להגיש כתבי אישום, ומאז שום צעד מעשי בדירקטוריון בזק לא ננקט. לו היה דבר כזה קורה בבנקים, הדירקטורים כבר מזמן היו משלמים את המחיר.
קרן אליוט אינה היחידה המגלה אקטיביזם מוסדי. לפני שלושה חודשים הצליחו בית ההשקעה פסגות, בשיתוף מוסדיים, לכפות באסיפה הכללית את מינויו של זאב וורמברנד כדירקטור חיצוני. זה היה שינוי מרענן. גם גרנות עצמו נחת לכורסת ממלא מקום יו"ר בזק לא כבחירה של אלוביץ', אלא בהמלצת בנק ההשקעות ג'יי פי מורגן. האקטיביזם של גופים מוסדיים, מקומיים או בינלאומיים, בבזק או בכל חברת ציבורית אחרת, ראוי הוא.
אבל איש לא המציא כאן את הגלגל, וזה מקובל בעולם. הראשונים שהתקבלו כבר לפני חמש שנים כאקטיביסטים היו קרן ההשקעות האמריקאית יורק בשיתוף פסגות. שיתוף הפעולה ביניהם הניע את הגלגל שהביא לבסוף לאובדן השליטה של נוחי דנקנר באי.די.בי.
המעורבות המוסדית גורמת בסופו של דבר גם להצפת ערך במניות. מניות בזק הגיבו השבוע בעליות למכתב ההתראה של אליוט. ולמרות כל אלה, השבוע התברר מחדש עד כמה בזק עדיין מעניינת להשקעה. בסופו של דבר, מדובר בגוף תקשורת המרוויח כ־1.4 מיליארד שקל לשנה ומגלגל הכנסות של כ־10 מיליארד שקל - בערך מחצית משוק התקשורת. מבנה הפירמידה מאפשר מינוף שלפיו בהשקעה של כחצי מיליארד שקל ניתן לשלוט בענק תקשורת כזה.
הראשונים שזיהו את הפוטנציאל היו האחים סיידוף, שהגיעו לבזק לאחר שכשלו בניסיון לרכוש את השליטה באפריקה ישראל. המשקיע המפתיע של השבוע הוא דווקא אדוארדו אלשטיין, בעל השליטה באי.די.בי בחמש השנים האחרונות. דיסקונט השקעות שבבעלותו דיווחה השבוע לבורסה על העניין שהיא מגלה ברכישת בזק. ברור שאם העסקה תצא אל הפועל ייאלץ אלשטיין להיפרד מחברת סלקום. אז הנה, גם אלשטיין מודה שמבחינתו עדיפה בזק מסלקום.
סלקום כבר מתחרה כיום בבזק בכל החזיתות ובהן התקשורת הקווית והאינטרנט: סלקום TV מתחרה ב־YES, סלקום סלולר בפלאפון. אך עם כל הכבוד לסלקום, ויש כבוד, מכפילי הרווח בבזק משמעותיים הרבה יותר. עד סוף 2009 עדיין הייתה בזק בבעלות איש העסקים חיים סבן, עד שמכר אותה לאלוביץ'. סבן החליף את בזק בחברת הסלולר פרטנר, ולא בטוח שאינו מצטער על כך עד היום.
לכל מבנה הבעלות העתידי בבזק יש להצמיד כוכבית. כל עסקה מותנית בהיתר משרד התקשורת, שיינתן רק לאחר בדיקה מדוקדקת ומעמיקה של הרשויות הביטחוניות. זה לא יהיה פשוט, והנהלת בזק חייבת להיערך לכך.
3. עם עיר עתיד: בעוד ראש עיריית ירושלים מתגושש מול שר האוצר באמצעות איום הטבעתו בהררי אשפה, ראש עיריית חיפה יונה יהב בוחר בגישה היונית. מבחינתו, קמפיין מחבק עדיף על קמפיין מרסק. בסופו של דבר, כחלון, תושב העיר, נחשב למקדם האינטרסים הגדול ביותר שלה. התוצאות מתחילות להסתמן בשטח.
קריאת ההשכמה של יהב לעיר השינה מתבטאת בהתאוששות מחירי הנדל"ן לאחר שנות שפל. משקיעים מאזור המרכז קנו בגרושים מתחמי דיור בעיר התחתית ובהדר והכפילו את המחירים. פרויקטים של דיור במבואות הדרומיים של העיר זוכים להצלחה. האוצר ומשרד המשפטים החליטו בשבוע שעבר להקים בעיר את בית המשפט לעניינים כלכליים, מה שאמור לספק דחיפה נוספת.
מהלך נוסף הנחשף כאן לראשונה מתבצע בשיתוף חברת הייעוץ הבינלאומית לשוקי הון, אוליבר ויינמן. יהב, בסיוע רוח גבית של כחלון, דוחף להקים בחיפה בורסה למסחר במניות טכנולוגיה. מדובר במהלך יומרני - מאמץ לגרור לצפון את חברות ההזנק מהמרכז ולהפוך את חיפה לסטארט־אפ סיטי.
יש מי שהספיק אולי לשכוח שחיפה היא העיר שבה נולדה תעשיית ההייטק. חברות ובהן אלסינט, אלרון ואחרות נולדו בפארק מתם במבואות הדרומיים של העיר, ביוזמת דור המייסדים ובראשו עוזיה גליל. בעיר פועלים מוסדות המסוגלים להשלים את האקו־סיסטם לתמיכה בחברות ההזנק. מדובר בראש ובראשונה בטכניון, אך גם במרכז הרפואי רמב"ם בניהול רפי ביאר, במרכז הטכנולוגי מתם ובפארק מדעי החיים שהוקם מולו. תחומי הטכנולוגיות הרפואיות
יכולים להפוך ליתרונה היחסי.
בחיפה פועלות כיום 250־300 חברות הזנק. זו טיפה בים בהשוואה לאלפי החברות הפועלות באזור המרכז. קברניטי העיר מעוניינים להכפיל את הכמות דרך יצירת מעטפת ידידותית. המשימה הוטלה על החברה הכלכלית של העיר.
בינואר 2017 הוחלט בממשלה לתמוך בחברות הזנק שיעודדו את הפיכתה לעיר חכמה. כדי שישקיעו במיזמים, יש צורך לייבא לעיר קרנות הון סיכון, שנכון להיום קו הגבול הצפוני שלהן הוא אזור הרצליה. ללא הקרנות, חברות הזנק לא יזוזו מקו ההזנקה.
המהלך האחרון בסדרה העשוי להפוך לשובר שוויון הוא החלטת העירייה לחתוך בעשרות אחוזים את תעריפי הארנונה לחברות הזנק. הארנונה הנמוכה היא מגנט לגיוס חברות עסקיות. חברות הביטוח ברחו מתל אביב לפני 15 שנה ועברו לפתח תקווה בגלל פערי הארנונה. חולון ורמת גן, ובאחרונה גם לוד, הפכו מזמן לערי מקלט לעסקים ולמשרדים מאזור תל אביב. אלא שהזמן עושה את שלו, וגם באזורים אלה זינקו תעריפי הארנונה.
היוזמה החיפאית אושרה בתחילת החודש על ידי שרי הפנים והאוצר, והארנונה לבתי תוכנה וחברות סטארט־אפ הממוקמים בעיר התחתית תוזל ב־30% עד 40%. מתחילת ינואר הם יסווגו כ"תעשייה עתירת ידע", בדומה לחברות בפארק מתם. יזמי חברות הזנק יבדקו בעצמם היכן משתלם יותר: חיפה, או תל אביב, ירושלים, באר שבע, פתח תקווה והרצליה עם התעריפים המנופחים.
מנכ"ל העירייה גדי מרגלית אומר לי שיעשה כל מאמץ כדי שלחברות הייטק וקלינטק ישתלם יותר לפעול מחיפה. "יותר ויותר חממות טכנולוגיות מגלות עניין, ומספרם של מתחמי עבודה ליזמים בתחום ההייטק הולך וגדל", אומר מרגלית.
גם אם זה לא יהיה פשוט כל כך - כי תהליכי עבודה של יזמים צעירים הקיימים כבר עשרות שנים קשה לשנות - תנאי הבסיס לשינוי כבר קיימים.
4. מחסני תאורה: ככל שמועד הבחירות לרשויות המקומיות מתקרב, כך נראה יותר ויותר עיריות המשקיעות הון בשיפור התפאורה של העיר כדי לשפר את סיכויי היבחרם של ראשיהן. זה כולל גינות, מדרכות, מעברי חצייה, מועדונים ומה לא. לא יזיק לזרוק לחלל האוויר גם מושגים כמו ערים חכמות, פינוי אשפה חכם, ניהול בשלט רחוק של מתחמי חנייה וחיישנים ועוד.
אחד התחומים החשובים באמת הוא ההתייעלות האנרגטית בכלל ותחום התאורה בפרט. ראשי הערים והמועצות מוזמנים לקחת את התחום ולהעיף אותו קדימה. עסקי התאורה מול הגופים המוסדיים מרוכזים כיום באמצעות חמש חברות מובילות: געש, ש.מ. יוניברס, שייטניץ לירד, סיטי לייט וח.י פתרונות חכמים.
"אנחנו מתמקדים בשוק המוסדי (רשויות מקומיות כמו אריאל, ממשלה וצבא) ובתחום העסקי (בתי מלון, מפעלים, בתי חולים). אנחנו לא פועלים במגזר הפרטי. לבד מתחום התאורה נכנסנו לתחום ניהול הערים החכמות", אומר לי אמיר שכטרמן, מנכ"ל ח.י פתרונות חכמים.
שכטרמן מעוניין לחלוק איתי את הניסיון העצום שצבר בתחום ולספק את תובנותיו. קבוצת ח.י נשלטת על ידי יוסף סרודי באמצעות תשע חברות בת, ופועלת בתחומים שונים: ח.י אלקטרוניקה, בסט מובייל למכירת מוצרי סלולר, ח.י רכיבים, חברת סולגל לייצור פאנלים סולריים בשוק הפרטי ועוד.
"היום כבר ברור שתאורת לד חסכונית הרבה יותר מתאורה רגילה, נוחה יותר מבחינת תחזוקה, עשויה לצמצם את תאונות הדרכים בעיקר בשעות הלילה, ותקופת ההחזר של ההשקעה קצרה יחסית. חשוב שיביאו בחשבון לא רק את המחיר אלא גם את האיכות", מוסיף שכטרמן.
על אילו סכומי חסכון אתה מדבר?
"כסף גדול, יותר מ־250 מיליון שקל בשנה. בישראל 1.1 מיליון גופי תאורה הפזורים ברשויות המקומיות ובכבישים שבאחריות החברה הלאומית לדרכים. הם דולקים 365 ימים בשנה, 11 שעות ביממה בממוצע. הרשויות משלמות לתאורת הרחוב 470 מיליון שקל. תאורת לד חוסכת 55% מההוצאה, 264 מיליון שקל בשנה, ואני מדבר על תאורת רחוב בלבד. בתאורת פנים, הכוללת בתים, בתי ספר, חניונים ועוד, ההשקעה מחזירה את עצמה בפחות משנתיים. הרשויות יכולות במאמץ לא גדול לשנות את סגנון התאורה ולממן את ההשקעה בחיסכון העתידי בהוצאה לחשמל".
איך שינוי טכניקת התאורה יכול להפחית את תאונות הדרכים?
"החברה הלאומית לדרכים ומשרד השיכון יודעים את זה, ולכן שלא במקרה הם מקפידים להתקין תאורת לד איכותית ובסטנדרט גבוה. תאורת הלד הבהירה מסייעת לנהגים יותר מתאורה כרגילה. התמרורים ברורים יותר, מעברי החצייה נצפים טוב יותר, ומרחב הנסיעה חד יותר. נתיבי ישראל בררנית מאוד. חברות המשתתפות במכרזים חייבות לעמוד במפרט טכני מוקפד, ורק חמש חברות עברו אותו. עדיף להשקיע בחברות איכותיות עם ציוד מוקפד, ולא להסתפק בייבוא ציוד תאורה זול אבל לא איכותי מהמזרח".
מה הקשר בין סוג התאורה לאיכות הסביבה?
"ישראל חתומה על האמנה לצמצום פליטת גזי חממה. אחד המהלכים הפשוטים לצמצום התופעה הוא החלפת תאורת הדרכים והיישובים בתאורת הלד החסכונית. זה יצמצם באופן ניכר את צריכת האנרגיה המזהמת לייצור החשמל. פחות שימוש בתחנות כוח ופחות זיהום אוויר. היום כולם כבר מבינים את חשיבות המעבר לתאורה חלופית וחסכונית. אני אומר לידידי מקרב ראשי הרשויות שהם חייבים להפנים שלא רק המחיר קובע, אלא גם האיכות והתחזוקה. לאורך זמן החיסכון המשמעותי נמצא במוצר איכותי וטוב".