"מדוע לא יחול פורים פעמיים בשבוע", כתב לוין קיפניס ב"אני פורים" הזכור לטוב, וראוי להוסיף היום משאלה נוספת מהסוג הזה: מדוע לא יבוא סגן הנשיא מייק פנס לבקר אותנו בכל שבוע? או פעם בחודש? תחשבו איזה קתרזיס זה יכול להיות. סגן הנשיא המלוטש עשה לנו בכנסת אתמול מה שמירי רגב עשתה לבנימין נתניהו בישיבת הממשלה שלשום. רק עם הרבה יותר סטייל, כמובן.

הוא עמד שם ושיבח וקילס והרעיף עלינו דברי מתיקה וכיבושין, הצהרות אהבה לוהטות, והכל אותנטי, בכוונה מלאה ובעיניים מצועפות. נאומו היה כמעט מושלם. אהבתו למקום הזה גובלת בהערצה לישראל, לעם היהודי, לירושלים, לקדושתה של ארץ ישראל, למה לא. ביבי עצמו, מלך מלכי המלכים של הנאומים מהז'אנר הזה, לא היה עושה את זה יותר טוב, וזו המחמאה הגדולה ביותר שמייק פנס יכול לקבל, בלי ציניות.
 
הוא נראה כמו שפוליטיקאי אמריקאי נראה בדרך כלל (עד שהגיע טראמפ). כל שערה צחורה במקום, חליפה גזורה היטב, שפה רהוטה, כריזמה שקטה וכובשת. וזה עוד לפני שהתחיל לדבר. כל מי שחשב שהוא בא לסמן "וי" על ביקור בירושלים, אכל את המקלדת. פנס נתן נאום מרשים, עמוס כותרות וחידושים. הוא שרטט דדליין להעברת השגרירות האמריקאית לירושלים (סוף 2019), הוא הודיע שאם הסכם הגרעין בין איראן למעצמות לא יתוקן, ארה"ב תפרוש ממנו חד־צדדית בקרוב. הוא חזר ואושש את הצהרת ירושלים של טראמפ. הוא הצהיר אמונים ואהבה לעם ישראל, כינה את ישראל "בעלת הברית החשובה ביותר" של ארה"ב, ואם זה היה תלוי בו, אני מניח שהוא היה ממשיך עם הסופרלטיבים האלה עד שאפילו חברי הרשימה המשותפת היו נשברים ומסכימים.
 
מייק פנס הוא התגלמות חלומותיו הרטובים ביותר של הימין הישראלי בכלל ובנימין נתניהו בפרט. בניגוד לטראמפ הגחמני, הלא צפוי, הקפריזי, פנס הוא איש רגוע, שמתכוון לכל מילה מדודה, ובא מאמונה אמיתית. הוא עשה לנו אתמול עיסוי תאילנדי לאגו הלאומי, עם שמנים ארומטיים ומוזיקת רקע מרגיעה. אבל כמו שבא, הוא גם יעזוב מחר, ובצאתו מאיתנו צריך לזכור כמה דברים: הוא עדיין דיבר על פתרון שתי המדינות ועל תוכנית השלום האמריקנית המתגבשת. הם עוד לא ויתרו על זה, משום מה. כשהזכיר את פתרון שתי המדינות, נאלמו צהלות הח"כים הימניים ואפילו נתניהו גזר על עצמו אלם. רק חברי המחנ"צ האומללים הריעו. 

נאומו של מייק פנס בכנסת. צילום: פול אמיל סלמן
נאומו של מייק פנס בכנסת. צילום: פול אמיל סלמן

 

אהבתו של פנס לעם ישראל וליהודים נובעת מהאמונה האוונגליסטית. על פי אותה אמונה ממש, בבוא הגאולה, או המשיח (כלומר ישו), על כל היהודים להמיר את דתם לנצרות תכף ומיד. אז נכון, אנחנו יודעים שזה לא יקרה לעולם, אבל טוב לדעת. ואם כבר מדברים על אוונגליסטים. בארה"ב יש כ־60 מיליון אוונגליסטים ציונים, כלומר מהסוג שמאוהב בנו עד כלות. וטוב שכך. אבל זהו. מי שרואה בהם את חזות הכל, טועה.

למרבה הצער, יש בעולם עוד כמה אנשים. כמו, נניח, מיליארד וחצי מוסלמים. ולא מעט אירופים. או רוסים. וגם סינים. ואפילו הודים, שגם הם מפגינים אהבה והערצה לגניוס היהודי, אבל עדיין מצביעים נגדנו באו"ם. ולכן, דבריו של מייק פנס אתמול בכנסת נבעו מאמונתו הדתית, אבל הם מייצגים רק את הקהילה שלו. אנחנו צריכים להסתדר גם עם כל שאר העולם.
 
אחרי שפנס ילך, וביבי ימריא (היום) לדאבוס, הערבים יישארו כאן. כן, אלה שסולקו (בצדק) אתמול מהמליאה. הם מייצגים מיליון וחצי ערבים ישראלים, שסביבם יש עוד איזה 4־5 מיליון ערבים פלסטינים, שסביבם עוד כמה מאות מיליונים ערבים סתם. כמה חבל שאי אפשר להחליף את כל הערבים באוונגליסטים, ובא לציון גואל. בעצם עדיף שלא יבוא, כי אז נצטרך להתנצר.

אבל את הסיפור שלנו עם הפלסטינים לא תפתור הצהרת ירושלים ואפילו לא אהבתו של מייק פנס. אנחנו נצטרך להחליט מה אנחנו רוצים להיות כשנהיה גדולים, לסמן גבולות למדינתנו ולדאוג מהקריסה המסתמנת ברצועת עזה. כשפורים נגמר, המסיכות יוסרו והחיים עצמם יישארו כאן. ולמרות הכל, היה אתמול מחמם לב ומרגש לשמוע את סגן הנשיא בכנסת ישראל.