איך שיר אחד קטן הפך בין רגע לכדור אש הולך וגדל נפיץ ומסוכן, שעלול להגיע לידי כתב אישום של חמש שנות מאסר לזמר והיוצר גידי גוב. סערת יהונתן גפן מקבלת תפנית והספוט מופנה כעת אל הזמר והשחקן גידי גוב שמואשם על ידי ישראל ביתנו בניסיון להסתה וגזענות. כן נשמע מופרך, אבל לגמרי אמיתי

זה התחיל בשיר של יהונתן גפן המשווה בין הנערה הפלסטינית אעהד תמימי שסטרה לחיילי צהל לבין הגיבורות אנה פרנק וחנה סנש. יש מעטים שיסכימו עם רוח הדברים שלו ורבים אחרים שלא. חופש הביטוי, הבסיס של הדמוקרטיה, כך קוראים לזה במדינה מתוקנת ומודרנית. טוב שיש במדינה שלנו אנשים כמו גפן שלא מפחדים לצאת נגד הזרם ולעיתים לטלטל את המוסכמות. רק נשאלת השאלה האם היה זה המקום הנכון והראוי להביע דיעה כה קיצונית נגד חיילי צה"ל דווקא בתחנה צבאית.

זה המשיך בהנחיה של שר הביטחון אביגדור ליברמן לגלצ, לא להשמיע יותר את גפן בתחנה. זה עשוי היה להיות צעד מתבקש ולגיטימי כמי שעומד בראש כל מערכות הבטחון בישראל שיגן בחירוף נפש על המנגונים עליהם הוא אמון, אם לא היה עושה זאת היו עולות שאלות אחרות. ענייני ומתבקש שיבקר ויגנה את מילות השיר של גפן, אבל לא לגיטימי שאיש ציבור יתערב בתכנים וידחה את עמדתו על היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט שטוען כי אין בסמכות ליברמן להתערב בתכני התחנה.

אומנים רבים הצטרפו לחגיגה וביקרו את הנחייתו של ליברמן ביניהם גם הזמר גידי גוב במהלך שידור בתוכנית הרדיו שלו, כשתמך בקולגה שלו גפן ובחופש הביטוי. הוא רק צירף פליטת פה גזענית ומיותרת, כשהתייחס לשר הביטחון כ"עולה חדש בעל מבטא רוסי". גם אם הייתה זו רק דעתו האישית, היא אינה במקומה והטיעון אינו ענייני.

אביגדור ליברמן. צילום: מרק ישראל סלם

הבדיחה הגדולה רק ממשיכה להסתעף, כשח"כ יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו פנתה ליועמ"ש, אותו אחד שליברמן בחר שלא להתייחס לעמדתו וביקשה ממנו לפתוח לאלתר בחקירה פלילית נגד הזמר גידי גוב, בחשד להסתה לגזענות ואמירות גזעניות בפרהסיה . נראה כי האמירה של גוב גם אם היא מגעילה אינה בגדר הסתה לגזענות לפי חוק העונשין ונמצאת לגמרי בגבול האפור.

חוק איסור פרסום הסתה לגזענות, על פי תיקון מספר 20: "המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות דינו מאסר חמש שנים". חמש שנות מאסר באמת? אז גידי גוב לא חכם גדול ולא מכיר את החוק, וגם אם זאת דעתו האישית הוא התנצל רגע לפני שהתבטא והתנצל רגע אחרי שהבין את טעותו.

מכל הפרשייה הסבוכה הזאת עולות שאלות חשובות יותר כמו מה הם גבולות הגזרה של חופש הביטוי בתקשורת. האם הפרשייה תגרום לאנשי תקשורת, אומנים, יוצרים לחשוב עשרות פעמים לפני שהם נותנים במה לדיעות האישיות שלהם בעיקר אם הן קיצוניות. האם אנשי ציבור ופוליטיקאים יכולים להתערב בפרסום התכנים, לאיים בפיטורים ולשלוח מסרים סמויים של איומי השתקה והפחדה ואף להורות לפתוח בחקירות פליליות נגד אומנים שמתבטאים בפומבי. אז ח"כ מלינובסקי זכתה בכותרות גדולות, ואין ספק שהמסר שעליו היא נלחמת הוא חשוב והביקורת חשובה כפליים, אבל להורות על חקירה פלילית על אומן כמו גידי גוב שבנה קריירה מכובדת בת שנים רבות, ולגרום לו לפרוש בגילו בבושת פנים בגלל טעות אחת קטנה, שהוא לא נוהג לעשות כדפוס התנהגות לאורך הקריירה שלו? האם כל זה שווה את זה? הגזמנו וממש.

הנורא זה לא מילות השיר של יהונתן, גם לא פליטת הפה העלובה והמעליבה של גוב, או ההנחייה של ליברמן, או הדרישה של מלינובסקי למהלכים קיצוניים נגד גוב, הנורא מכל זה שהפכנו למדינה אוכלת יושביה, שונאת אזרחיה. שבין רגע כל אחד עשוי לעלות על הגרדום בכיכר העיר. הנורא שאיבדנו צלם אנושי של רחמים וחמלה כלפי דיעות שונות. הנורא שהפכנו למוצצי דם מתעלקים על כל אמירה מקוממת ככל שתהיה שרק מחכים למפלה של האחר במקום להתעסק בדברים חשובים כמו אחידות ולכידות. משהו ממש רע קורה פה.