שעיר לעזאזל: מדוע קטין ישראלי מוחזק כבר שנתיים בבידוד, כשהסוף לא נראה?

הנה משהו שקורה כאן כבר יותר משנתיים, ובמערכת הביטחון ובפרקליטות לא רוצים שתדעו: א', קטין שחשוד בפשע שאינו רצח, עצור כבר שנתיים בבידוד בלי תנאי אסיר. לטענת המשפחה הוא עבר עינויים וסובל מפוסט־טראומה, ובכל זאת הפרקליטות מתעקשת להאריך שוב ושוב את מעצרו, באופן חסר תקדים בתולדות הדמוקרטיה הישראלית. בקרוב צפוי בית המשפט להאריך את מעצרו בפעם ה־14(!).

האם מדובר בפצצה מתקתקת שצפויה להוציא לפועל שרשרת פיגועים ברגע שיינתנו לו תנאי אסיר נורמליים או שאולי מדובר בדרכם של השב"כ ומערכת המשפט להזהיר אחרים למען יראו וייראו? ואולי יש מניע נוסף: הצורך למצוא שעיר לעזאזל בפרשת הרצח המזוויע בדומא ולמנוע התלקחות ביהודה ושומרון?

על פי חוק הנוער אפשר לעצור קטין רק למועדים קצובים: 21 יום לפני הגשת כתב אישום ועד חצי שנה לסיום משפטו. זאת מכיוון שמדיניות הענישה ודרכי הטיפול בקטינים בישראל מכירה בחשש לשלומו ולביטחונו של קטין בעת מעצר. רק במקרים מיוחדים ניתן להאריך שוב את מעצרו, ב־45 ימים לכל היותר.

א' נעצר כשהיה בן 16.5 בחשד למעורבות בהצתה בכפר דומא, שבה נרצחו שלושה מבני משפחת דוואבשה. בשלושה וחצי החודשים הראשונים היה מדובר במעצר בית, כולל ציתות לשיחות טלפון שלטענת המשפחה לא העלה דבר. א' אינו מואשם בהצתה אלא בקשירת קשר לביצוע העבירה ובעבירות נוספות שאינן קשורות לדומא. הוא לא הודה במעורבות ברצח ולא הובאו ראיות תומכות לקשר שלו לאירוע, ואף על פי כן נראה שננקטים נגדו אמצעים שלא ננקטו מעולם במדינת ישראל כלפי קטין.

בלשון המשפטית מדובר ב"אמצעים מיוחדים", מילה מכובסת לעינויים. לטענת המשפחה ננקטה נגדו אלימות של ממש, מכות לנער בעודו כפות, קשירת ידיים, כיסוי עיניים. א' הובא לדיונים בהארכות מעצר חוזרות ונשנות ללא נוכחות עורכי דינו ציון אמיר ועדי קידר. בלי לדעת מה קורה בעולם החיצון, הוא ניזון משקרים ומלוחמה פסיכולוגית.

הנה חלק מעדות שמסר בפני שופט עוד לפני שפגש עורך דין, לפני שמלאו לו 17: "עושים ממני קשת עם הידיים ושמים אותי הפוך עד שנשרפות לי הידיים, ואני מרגיש כאילו שורפים אותי עם מצית. כל יום זה עולה רמה, אם זה סטירות או יותר, אני לא יודע מה יהיה מחר. חוקרים אותי באלימות על משהו שאני לא יכול לעזור להם, כי אני לא יודע. הם לא מגלים אפילו ספק, הם מפרקים אותי, מעקמים לי את הגב, צוחקים ומסתכלים עלי בזלזול... אני צורח כמו מפגר, בוכה כמו תינוק, הם צוחקים 'רוצח'... אני כבר לא יכול יותר (בוכה)... לילה שלם של התעללות. אמרתי להם: תהרגו אותי ואל תעשו לי את זה! תנו לי רעל! אני מתחנן, כבוד השופט, לא יכול יותר".

אביו של א', רב של יישוב בורגני, החליט לשבור שתיקה ארוכה. "אנחנו בתחושה נוראה, מפני שמערכת המשפט ואנשי הציבור כולם חרצו את דינו. אמרו מיד שהם יודעים מי ביצע את הפשע והם רק צריכים להשיג ראיות, ואת הראיות השיגו תוך עינויים", הוא אומר. "אנחנו כואבים מאוד כאבא ואמא ומרגישים שאין לנו למי לפנות, כי בית המשפט מאריך את המעצר באופן כמעט אוטומטי לפי בקשת הפרקליטות ובלי שהוצגה לו כל ראיה נוספת לבד מההודאה שהושגה תחת עינויים. מעבר לכל זה אנחנו מאוד דואגים לשלומו. הוא פוסט־טראומתי ולא מקבל טיפול".

האשמה: "גוזמבות"

מהי ההודאה המפלילה שהושגה מא'? ובכן, הקטין המסוכן הזה הודה שפינצ'ר כמה צמיגים של מכוניות בעברו, הצית מחסן ריק וריסס גרפיטי. ומדוע סביר שא' הודה בעבירות שמעולם לא ביצע?

בשבוע שבו נעצר הועבר א' למתקן בצפון ועבר תרגיל חקירתי מבריק ומפחיד מאוד, שאסור לנו לתאר את מהותו כדי לא לחשוף את שיטות העבודה של שב"כ. רק נאמר שבוימה לפניו בידי שחקנים אנשי שב"כ סצינה קשה. אחרי שנחשפתי לפרטי האירוע, אני מוכנה להסתכן ולומר לכם על דיברתי שכל אדם שאני מכירה, קל וחומר ילד בן 17, היה חושף בתנאים אלו את כל הקלפים שיש לו, ואולי ממציא כמה.

אז אז אכן נפרץ הסכר, וכאמור א' הודה שבעברו פינצ'ר כמה רכבים וריסס גרפיטי. בלשון החוק מדובר ב"השחתת פני מקרקעין", אך כל זה לא אירע בדומא. הנער לא קשר את עצמו להצתה בכפר, שיש לו היסטוריה של הצתות על רקע סכסוך חמולות פנימי, שעליו כתבתי בעבר.

וזהו. זה כל מה שיש לשב"כ ולפרקליטות אחרי החוג לדרמה שנערך בכלא הצפוני ואחרי מסכת ארוכה של עינויים שתוארו לעיל והחריבו את גופו ואת נפשו של א'.

מהי ההצדקה להתנהלות זו של השב"כ? אילו היה פיענוח רצח מהווה בישראל עילה למעצר ממושך ולעינויים, היו כל חברי משפחות הפשע מוחזקים מזמן בתנאים כאלה, ושום פיצוצייה מדן ועד אילת לא הייתה נדרשת לשלם פרוטקשן. אז מה כן? רק חשיפת תשתית טרור שהיא בבחינת פצצה מתקתקת מצדיקה באופן חוקי מעצר בתנאים כאלה, וטוב שיש בידי השב"כ כלים למניעת פיגועים. השאלה היא: האם יש כאן תשתית טרור כזאת? הנתונים בשטח מצביעים שלא. אין גל של טרור יהודי ביהודה ושומרון, למרות אינתיפאדת היחידים שעברנו מאז. אין ניסיונות לבצע חלילה פיגועים.

אם היה "ארגון טרור", הרי שהיינו רואים מעצרים נוספים מאז, אבל כל מי שנעצר אז שוחרר, למעט עמירם בן אוליאל, הנאשם המרכזי בפרשה. אז מה יש בשטח? תכירו מילה חדשה: "גוזמבות". הגוזמבות הן סוג מסוים של פאות לחיים שמקובלות בקרב נוער הגבעות. קשה להאמין, אבל ראש צוות החקירה בשב"כ אמר לראשי היישוב כוכב השחר: "מבחינתנו, כל מי שיש לו גוזמבות הוא מחבל. אצלכם יש כמה נערים עם גוזמבות, ולכן בעינינו אתם יישוב תומך טרור". הבנתם?

אם כן, יש כאן שתי אפשרויות: או שחייו של נער וחייה של משפחה חפה מפשע נהרסים בגלל תשתית טרור שבנויה עובדתית בעיקר על אופנת שיער, או שמעצרו האכזרי של שעיר לעזאזל בפרשת דומא - אף על פי שלא הוכח שיש לו קשר אליה - משרת מישהו בחלונות הגבוהים ביותר. שתי האפשרויות חמורות עד כאב.

תגובת הפרקליטות: "מדובר בפרשה חמורה שבמסגרתה מואשמים שני נאשמים בעבירות אלימות, רכוש וחברות בארגון טרור. בשל צו איסור הפרסום לא נוכל לפרט על אודות נסיבות התיק, אולם נציין כי במסגרת הליכי מעצר בוחנת הפרקליטות את מסוכנותם של נאשמים, נסיבותיהם האישיות וחומרת העבירות המיוחסות להם, ובהתאם מחליטה אם להגיש בקשות להארכות מעצר".

תגובת השב"כ: "א' הוגדר על ידי שב״ס כאסיר ביטחוני, בהתאם לעבירות ולמעשים המיוחסים לו בכתב האישום. בניגוד למתואר בפנייה העצור אינו מוחזק בתנאי בידוד. יצוין כי עתירות שונות שהגיש הנדון לבית המשפט העליון בנוגע לתנאי כליאתו - נדחו. אין בכוונת השב״כ להתייחס לנושאים הנוגעים לפרטי ההליך הפלילי המתנהל בדלתיים סגורות".