"שטינקר, מלשן", הטיח ראש הקואליציה ח"כ דוד אמסלם ביאיר לפיד מעל דוכן הכנסת והמשיך, "למלשינים אל תהי תקווה". כל זאת על כך שהעז למסור עדות במשטרה נגד בנימין נתניהו בתיק השוחד שקיבל לכאורה מהמיליארדר הישראלי ארנון מילצ'ן, או אפילו יזם את מסירת המידע למשטרה רחמנא ליצלן. אלו לא רק המילים, אלא גם המוזיקה. הדרך שבה התבטא אמסלם. "כילד לימדו אותי שלא מלשינים", אמר בתסכול.

הילדות של אמסלם עברה עליו בשיכונים של קריית יובל בירושלים, שם הוא גם השכיל ולמד כלכלה ומינהל עסקים בזכות תוכניות של המדינה לאפליה מתקנת, ואף נבחר בליכוד כסוג של נציג שכונות. בחודשים האחרונים התברר כי אמסלם משתייך לכנופיה הפרלמנטרית שמקיפה את החשוד נתניהו. יחד עם החשוד הנוסף ח"כ דוד ביטן הוא פעל למען מיטיבו כאשר דחף באגרסיביות לקדם את החוקים שנועדו להחליש את משטרת ישראל: איסור חקירת ראש ממשלה וביטול סמכות המשטרה לסכם חקירות.

היטיב לתאר את אווירת הכנופייה ניצב בדימוס יואב סגלוביץ, המייסד של להב 433 אשר הצטרף למפלגת יש עתיד של לפיד. בראיון לגל"צ הוא אמר: "בזמן שהקשבתי לנאום של אמסלם היה נדמה לי שאני בהאזנת סתר לארגון פשע". מה שמזכיר ימים אחרים בעולם הפשע, שכאשר אסיר הגיע לבית סוהר הוא לא היה נכנס לאגפים לפני שהיה שולח את פרוטוקול המשפט שלו לחצר המרכזית, שם היו בוחנים מנהיגי האסירים אם הוא עד תביעה בתיק שלהם לפני שאישרו את כניסתו לאגף.

נראה כי המבחן הזה, שעבר מהעולם לאור המהפכה הארגונית בשב"ס ולנוכח מתקפת עדי המדינה בעידן ארגוני הפשיעה, מוצא לו מקום של כבוד בכנסת שבה שולטים ח"כים כמו אמסלם, ביטן, אורן חזן ונאוה בוקר. אפילו שרת התרבות מירי רגב משתייכת לקליקה הרעשנית הזו, עם כל הכבוד לרזומה הצבאי המפואר שלה.

דודי אמסלם. צילום: הדס פרוש, פלאש 90דודי אמסלם. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

הרשתות החברתיות התפוצצו השבוע מאז פרסום סיכומי החקירה, מה שהשתקף היטב בתוצאות הסקרים. הימין נאחז במנהיג הסורר, השמאל מגונן על לפיד בחמיצות. בפיד שלי מעודדים בחירוף נפש את נתניהו חרף הסיגרים, השמפניות, התכשיטים, הביגוד היוקרתי, הפיק אנד רול באמצעי התקשורת (כיווץ ערוץ 10 ופיצול ערוץ 2) והחוקים המיטיבים עם חברים אוליגרכים מאמריקה והודו הרחוקה. כי האריסטוקרט בעל השיער האפרפר־סגלגל מדבר אנגלית רהוטה בטרקלינים של האו"ם והקונגרס האמריקאי, כפי שאחינו בשכונות לא יידעו להגות ולא יוכלו להיראות בחיים, הוא הגאווה הישראלית שלהם.

אז מה אם האישה שלו פאדחנית, וכנופיית המחוקקים המקיפה אותו היא קרימינלית קומבינטורית. הם "כמונו". הפאשיזם כבר כאן, וככה הוא נראה משחר ההיסטוריה: המון דורסני (כולל הון ועולם תחתון), שרומס מיעוטים וחוקים בעקבות מנהיג כריזמטי ושיכור כוח המטהר כיסי התנגדות ומקיף את עצמו במריונטות מהשכבות החלשות. "אני זה העם".

סיכומים והמלצות

מסמכי סיכום החקירות בתיקי 1000 ו־2000 הם בדיוק מודל השקיפות הנדרש כדי להסביר מדוע חייבים לפרסם את סיכומי המשטרה בחקירות של אנשי ציבור, ובכלל.

בניגוד לאיפול על המידע המשטרתי, אשר היה נהוג כאן בשנות הפרוטקציות של מפא"י, המסמך הבהיר והמפורט שחיברו באגף החקירות והמודיעין מלמד על תהליכי שקיפות מתקדמים במשטרה שהיא סופר־מקצוענית, גם אם לא מושלמת עדיין. הוא גם מסביר מדוע נאבקו חברי הקואליציה מהליכוד להעביר את "חוק ההמלצות" במתכונתו המקורית, רק כדי להסתיר את העבירות לכאורה אשר מיוחסות לראש הממשלה נתניהו. אכן מסמך קשה לקריאה.

למרבה המזל, חוק ההמלצות שעבר בכנסת לא חל על תיקי נתניהו. גם לא במתכונתו הסופית הרזה, אשר העבירה ליועץ המשפטי לממשלה את הסמכות לקבוע מי הם בעלי התפקידים במשטרה ובפרקליטות אשר יורשו לפרסם תשתית ראייתית שגובשה בסיום חקירה פלילית. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט אמור לקבוע בתוך חודשיים את הנחיותיו החדשות. בינתיים, איזה אזרח שפוי אינו מעוניין לקרוא את סיכומי המשטרה לתיקים של ביטן עם הג'רושים, הצ'יינג'ים וכל גוורדיית הקבלנים היזמים והפקידים המושחתים?

בידיו של מנדלבליט, שמלכתחילה התנגד עקרונית לחוק ההמלצות המקורי, אפשרות להאציל את הסמכות הנדרשת לבכירי המשטרה עם אופציה להאציל את סמכותם לדרגים נמוכים יותר, וכך הלאה והלאה, עד למשרדי הדוברות הרלוונטיים.

בלי קשר, מותר לדמיין איזה מטען ציבורי כבד הניח מסמך הסיכום האחרון של המשטרה על כתפיו של מנדלבליט, או שמא יש לבדוק את מסת הלחצים שיפעילו בני הזוג נתניהו על האיש שהם הכניסו במו ידיהם ללשכת היועץ המשפטי ברחוב סלאח א־דין בירושלים. האיש מהשב"כ שהם הכניסו למשטרה כבר הטיח בפניהם את הרפש שלהם, כיצד ינהג חברם הקרוב משולחן הממשלה?

לנוכח הפולמוס התקשורתי על מהות פרטי החקירה, רק תארו לעצמכם מה היה קורה אם לא היה ניתן פומבי לסיכומי המשטרה. הסיגרים, השמפניות, הוויזות, הקומבינות, הכל היה מתפוגג, ולא ידענו כי באו אל קרבם.

בכירים במשטרה חוזרים ומתארים כי הצוות של הפרקליטה המלווה ליאת בן ארי, פרקליטת מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה, עבד בשיתוף פעולה מקצועי הדוק עם חוקרי יאח"ה בשנתיים האחרונות, לרבות ניסוח הודעת הסיכום הממוקדת והמטלטלת השבוע.

חקירת עבירת השוחד, שנדונה כל אותה העת בין צוותי העבודה, כללה אין ספור שאלות על נושא המתת והתמורה. אנשי הפרקליטות שלחו את בכירי החוקרים לקצווי עולם כדי להביא עוד ועוד פריטים ספציפיים של המתת: סוג הסיגרים והשמפניות, עלותם, רישומי המשלוחים, מקומות הבילוי המשותפים. במקביל הם הדריכו את החוקרים לאסוף גם בארץ מסמכים ועדויות על התמורות, בין היתר במשרד האוצר ורשות המסים, בשגרירות ארה"ב ובערוצי הטלוויזיה הרלוונטיים כל כך למילצ'ן ונתניהו.

במפגשים פומביים, שפת הגוף של הפרקליטה המוערכת משדרת יחסים אישיים מצוינים עם קציני המשטרה הרלוונטיים. ועדיין, בפרקליטות יש מומחיות מיוחדת למחיקת סעיפים מחקירות משטרה. בעיקר יש להם הסמכות, לא כל שכן כאשר התיק יעלה ללשכתו בירושלים של פרקליט המדינה, שי ניצן, אשף תיקי אנשי הציבור הבכירים.

במשטרה כבר אומרים כי למרות שיתוף הפעולה לאורך כל הדרך, ואף על פי שבישיבות עצמן לא נשמעו קולות צורמים, תמיד יש בפינות אנשים שתפקידם להפריך עמדות מסוימות, במיוחד כעת כאשר יש מי שנבהל מהתגובות על הפרסומים. בתיק אריאל שרון חוקרי משטרה מנוסים ובכירים חטפו מקלחת קרה מהיועמ"ש מני מזוז אשר נתלה בעמדת מיעוט אחת של מפקד יאחב"ל יוחנן דנינו, משפטן בהשכלתו אשר נתן אשראי לאמינות של שרון. נותר רק לקוות כי לא נידרש להשוות את גרירת הרגליים של היועמ"ש לשעבר יהודה וינשטיין עד לסגירה של תיקי השוחד והלבנת הון נגד אביגדור ליברמן (הוא מצדו התנהל השבוע בסתלבט ציני טיפוסי מול המשטרה) למעשיו של היועמ"ש המכהן מנדבליט.

גם אם בכוונתו של מנדלבליט לשנות את המלצות המשטרה בנושא השוחד או אפילו לסגור את התיק, מוטב כי יעשה זאת בהקדם, לפני שינחתו על שולחנו סיכומי החקירות של תיק הצוללות (3000) הקשה ותיק בזק (4000), שאומרים כי הוא הנורא מכולם.

רק בישראל אזרחים מפגינים ברחובות למען המשטרה ונגד מועצת החכמים המזגזגת של שלטון החוק בפרקליטות ובמשרדי הממשלה. מהסיבה הזו כנראה הרייטינג בשדרות רוטשילד במוצ"ש שוב יצמח לאלפים רבים, אלא שהמציאות מלמדת כי ההמונים הללו אינם פוגעים ביחסיות של המספרים בסקרים ובקלפיות.

הון, עיתון ושלטון

על תיק 2000 ליהגו משפטנים ופרשנים מסוימים בזכות חופש העיתונות, אשר אמור למנוע היבטים פליליים במשא ומתן שהציבור הישראלי נחשף לו בהקלטות שהזמין נתניהו מהשיחות עם נוני מוזס, אבל עוזרו האישי ארי הרו שמר העתק מהן שאותו שלף במעמד החתימה על הסכם עד מדינה.

אם בנושא תיק המתנות יש שיח כלשהו על מהות הכיבודים שמעניקים מיליארדרים לנציג מספר אחת של השירות הציבורי בישראל, הרי שדווקא בתיק 2000 ישנן כל הסיבות ליצור כתב אישום. מעבר למערכת השוחד המתוארת היטב בסיכומי המשטרה על יחסי התן וקח במשא ומתן הנבזי אשר בגד במיליוני הקוראים של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" - מדובר בהזדמנות יוצאת דופן לעשות סדר באמצעות הפסיקה ביחסים שבין הון, עיתון ושלטון.

נוני מוזס. צילום: קוקונוני מוזס. צילום: קוקו

כמי שערך מקומונים במשך 15 שנה אני יכול לספר איך הושחתה העיתונות המקומית בישראל עקב דילים מהסוג הזה בדיוק, בין מו"לים רודפי בצע שפעלו בשירות ראשי ערים. בעקבות התהליך הזה נפגעה זכות הציבור לדעת, והושחת מאוד השלטון המקומי, שרבים מנבחריו עשו ככל העולה על רוחם בהיעדר ביקורת מקומית מקצועית ועניינית. עד כדי כך שראשי ערים הקימו בעצמם מקומונים אשר הריצו אותם לשלטון, תוך שהם רומסים מקומונים מופלאים שסיפקו תחקירים מרתקים על הנעשה בעירם.

ראשי ערים, כמפרסמים הגדולים ביותר במרחב העירוני, העבירו מודעות למקומונים מטעמם וייבשו מקומונים בלתי תלויים. הם אף העבירו מסרים למפרסמים גדולים אחרים, בעיקר קבלני בנייה, שעניינם באילו מקומונים יש לפרסם ובאילו לא. בעיקר הם מנעו מודעות שוות ערך ממקומונים שפרסמו תחקירים על הרשות המקומית ועל בנייה לא מבוקרת של מגדלים ובחופים. במסגרת מאבקי ההישרדות פוזרו מערכות עיתונאיות מקצועיות שלמות, והמקומונים של פעם הפכו בעצמם למקומונים מטעם.

את התוצאה העצובה של האנרכיה הזו ניתן לראות בריבוי החקירות וההרשעות של ראשי ערים. פסק דין פלילי מנומק על יחסי עיתון־שלטון בתיק 2000 אמור לספק סרגל ערכי משפטי גם ליחסים המתפרעים שבין נושאי תפקידים ציבוריים לבין מפיקים, גופי שידור, בעלים של אתרי אינטרנט ומוציאים לאור של עיתונים.


יצא גבר

בלהב 433 ערכו השבוע ערב יחידה חגיגי לציון עשר שנים ליחידת העילית. היא הוקמה ב־2008 בהמשך לחוק המאבק בארגוני פשיעה, עקב גל החיסולים בין הארגונים הגדולים הראשונים אשר גלגלו מאות מיליונים והיו על סף חדירה למסדרונות השלטון, שהשחית את עצמו לדעת עם פרשות דרעי, שרון, אולמרט, קצב וכל השאר.

בערב החגיגי הסגור ריחף באוויר עניין ההגעה לקו הגמר של שלב א' בחקירות ראש הממשלה, הגם שללוחמי היחידה יש מספיק חוויות אישיות להחליף בערב מרגש כזה, עם סיפורים קטנים שנלחשו או עברו בקריצת עין. דבר אחד בטוח: לא היו שם הפעם פלירטוטים, נשיקות ואחיזות בין קצינים לשוטרות.

גם על הראיון של המפכ"ל אלשיך דיברו שם, בנוגע למעקבים אחרי חוקרי תיק נתניהו.

היו שאמרו שכאיש איסוף בשב"כ הוא עדיין מערבב מודיעין קשה ומוחשי בדיני הראיות ומציג אותו כעובדות. אכן נמצאו סימנים מוחשיים למעקבים מתחום הסייבר ופעילות הסיגינט - יירוט של אותות אלקטרוניים והפקת מידע מודיעיני מתוכם. יחידת הסייבר המתקדמת של המשטרה בודקת את הממצאים, לרבות הקשר העסקי של החשוד העיקרי עם מדינת ישראל, ואם יתברר הקשר הזה, ייפתח תיק 5000.

על דבר אחד כולם מסכימים בלהב 433 כיום: "אלשיך הוא עוף חריג אצלנו, אבל הוא גבר", הם אומרים. "היה צריך שמישהו ידבר לציבור, אז הוא החליט לדבר לציבור".

רשימות נוספות של אמיר זוהר ב־POSTA.CO.IL
tguvot@maariv.co.il