"שומע, אחי? אז אני יושב על הבר במלון בווגאס, פתאום מתיישבת לידי בחורה יפה. מה זה יפה? פצצה! שותה איתי, מדברת, מתעניינת מאיפה אני ולכמה ימים אני כאן, ואז היא שואלת אם בא לי שנעלה אלי לחדר".

לא נפליל את המספר, ולא נגלה אם הוא הפסיק את הקשר המדהים הזה כשהתברר לו שהוא כולל גם היבטים מסחריים, אבל אין כמעט גבר שאין לו סיפור שקשור בזנות, גם אם לא בגוף ראשון (כן, גבר, זה קרה לחבר שלך. ברור). אולי משום כך אני עוקב בהשתאות אחר הניסיונות האחרונים למגר אותה באמצעות הטרנד החדש: הפללת הלקוח.

בואו ונתחיל במה שכולנו מסכימים עליו: מעטות בוחרות לעסוק בזנות. התחום הזה עמוס באנשים, בעיקר בנשים, שהחיים שלהם קיבלו תפנית רעה מאוד. אז אם כולם מסכימים שזנות היא לרוב אומללות, למה קצת קשה לי עם ניסיונות החקיקה החדשים בתחום?

ראשית, כי אומללות אינה קשורה בהכרח לזנות. אומללות היא חלק מהקיום האנושי, ויש לא מעט נשים וגברים שמבקשים את נפשם למות, מנוצלים, מתמכרים לסמים ועוד גם בלי לעסוק בזנות. רוצה לומר: החיים האלה לוקחים לא מעט אנשים למקומות חשוכים, ושום חקיקה לא תעצור את זה.

אבל גם אם נעבור מפילוסופיה לפרקטיקה, נגלה שהגבולות קצת מטושטשים: איפה בדיוק עובר הגבול בין זנות למקומות אחרים שבהם אנחנו סוחרים בסקס תמורת טובות הנאה?

נניח, למשל, שמישהי מנהלת קשרים אינטימיים עם ארבעה גברים אמידים במקביל והם, ה"שוגר־דדיס", יוצאים איתה בתמורה (לא כל הארבעה ביחד כמובן) לשופינג שבסיומו מגוהץ כרטיס האשראי שלהם. נוסף לכך, הם גם מפנקים אותה במתנות יקרות, בתכשיטים ובחופשות בחו"ל. האם היא זונה והם עבריינים?

אם לא, אני חוזר לשאלה שלי: איפה בדיוק עובר הגבול? האם במספר הגברים? אולי באופי התשלום? והרי מותר לגבר (לפחות לפי החוק) לנהל רומן שכולל מעט מאוד רגשות עם אישה שדורשת מעט מאוד מעבר ל"תחזוקה גבוהה". אז מה באופי המפגש ביניהם יהפוך אותה לזונה ואותו ללקוח בר הפללה? ואולי הכוונה היא בכלל שגברים אמידים ימשיכו להיות מוגנים, בעוד גברים חסרי אמצעים ייאלצו לתת את הדין על מעשיהם?

בואו נלך עוד צעד אחד קדימה: מי שנישאה לגבר עשיר רק בגלל כספו לא יכולה להיחשב זונה, בוודאי לא על פי החוק. להפך: הגברת יכולה למצוא את עצמה מככבת במדורי החברה, מעניקה מכספו־כספה לצדקה ועוד.

ועדיין, החיבור הראשוני ביניהם לא היה שונה בהרבה מזה שבין זונה ללקוח: הוא רצה סקס והיה מוכן לתת משהו בתמורה, היא רצתה חיי עושר ופאר שתמורתם הסכימה לסחור בגופה. אז מה בדיוק עושה את ההבדל? הסכומים? הרצף? או אולי העובדה שהשניים קיימו איזה טקס שעיגן את הזוגיות בחוק?

אז תגידו שנכון, הנושא אולי מורכב עד בלתי אפשרי, אבל חייבים להפסיק עם התעשייה הזאת שכוללת מלבד לקוחות וזונות, גם אנשים רעים מאוד שסוחרים בנשים אומללות וחיים מרווחיהן. אין ספק שמדובר בחלאות המין האנושי, אנשים בזויים שראויים לכל עונש. אבל רגע - חוק נגדם קיים גם היום, לא? ואם הוא לא נאכף באפקטיביות הדרושה, מה מבטיח לנו כי חוק חדש יהיה אפקטיבי יותר?

ואם כבר הגענו עד כאן: מה הסיבה לכך שלמעלה מ־90% מהזונות הם נשים והלקוחות הם גברים? האם רק הטענה (הנכונה כשלעצמה כמובן) שיש יותר נשים חלשות מגברים חלשים יכולה לבדה להסביר את התופעה? ואולי לגברים יש צורך בסיסי ביותר במין מאשר המסגרות שנתפסות על ידינו כלגיטימיות יכולות לספק? ואם כן, ונניח שאותו גבר שגבר עליו יצרו אבל לא ירצה להפר את החוק, יסתפק בלעשות מה ש(בעיקר)גברים עושים לפעמים נוכח פורנו. ובכן, האם (גם) בתעשיית הפורנו לא עובדות (לרוב) נשים חלשות כשאת הרווחים גורפים (שוב, לרוב) גברים? והנה לכם כבר היעד הבא בקמפיין להבראת החברה מתשוקה: הקמפיין שמאחד טהרנים מכל הסוגים והמינים!

ואחרי הפורנו יסמנו את הפיק־אפ ברים, שהרי גם בהם מחפשים מי שהם לרוב גברים, פרטנריות שהן לרוב נשים. ואפשר בהחלט שגם מי ששתתה קצת ואחר כך אירחה בביתה גבר וקיימה עמו יחסים בהסכמה מלאה ואפילו בתשוקה בת־חלוף, התעוררה לבוקר מגעיל שבסיומו הרגישה מנוצלת אחרי שהמניאק עזב עוד לפני שהגיע ההאנג־אובר: והרי גם בסצינה הזאת 90% מהמניאקים יהיו גברים, לא?

אז מה למדנו מהדיון הזה חוץ מאשר העובדה שמניאקים הם לרוב גברים? אולי רק שבמקום שבו פופוליזם פוגש אקטיביזם, חקיקה טיפשית היא רק עניין של זמן.