20 שנה חלפו מאז פסיקת בג”ץ הראשונה בעניין פטור מגיוס לחרדים, ואחד מנושאי המחלוקת העקביים והמורכבים בישראל מאיים באחת להביא לבחירות בישראל. בן רגע, כל השותפות הקואליציוניות שהסתייגו עד כה מבחירות עושות שרירים ומציגות סקרים מחמיאים. אם אכן יתקיימו בחירות, הן יהיו על הנושא הכי פחות בוער עבור החברה הישראלית, וסופן שיחזירו את שותפות הממשלה לאותה נקודת מוצא שבה אנו נמצאים כיום: אי־הכרעה בעניין גיוס החרדים.



לא ברור מדוע בחרו החרדים לטפס על עץ כל כך גבוה ובשלב זה החליטו שלא לתמוך בתקציב, ציפור הנפש של מפלגת כולנו, עד שיגובש חוק חדש לפטור מגיוס. נכון הוא שעל פי פסיקת בג”ץ האחרונה, שפסלה את החוק הקודם, על הממשלה לחוקק חוק חדש עד לחודש ספטמבר הקרוב. אלא שבפוליטיקה כמו בפוליטיקה, לא חסרים פתרונות יצירתיים כדי לדחות את הדיון בתפוח האדמה הלוהט הזה, עד להגעה למתווה מוסכם או לפחות לכנסת הבאה. לא מן הנמנע שהחרדים ושאר מפלגות הקואליציה מעריכים כי על רקע החקירות האינטנסיביות של ראש הממשלה, הבחירות קרובות יחסית, והם מעדיפים להגיע אליהן על רקע כביכול אידיאולוגי ולא להיקלע אליהן באין ברירה על רקע כתבי אישום וניחוחות של שחיתות.



לנתניהו, בחירות בתוך 90 יום יקנו מנוחה מהחקירות ההולכות וסוגרות עליו. חגיגות העצמאות והעברת השגרירות האמריקאית לירושלים יהוו עבורו תפאורה מושלמת לקמפיין שיסעיר את הנימים בבייס הליכודי ובמעגלים רחבים יותר. ליברמן סבור שהוא ישמור על הבייס שלו ולא יפסיד קולות ללפיד, שבעת הזאת מצוי בנקודת חולשה ועדיין מלקק את הפצעים מסיפור מילצ’ן. מפלגת כולנו תוכל להצטייר כמי שפרשה כביכול על רקע חוסר האפשרות להעביר תקציב, שלדבריה אמור להיות חברתי ולהוביל לצמצום פערים.



בפועל, הנושא הבוער ביותר כיום בחברה הישראלית מעבר לסוגיה הביטחונית נוגע לעניין היחלשות הממלכתיות ולמסע הדה־לגיטימציה, שמובילה בעיקר מפלגת הליכוד נגד שומרי הסף.


ח”כ מיקי זוהר, שרת התרבות מירי רגב וראש הממשלה עצמו מתחרים ביניהם חדשות לבקרים בניפוץ האמון הציבורי במערכות החוק והמשפט. השר לביטחון פנים גלעד ארדן ושרת המשפטים איילת שקד נותנים את הרוח הגבית, ושאר חברי הקואליציה נותנים את הסכמתם בשתיקה. שאר הטוענים לכתר במפלגת הליכוד מתפוצצים מבפנים ומחזיקים חזק את פיהם סגור, מייחלים שמישהו אחר יעשה עבורם את העבודה ויערער על מעמדו של ראש מפלגתם.



אם האופוזיציה תהיה מספיק ערמומית, היא תצליח להקים קואליציה אחרת בכנסת הנוכחית (תסריט די בדיוני) או לכל הפחות להתארגן, למנף את סוגיית השחיתות ולהפוך אותה לנושא בוער (ספק אם תספיק לעשות זאת עד חודש יוני). הליכה לבחירות היא בדרך כלל הליכה אל הלא נודע. עם זאת, על הרקע הנוכחי, המורווח העיקרי יהיה נתניהו. סביר להניח ששאר שותפיו יצטיירו כנגררים, במיוחד נוכח הסיכוי הגדול שיחזרו לשבת בקואליציה אחת עם החרדים.