גם כישלון דיפלומטי והפסד מדיני יכולים להיראות מכובדים. רק לא אצל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.  כל הניסיונות של ממשלים האמריקאיים בארבעת העשורים האחרונים לקדם פתרון מדיני לסכסוך הישראלי־פלסטיני נכשלו. ובכל זאת, כישלון מכוער, פתטי, מגוחך ומגחיך כמו זה שמסתמן כעת - לא זכור בתולדות הדיפלומטיה האמריקאית.
 

גם ראשי ממשלה בישראל לא אהבו תמיד את מאמצי התיווך האמריקאיים ולא תמיד שיתפו פעולה באמת ובתמים עם שרי החוץ המעורבים. אולם הם תמיד הקפידו על יחס רציני והגיבו באיפוק לכישלונות. עד שהגיע בנימין נתניהו. "דיברנו על הפלסטינים רבע שעה", אמר כלאחר יד בתום שיחתו עם טראמפ. בכך הוא לא רק הפגין זלזול ובוז לעצם החתירה לפתרון מדיני לסכסוך, אלא חמור יותר - נתניהו נראה מאושר, זחוח ומרוצה מהכישלון של ידידו הגדול טראמפ בניסיונו לקדם את השלום.
 

מה שעלה בבירור מפגישת טראמפ ונתניהו שלשום הוא שאפסו הסיכויים לא רק לקידום פתרון מדיני, אלא אפילו לחידוש המו"מ. דיפלומטים וגורמים מדיניים במרכז האו"ם בניו יורק העריכו אתמול שפרסום תוכנית השלום, שלפי דיווחים נמצאת בשלבים האחרונים של גיבושה וניסוחה, נדחה קרוב לוודאי למועד בלתי ידוע.

בנימין נתניהו, שרה נתניהו, דונלד טראמפ ומלניה טראמפ. צילום: חיים צח, לע"מ בנימין נתניהו, שרה נתניהו, דונלד טראמפ ומלניה טראמפ. צילום: חיים צח, לע"מ

 

"סעיפי התוכנית אולי נדונו בשיחה, אבל הנשיא וראש הממשלה לא נראו כמי שמייחסים תקוות או צפיות כלשהן לסיכויי התוכנית", אמר דיפלומט מערבי בכיר. ה"ניו יורק טיימס" דיווח אתמול כי "שאיפתו של טראמפ להיות האיש הניטרלי במזרח התיכון אבדה ונהרסה כבר מזמן. הסכם לא נראה אף פעם כל כך רחוק".
 

אחת הסיבות שהעיתון מציין לקביעתו זו היא "שראש הממשלה נתניהו מסובך בחקירות וכך גם ג'ראד קושנר, חתנו של הנשיא, המופקד על תוכנית השלום".

אז נכון שהיחסים בין ארה"ב לישראל מעולם לא היו כל כך טובים והדוקים. הבעיה היא ששני הידידים, טראמפ ונתניהו, מנצלים את שיתוף הפעולה ביניהם כדי לרמוס, להחניק ולהעלים כל סיכוי לקידום השלום. והם עושים זאת בהנאה, כשהם מדושני עונג ומלאי גאווה. 
 

גם בנאומו באיפא"ק לא הזכיר נתניהו, אף לא ברמז עקיף, את קידומו של פתרון מדיני. וכך הוכח שוב, למי שהיה זקוק לעוד הוכחות, שהנושא הזה לא מעניין את ראש הממשלה. כצפוי, התקבל ראש הממשלה בכנס איפא"ק בהתלהבות ומחיאות כפיים סוערות קטעו את נאומו, אלא שלא צריך להסתנוור ויש לזכור כי מדובר בארגון ימני, שראשיו והרוב הגדול של חבריו ופעיליו הם בעלי השקפות ימניות שמרניות. זהו ארגון שבאופיו נושק למרכז הליכוד, כך שאין זה פלא שבשתי הזירות האלו נתניהו מרגיש בבית.