בין כל הספינים, ההדלפות, ההשתלחויות, ההפגנות, המערכות השלטוניות שלכאורה הפכו את האחראי עליהן לקורבן של השיטה, השנאה המתפרצת וסוללת עדי המדינה, שכחנו משהו. או שאולי כל כך התרגלנו למציאות מסוימת, עד שאנחנו כבר לא שמים לב שהיא מגוחכת. האם מה שמשנה זה לזהות אם משבר חוק הגיוס הוא אמיתי או רק ספין, או מה שמשנה זה שהתרגלנו למציאות שבה הרוב החילוני מתכופף שוב ושוב ושוב מול גחמות של מפלגות חרדיות? 

כן, דווקא עכשיו כשראש הממשלה בשיא הלחץ, כשהוא מחזיק בציפורניים את הקואליציה ומנסה לפלס את דרכו להעברת תקציב מתוך משברי החקירות, מקומם לראות את ניצול ההזדמנות הציני של המפלגות החרדיות. לכאורה - מה חדש? הרי כך נהגו מנהיגי המפלגות החרדיות מאז ומעולם, בהוראת מועצת חכמים כזו או אחרת. זה מי שהם.

התרגלנו, ולכן אנחנו עסוקים רק בשאלות אחרות. האם נלך שוב לבחירות מוקדמות שיעלו הון ויטלטלו עוד קצת את המערכת הפוליטית המטולטלת ממילא? ומתי החרדים יירדו מהעץ? האם הם בכלל יודעים לרדת מהעצים שעליהם הם מטפסים, או שהקרב הזה היה אבוד מלכתחילה? אבל השאלה החשובה היא לא לגבי טיב הסולם שבו יירדו החרדים, אלא למה לעזאזל החילונים לא יודעים לטפס על עצים?

בליכוד מרבים להתפאר בממשלה הכי לאומית שהייתה פה זה עידנים, אבל מי הציבור שהרוויח יותר מכולם מהממשלה הלאומית הנפלאה הזאת? עזבו לרגע את חוק הגיוס. המפלגות החרדיות שיגעו מדינה שלמה עם עבודות הרכבת בשבת, גרמו לפקקים, צפירות, כאבי ראש ואיחורים, בין היתר גם של חיילי צה״ל שצריכים להגיע לבסיס, כי לרוע מזלם הם לא שייכים לשום חצר. הם השפיעו על העתיד של כולנו בכך שהפילו את מתווה הכותל, מה שגרם להחרפה ביחסים הבעייתיים ממילא עם יהדות ארה״ב. והם העבירו את חוק המרכולים הבזוי, שאינו מכבד את זכותו של כל אזרח בישראל לבחור את סגנון חייו.

משום מה דווקא בקרב ימנים יש נטייה להחליק את העניינים הקטנים האלה. רק שהם לא קטנים. מול יהודי ארה״ב יש לנו בעיה אמיתית, ותפקידנו הוא לא לנפנף אותם בזלזול, אלא לפתור את המשבר. אנחנו צריכים את הלובי הזה לאורך זמן, ועם כל הכבוד לאוונגליסטים, אין לו באמת תחליף. 

גם בעניין השבת מרחף פה מסך עשן. לכאורה, יש איזה סטטוס קוו דמיוני, שהמפלגות החרדיות נעמדות על הרגליים האחוריות ובשום אופן לא מוכנות שהוא יופר, אלא שבפועל הן עמלות כדי לשנות אותו כל הזמן. כן, יש אזורים בישראל שבהם מקדשים את השבת בשקט מוחלט ושום דבר לא זז, אבל יש אזורים שבהם מתקיים אורח חיים אחר. אורח חיים שחלק ממנו הוא מרכולים שפתוחים גם בסופי השבוע וחלק מצרכיו הוא קיומה של תחבורה ציבורית בשבת. ואם נתבונן מעבר לים, למדינות אירופה, הרי בשום מקום אין שם השבתה של התחבורה הציבורית בוויקנד, גם אם חלק מהחנויות סגורות. באמת שכלו כבר כל הקצים עם הכפייה הזאת.

מותחים את הגבול

מבחינת החילונים אלו הפסדים צורבים, ומבחינת החרדים - הישגים. הם לא רוצים רק תקציבים מיוחדים ופטורים, אלא גם השפעה על אורח החיים במדינה כולה. אז רק לשם השוואה, מהם ההישגים של הציבור הימני, פרט לכך שהוא הראה לשמאל מה זה וניצח אותו? הרי הציבור האולטרה־ימני מתבכיין על כך שאפילו ממשלת ברק בנתה בשטחי יהודה ושומרון יותר מאשר בנתה ממשלת נתניהו הימנית לתפארת מדינת ישראל.

ולמרות כל זאת החילונים הרפים לא עושים דבר. וכן, החילונים הם לא רק המחנה הציוני ומרצ, לא רק יש עתיד וישראל ביתנו, אלא גם הליכוד. החילונים רוצים לשלוט, ולכן מפירים שוב ושוב את הסטטוס קוו הדמיוני ונכנעים. 

גם מבחינת מפלגת כולנו המשבר הנוכחי הוא בסך הכל עוד טרמפ פוליטי, ולא הצבת גבול לדריסת הערכים החילוניים. שר האוצר משה כחלון יודע שאם תכף יהיו בחירות הוא חייב להציג קלף כלשהו, ובואו נגיד שמהישגיו במשרד האוצר הוא יתקשה להפיק הרבה תשדירים מוצלחים. גם נתניהו תופס טרמפ על המשבר, שהרי בימים כתיקונם אין לו בעיה להקריב נושאים חשובים מנשוא למען שמירה על הדבק הקואליציוני שלו. מה זה בשבילו חוק גיוס קטן ביום רגיל? שטויות, זה בקטנה, ממש חופן בוטנים.

אז תעשו לנו טובה, מנהיגים חילונים יקרים. אומנם חשוב שתשלטו, אבל השליטה אינה שווה הכל אם מקריבים עבורה נושאים כל כך חשובים. כפי שהמפלגות החרדיות יודעות לשלב ידיים, דעו גם אתם לשלב ידיים כשמדובר באורח חיים חילוני שזכותו של כל אזרח לבחור בו. תחליטו יחד איפה עובר הגבול. תחליטו יחד שיש הרבה עצים ביער, ועל צמרותיהם יש מקום גם לחילונים. אתם יודעים כל כך יפה ללכת לבית כנסת, להסתובב עם כיפה בכיס או לעטות טלית במבט מיוסר ברחבת הכותל.

דעו גם להציב גבול משותף. מי שמאפשרים למפלגות החרדיות להיות דבק קואליציוני עבור מחיר מופקע הם אתם. תחליטו יחד שיש גבול לסחטנות, גבול שאף אחד לא עובר אותו. צאו בהצהרה משותפת שזהו הסטטוס קוו ומכאן לא מוותרים על סנטימטר, ודעו שכל היושרה שלכם תרד לטמיון אם תפרו אותו.

כל מה שצריך הוא לדעת לשלב ידיים בנושא אחד: כבוד הדדי. חיה ותן לחיות. אפשר לשים קץ לכפייה, ואין שום סיבה שזה לא יעבוד. תביטו בהן, הרי למפלגות החרדיות אין באמת אפשרות להתייבש על ספסלי האופוזיציה עבור איזושהי אידיאולוגיה, כמו מרצ למשל. הן צריכות להיות בממשלה לא פחות מאשר הממשלה צריכה אותן. אם תציבו להן גבול משותף, הן ייאלצו לקבל אותו. כן, הן ימשיכו לעלות על עצים ולתבוע הרבה מעבר למה שמגיע להן, אבל גם יידעו שעדיף להתפשר. הן יבינו שאין טעם לטפס לצמרת העץ כמו חתולים אבודים, ויישארו על הענפים הנמוכים יותר.