1. בוושינגטון ובישראל ניסה השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו להעביר מסר שלפיו תרומתו למדינת ישראל, לביטחונה ולשלמותה עולה על החשדות נגדו והעבירות שביצע לכאורה. גם אלה שנחשפות כעת ואלו שעוד ייחשפו, לנוכח ההיצף בעדי המדינה מה"אקווריום" שלו.
נתניהו פעל בוושינגטון כלפי בוחריו בליכוד ובמחנה הלאומי, הבטיח להילחם באיראן, לחגוג עם דונלד טראמפ את העברת השגרירות לירושלים ולהציג רלוונטיות, כושר עמידה בלחצים ועיסוק בעיקר. הוא ניהל בשלט רחוק את האופציה של הקדמת הבחירות, בהיותו בטוח בתוצאות ובהרכב הקואליציה. המטרה היא להציג את תוצאות הבחירות באם תוקדמנה, מול היועמ"ש אביחי מנדלבליט, המפכ"ל רוני אלשיך, הפרקליטות, העיתונות ובתי המשפט ולומר להם: "העם לא מקבל את דעתכם, הכל שטויות. ההמלצה של היועץ המשפטי להעמיד אותי לדין לא מקובלת על העם". ואז כשיגידו לו: "זו לא המלצה, אדוני - זו החלטה של היועץ", הוא ינפנף ידו בביטול. את ההסבר תספק ח"כ נורית קורן, שחייבת את מקומה בכנסת לנתניהו: "שוחד אינו פשע חמור".
נכון לעכשיו, כשהאביב כבר כאן ורגע לפני פסח, מבצעים מנדלבליט ואלשיך ביעור חמץ דרמטי בהנהגת המדינה. הם אינם מותירים אבן על אבן, משלמים מחיר ציבורי גבוה בגיוס עדי מדינה "במחיר מבצע" ובלבד שיגיעו לחקר האמת ויוכלו להגיש כתבי אישום, רק באם יהיו ראיות מבוססות שיבטיחו סיכויי הרשעה גבוהים. או לחלופין, שלא יהיה כלום, כי אין כלום. אין באמצע.
העיתונאי המוכשר נדב אייל הציע השבוע עסקת חבילה בין נתניהו למדינה לקראת יום הולדתה ה־70: נתניהו ישחרר את ההגאים, יפנה את בלפור ויפנה לענייניו בארץ ובעולם. בתמורה המדינה תעניק לו חנינה מלאה ופטור מעונש כלשהו. על פי כל הסימנים, נתניהו לא הולך על סידור כזה, הוא הולך על מלחמה. גם לא נראה לי שבמצב שבו אנו מצויים, הסיכויים לעסקה עדיין אפשריים, משפטית וציבורית. אם זה אפשרי - אני בעד. אין לנו כוח לראות עוד ראש ממשלה במדי אסיר כתומים. בסופו של דבר, זה גם כישלון שלנו.
2. כשם שמוטלת על כל חייל ומפקד החובה לסרב לבצע פקודה בלתי חוקית, שמתנוסס מעליה דגל שחור, כך זו חובתו של כל יועץ תקשורת. קל וחומר כשמדובר ביועצים של ראשי מדינה. מנגד אני מתפלץ מהעובדה שיועצים בכירים מקליטים את הממונים עליהם, ואל תגידו לי שזהו עידן שבו כולם מקליטים את כולם.
שולה זקן הקליטה את אהוד אולמרט, אילן ישועה הקליט את שאול אלוביץ' ואת סטלה הנדלר, וניר חפץ הקליט, כך על פי הפרסומים, את נתניהו, שרה ויאיר וכך הלאה. אסור שנורמה כזו תהיה בסט הערכים של יועץ לשר או לראש ממשלה, או ראש עירייה או ראש קונצרן. מבקשים ממך לבצע משהו לא נורמטיבי? תעיר, אל תבצע, תנסה לתקן. לא מתאים לך? תפרוש.
3. במטכ"ל בתל אביב נמשכת כמעט מדי לילה הפעילות המבצעית החשאית מעבר לגבולות והרחק מהם, בתוך מזרח תיכון משוגע ומשתנה. גם ההתמודדות בכלים חדשים מול חלקים בחברה הישראלית נמשכת ומתעצמת, בעיקר מול הציונות הדתית, ראשי הישיבות, שירות נשים ועוד.
בפסח הקרוב ימלא הרמטכ"ל גדי איזנקוט את העמודים הראשיים של מוספי החג. הוא יעשה זאת כמי שכפאו שד, בניגוד לטבע שלו כאדם שבורח מתקשורת אישית. הוא פשוט מבין שזוהי זירה חשובה שהוא ניצב מולה וכי אין מדובר באויב, אלא בגופים ובנושאים מאתגרים שההתמודדות מולם מתבצעת גם בדיאלוג ובמפגשים וגם דרך התקשורת.
בינתיים בקריה עוקבים גם אחר המשבר הפוליטי ויציבות הממשלה. בעיקר מעניינת השאלה: האם שר הביטחון אביגדור ליברמן יישאר על כיסאו עד למועד מינוי הרמטכ"ל הבא של צה"ל? עבור המועמדים יש לכך משמעות גדולה. שם יודעים ששנת הנחיתה של הרמטכ"ל היא שנת ההמראה של שר הביטחון, ומינוי רמטכ"ל הוא אחד התהליכים שבהם אפשר להטביע חותם, להשפיע ולהראות עצמאות, סדר יום וכיוונים עתידיים לצבא. האם זה יהיה ליברמן?
4. אני רוצה לברך את ח"כ אורלי לוי־אבקסיס ולאחל לה הצלחה. מדובר בשליחת ציבור מוכשרת, ממוקדת, מקצועית, מסורה ואמיצה מאוד, שבאה מבית גידול מעולה של עשייה ציבורית ענפה ואהבה גדולה למדינה ותושביה. השבוע היא הכריזה על הקמת מפלגה בראשותה שתרוץ לכנסת ותתמקד בנושאים החברתיים.
לוי־אבקסיס יכולה לנגוס מהליכוד, מכולנו, מהעבודה וגם ממרצ, ומנגד לא לעבור את אחוז החסימה ולאבד קולות חברתיים חשובים חוצי מחנות. האמת היא שאין לה ברירה אחרת, היות שאינה יכולה להצטרף למפלגה קיימת לאחר הפרישה מישראל ביתנו. אני מייחל להצלחתה. אצלי בבית כבר יש מי שהחליט להצביע עבורה.
5. במשך שנים התלוצצנו בלשכת שר הביטחון עם אורי לוברני ז"ל וגם מאחורי גבו על כך שאלוהים לא ייטול את נשמתו עד שיצליח להחזיר את השאה לאיראן. הוא עסק בכך המון. נפגש עם מנהיגים גולים, עודד את האמריקאים לפעולות וערבב היכן שאפשר.
לוברני ז"ל, שהלך השבוע לעולמו בשיבה טובה, היה איש סוד וסתר במשך עשורים, שבהם פעל לצד כל שרי הביטחון בשורה ארוכה של נושאים ובמרכזם לבנון. אני זוכר אותו אחת לכמה חודשים מבקש להיכנס בדחיפות לשר הביטחון ואומר לו: "השר, הגנרל אנטואן לאחד מיואש, לחוץ, לא מרוצה ועומד להתפטר. צריך לפגוש אותו במהרה". תוך יום־יומיים כבר היינו יושבים עם השר, עם לוברני ועם לאחד במסעדה הסינית הכשרה שפעלה מול מלון "דן" בתל אביב (לאחד אהב מאוד את המסעדה הזו, שכן הייתה בבעלות משפחה לבנונית יהודית שעלתה ארצה בשנת 1985), ולאחד היה לרוב נרגע.
לוברני עסק גם באיראן, גם בלבנון, גם באתיופיה ובעוד נושאים רבים. הרבה סודות נטל עמו לקבר. יהי זכרו ברוך.
6. בדרך כלל הייתי חולף בעיר רמלה בדרך לפיקוד העורף, ואף פעם לא התעכבתי בה. בשבוע שעבר עשיתי זאת בשמחה ביחד עם ראש העירייה מיכאל וידל. זוהי עיר מיוחדת, ציורית, מעורבת, הממוקמת עשר דקות מתל אביב על צומת כבישים מהירים, עם רכבת ותשתיות מעולות, המקיימת פעילויות בתחומי התרבות, ההיסטוריה והארכיאולוגיה. והיא גם מעצמה קולינרית לא מבוטלת בעלת שוק ססגוני, מגוון וזול.
אבל אני רוצה לספר לכם איך קוראים בעיר קומץ קיצונים לראש העירייה: הם קוראים לו "אבו וידאל" על משקל "אבו נידאל" המחבל. וזאת על מה? משום שהוא נותן שירותים שווים לערבים ברמלה. שאלתי אותו למה הם עושים זאת דווקא לו ולא לקודמו, יואל לביא, שכיהן שנים כראש העירייה. "הוא היה אשכנזי, ולא ציפו ממנו. אבל אני מרוקאי מזרחי, וממני הם דורשים לקפח את ערביי רמלה, ואני לא מוכן. אני ראש עיר של כולם והדו־קיום הוא ערך חשוב. אני ליכודניק על פי תורת ז'בוטינסקי ומנחם בגין ולא על פי תורת האספסוף. אצלי ברמלה יהודים וערבים שווים, והם יהיו חברים באוטובוס, במרפאה, בכיכר העיר ובקניון", כך ענה לי ראש עיריית רמלה בביטחון, ואני הרעתי לו.
עשו טובה, קחו יום ולכו לתייר בעיר.
7. אורי שלי הוא כבר סגן מנהל קבלה במלון, והשבוע נתן לי כרטיס ביקור אישי מהודר. רק לפני שנה סיים את לימודיו, וכעת הוא בעתודה הניהולית של פתאל, חי ונושם מלונאות וכועס עלי על שאני לא מפנה אורחים ותיירים למלון "הרודס" הרצליה. כשאני מסביר לו שאנשים רוצים להגיע לתל אביב, הוא מתחיל להסביר לי על השאטלים, על המרינה והמסעדות ועוד.
מחר הכפרה שלי ואשתו הצעירה נטליה יוצאים לירח דבש מאוחר מעבר לים. צאו לשלום ושובו בשלום. עונת התיירות בפתח.
שבת שלום.