באמת שלא היינו זקוקים לדוח מבקר המדינה בענייני גיוס חרדים והרזרבות בתקציב המדינה, כדי לדעת שהשלטון שלנו משקר אותנו בקביעות, וששום גורם אכיפה במדינה לא יכול להפסיק את רצף השקר והרמייה. הציבור אינו יודע בכמה כסף מתבטא השקט הזמני בקואליציה. כל חתולי הטרף הפוליטיים שחשפו ניבים ושיניים ונהמו באיום מאז תחילת החודש, נרגעו מיד. מישהו כנראה הבטיח להמשיך ולפנק־לפנק־לפנק את השותפות הקואליציוניות. מה, שוב משקרים לנו? רבותי, הגיע הזמן שנתרגל, כי זו שיטה שמוכיחה את עצמה 70 שנה.

לפי דוח המבקר, אין משבר גיוס עם החרדים, וגם מעולם לא היה. צה”ל לא מוכן ולא רוצה לגייס אותם. כן או לא עומדים ביעדי הגיוס, זה בסה”כ מספר, שאף אחד לא מתייחס אליו - קובע הדוח. ההיענות לשירות הלאומי, שהוצע למגזר כתחליף, כל כך זניחה ושולית שחבל לבזבז עליו מילים.

משבר הגיוס לא קרה, מקסימום המפלגות הזניחות בקואליציה ניסו לבחון את עמידותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלא שאז פורסמו סקרים (שאף אחד לא מאמין בהם - זולת פוליטיקאים, שרוב הציבור לא מאמין גם בהם), שהבהילו את המנהיגים־לדעת־עצמם, והוכרזה הפסקת אש של הברברת בהנהגה.

עם יריבים כאלה, נתניהו רשאי להאמין שהוא ישלוט כאן ככל שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט רק ירצה. ולמנדלבליט יש את כל הזמן שבעולם לבדוק כל אות וטון בהמלצות המשטרה, כי הפסאודו־משבר הזה הוכיח רק נתון אחד: אין אלטרנטיבה בימין לשלטונו של נתניהו, כל עוד נתיניו בליכוד לא יבגדו בו.

האמון של הציבור באביגדור ליברמן ובנפתלי בנט כמנהיגים נושק לאפס, על גבול סטיית תקן סטטיסטית. אי לכך ובהתאם לזאת, אם זה טוב לציבור או רע לו, נתניהו יכול להיות רגוע. הרי את החקירות הוא מתזמן כרצונו, אז ממה יש להיבהל?

הנתון המזעזע בתקציב המדינה, של ממשלה שמגדירה את עצמה “כחברתית בתולדות המדינה”, הוא הרזרבות. יש עשרות מיליארדים בכל שנת תקציב, אבל רה”מ ולהקתו מספרים לנו שאין כסף לטיפול בנכים, בניצולי שואה, בילדים רעבים, בתשתיות קטלניות ופרימיטיביות בכבישים, בסל תרופות, בהקמת בתי חולים (לא נבנה כאן בי”ח ציבורי כבר 43 שנה), בהוספת אגפי אשפוז לבתי חולים קיימים ועוד לקויות בחברה.

אבל יש תמיד כסף לממשלת נתניהו לרכוש שלוש צוללות מיותרות (לדעת אנשי מקצוע בתחום), כי כך דואגים למקורבים.

איך עו”ד שימרון יכול היה לדרוש ולקבל לכאורה עמלות שערורייתיות, בשותפות עם מיקי גנור? ואיך נדאג לעו”ד דוד מולכו? ברור, הכל מהרזרבות לרכש ביטחוני, שמפנק את המקורבים.

הורים נדרשים לממן לבניהם ולבנותיהם בשירות חובה פריטי ציוד צבאיים ואישיים, כי אומרים להם שאין כסף. עמותות שונות מקיימות מסעות “שנור”, כדי לממן ציוד פנאי לחיילים – אבל בשנת 2017 התבטאה הרזרבה התקציבית ב־15.7 מיליארד שקל, והצפי לשנה הנוכחית הוא 20 מיליארד שקל.

מה עושים ברזרבות? אז משרד הביטחון דורש ומקבל 8 מיליארד, אבל איפה היתרה? מדוע ילדים וקשישים צריכים לרעוב ונכים מגיעים לפת לחם? הקופה עמוסה בכסף – אבל משקרים לציבור בכוונה שאין כסף. לא התקשורת מפרסמת את הנתונים, אלא משרד מבקר המדינה. מחר בטח תתחיל מתקפת ספינים על המבקר, השופט יוסף שפירא. ח”כ בצלאל סמוטריץ’ כבר דרש לפני כחודשיים להטיל מגבלות על החוקרים מטעם מבקר המדינה.

אתמול התברר מדוע. ואם היה חשש מבזבוז כספי ציבור על בחירות (כ־3 מיליארד שקל), מתברר שזה סכום זניח לעומת הרזרבות בשנתיים האחרונות – כ־35.5 מיליארד שקל. אז נחכה למשבר הבא, זניח ככל שיהיה. אולי נפתלי בנט ואביגדור ליברמן יתחפשו לנבחרי ציבור אמיצים. הסיכוי לשינוי? אפס.