הדיון על חקירות ומעצרים של נבחרי ציבור, עסקנים ואוליגרכים, תאי מעצר צפופים ומזוהמים, וכמובן עדי מדינה בוגדניים לכאורה, אינו מרפה חרף המשבר הפוליטי שהשכיח לרגע את מצוקתו האמיתית של נתניהו. מצד אחד, נחשפנו לחברי כנסת ולראש ממשלה שהפריחו לאוויר את סנטימנט המלשנות המיוחס לעדי המדינה ואת סוגיית התנאים הקשים בבתי הסוהר - בגבגים, פשפשים וכו'. מצד שני, מערכת אכיפת החוק הביעה את השתוממותה על הניסוחים המופרכים של אדוניה המחוקקים בנוגע לנשמת אפה - העדים - ובאותה נשימה נאלצה לגונן השבוע בבג"ץ על הצעת אותה הממשלה, לשפר את תנאי המחיה של האסירים רק בעוד עשר שנים. זאת, בניגוד גמור לפסק הדין של בית המשפט העליון, שהורה לעשות זאת תוך 18 חודשים בשתי פעימות.

הפעימה הראשונה הייתה אמורה להתבצע השבוע, אבל המדינה ושב"ס לא עמדו בדרישה והגיעו לבית המשפט העליון בידיים ריקות למעשה.

בינתיים, בכל יום שלישי בערב נפגשים במשרדי הרשות לשיקום האסיר (רש"א) ברחוב שארית ישראל ביפו כמה אסירים משוחררים שפעם קטפו את הכותרות הראשיות בעיתונות הכלכלית. חבר דירקטוריון חברת חשמל והשופט לשעבר דן כהן, אנשי העסקים דני דנקנר, דודי אפל, אביגדור קלנר ועודד גולד, וחבר מועצת העיר ירושלים לשעבר אלי שמחיוף.

גיבורי פרשת הולילנד ואנשי עסקים וממשל שהסתבכו בפלילים וריצו מאסרים בעקבות עדויות מפלילות של עדי מדינה, מגיעים לשם כדי להשתתף בקבוצה טיפולית לעברייני מרמה במסגרת תנאי השחרור המוקדם שלהם (שליש). בקבוצה ובטיפול הפרטני הם מדברים על מה שעברו, אבל בעיקר כיצד חוזרים למשפחה, לחברה ולעולם העסקים. אגב, מאולמרט נמנעה הפריבילגיה הזו, שכן ידידו הנשיא ראובן ריבלין העניק לו חנינה על כל תקופת השליש, כך שהוא לא מוגדר כאסיר ברישיון.

לכאורה מדובר ביוזמה מבורכת של רש"א, אבל נשאלת השאלה: האם הרשות דלת האמצעים צריכה להשקיע משאבים טיפוליים ושיקומיים באסירים מבוססים, בזמן שאלפי אסירים ותיקים חסרי אמצעים אינם זוכים לקבל את השירות המשקם החיוני הזה?

השופט רובינשטיין. צילום: דוברות שב"סהשופט רובינשטיין. צילום: דוברות שב"ס

רש"א מהווה היום ברירת מחדל בליבת התוכנית שמציעה הממשלה לבג"ץ בניסיון לעמוד בהוראת פסק הדין של השופט אליקים רובינשטיין מחודש יוני 2017. פסק הדין ניתן בתשובה לעתירה שהגישו האגודה לזכויות האזרח, המרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן ועמותת רופאים למען זכויות אדם. בפסק הדין נקבע כי עד חודש מרץ השנה תצביע המדינה על הרחבת שטחי המחיה של אסירים לשלושה מ"ר לאסיר, ועד חודש דצמבר לכדי ארבעה וחצי מ"ר.

החשבון של רובינשטיין

בשב"ס שברו את הראש כיצד ניתן לעמוד בהוראת השופט רובינשטיין, שמספר כי לאורך שנותיו הארוכות בשירות המדינה הרבה לבקר במתקני כליאה, ובחר בפסק הדין הזה כדי לציין את פרישתו, ואולי גם כדי לבוא חשבון על מחדלים שנחשף אליהם בעת שהיה "מוגבל" מעצם השתייכותו למערכת.

מודדים מיוחדים שנשלחו לאגפי הכליאה כדי למדוד ולחשב את המחדל שעליו הצביע השופט, הגיעו למסקנה שאם לא בונים מהיום למחר מתקני כליאה ענקיים חדשים, יש צורך לדלל ב־6,000 את מספר הדיירים כדי לעמוד בהוראות פסק הדין עד סוף השנה. מדובר בדילול של כ־30% מאוכלוסיית האסירים, העומדת כיום על כ־20 אלף אסירים, כולל אסירים ביטחוניים השוהים בצפיפות הקשה ביותר.

ביום עיון מיוחד של שב"ס השבוע, לרגל צאת הגיליון החדש של כתב העת "צוהר לבית הסוהר" שיוצא לאור במשותף עם החוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר־אילן, היה ניתן לחוש היטב את מד הלחץ בארגון הכליאה הלאומי. בכנס השתתף השופט רובינשטיין, וכל המאמצים כוונו לעברו. ראש אגף המטה הציג לו סרטון תדמית מרשים על נפלאות השיקום בשב"ס, ועל תוכניות הבינוי הצפויות. היועצת המשפטית הלינה על הוועדות הסטטוטוריות שמקשות על קידום תוכניות בינוי. סגן הנציבה הסביר כמה חשוב לעמוד במטרות שמציבים המשטרה ושב"כ, וכולם יחד הפנו לנערי האוצר המעכבים תקציבים להקמת עוד ועוד שטחי כליאה. מזל שראש מחלקת הביקורת הציג ניתוח מרתק, המראה כיצד מדיניות המעצרים חסרת המעצורים של המשטרה היא שמכבידה מאוד על סטטיסטיקת העצורים והאסירים, שלא לצורך.

"מדינת הייטק לא יכולה להרשות לעצמה ש־40% מאסיריה ישהו בשטח מחיה של פחות משלושה מ"ר לאסיר", הגיב השופט רובינשטיין. "לא נולדנו אתמול, כל אחד מבין שתוכנית בנייה לוקחת זמן, אבל יש עוד דרכים לבצע את פסק הדין, גם באמצעות הכשרת מתקנים זמניים ארעיים... לא כולם אנסים ורוצחים, יש הרבה אסירים מליגה אחרת, צווארון לבן וגנבים קטנים, שאפשר למצוא להם פתרונות וחלופות... אחת הבעיות היא שלמגזרים מוחלשים כמו אסירים אין שדולה פרלמנטרית".

התרבות הארגונית של שב"ס השתפרה מאוד בשני העשורים האחרונים, אבל הארגון עדיין משקיע את מרבית משאביו בביצור הביטחון והרחבת זרועות המודיעין, ופחות במתן שירות מחנך ומתקן לעשרות אלפי דייריו, אשר מעבר לתעשיית הטרור משקפים תהליך פלילי מדאיג מאוד בחברה הישראלית - מארגוני הפשיעה בעולם התחתון ועד לצמרת עולם העסקים והמערכת הפוליטית.

למברגר. צילום: פלאש 90למברגר. צילום: פלאש 90

מאחר שלא ניתן לבנות מיד מתקנים חדשים אלא בתהליך ארוך שנים, מציעה המדינה לבג"ץ תוכנית דו־שלבית בתקציב רב־שנתי של 2.8 מיליארד שקל: בטווח הארוך, עד עשר שנים, תוכנית לפינוי־בינוי של בית הסוהר מעשיהו שיהפוך למתקן כליאה מפלצתי, בניית בית סוהר חדש צמוד לכלא מגידו שיפונה ושיפוץ והרחבה של אגפים בבתי סוהר קיימים. ובטווח הקצר המיידי, דילול של כ־1,800 אסירים באמצעות הכפלת השחרורים המנהליים וקיצור מאסרים בוועדות השחרורים על פי עקרונות ועדת דורנר לשיקום אסירים ובפיקוח של רש"א. אך האם רש"א ערוכה בכלל למהפכה שהמדינה מבטיחה לבג"ץ?

שב"ס משתלט על רש"א

רש"א היא רשות עצמאית הכפופה למשרד ראש הממשלה אבל מתוקצבת על ידי משרד הרווחה. בעבר הרחוק היה מדובר בגוף סעד ארכאי וקטן, שהיה מחלק תלושי מזון וביגוד לאסירים משוחררים נבחרים. ב־20 השנים האחרונות צמחה הרשות לגוף מקצועי עצמוני המעסיק קרימינולוגים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, והפכה לסמכות העליונה של ועדות השחרורים בכל הקשור להכנת תוכניות שיקום לאסירים.

בשנת 2010 נעשה ניסיון להעביר את הרשות לאגף התקון במשרד הרווחה, בכפוף להפרטה של חלק מהשירותים ולמשמעת מקצועית שמכתיבות ועדות אלימות במשפחה וגילוי עריות במשרד - ללא אישורן לא מכינים תוכניות שיקום לאסירים מהתחום הבעייתי הזה. החוק לא עבר עקב התארגנות עובדי הרשות נגד הפגיעה בסמכויותיהם המקצועיות והתנגדות של קליניקות לזכויות אסירים שהנחו עו"ד עביר בכר ורחלה אראל, שטענו כי אין להפריט שירותי שיקום אסירים המהווים ריבונות על חירות.

בפועל נוצר מצב כלאיים מסובך. מצד אחד, הפסיכולוגים והקרימינולוגים שהתוו את החזון המקצועי פוטרו ואילו העובדים הסוציאליים מחויבים למשמעת המשרדית בתקציב מדולדל שאינו מספיק לדרישות מגוף השיקום העליון, האמון על אלפי אסירים בשנה. מצד שני, נחתמה אמנה רשמית עם אגף התקון בשב"ס החותר להשתלט על רש"א, ועד שזה יקרה גם הוא נוגס בסמכויותיה.

היום, כדי לקדם תוכנית שיקום לאסיר ברש"א, נדרש רצף טיפולי עם שלטונות שב"ס. משמע, עובד רש"א אינו מכניס אסיר למתווה טיפולי לקראת ועדת שחרורים ללא חוות דעת מוקדמת של אגף התקון בשב"ס. העניין הוא שהעובדות הסוציאליות בשב"ס הן לובשות מדים, והן מחויבות למפקד הכלא ואגף המודיעין לפני שהן מחויבות מבחינה אתית ומקצועית מקובלת לאסירים, שאמורים להותיר בחדריהן את מטען הרגשות והדמעות שלהם, זה הכולל גם את סודותיהם הכמוסים על חברים ובני משפחה שליליים. במקום יחסי מטפל ומשוקם, התפתחו בבתי הסוהר יחסי גומלין פתלתלים בין קציני המודיעין לבין אסירים באמצעות העובדות הסוציאליות, כך שלמעשה מי שקובע איזה אסיר יעלה על מסלול שיקום ושחרור הם קציני המודיעין ולא אנשי טיפול בלתי תלויים.

"מצב הכלאיים הזה יוצר מצב של מענה חלקי בלבד לאלפי אסירים אשר נעזרים גם בשירותי שיקום פרטיים", אומרת עובדת הרשות לשעבר, הקרימינולוגית דנה קייזר, יזמית שהקימה יחד עם הפסיכולוג הקליני ד"ר נמרוד שני את "מרכז התחלה חדשה" לשיקום אסירים. לדבריה, "למרות בקשות חוזרות ונשנות לרגולציה של התחום, הוא נותר פרוץ, ולצערנו יש בו גם לא מעט שרלטנים מהתחום הציבורי והפרטי כאחד".

הרגולטור שמרכז את מענה המדינה לבג"ץ הוא המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שלמה (מומי) למברגר, שבחודשים האחרונים נפגש עם צוותים של אנשי מקצוע משב"ס, משטרה, רש"א, שירות המבחן, סנגוריה ציבורית, לשכת עורכי הדין ועוד.

"מר למברגר דיבר על הרצון לשחרר יותר אסירים בוועדות השחרורים באמצעות רש"א מחוזקת וגדולה", משחזרת עו"ד רותם טובול, יו"ר ועדת שב"ס בלשכת עורכי הדין. "הוא אמר 'אנחנו כפרקליטות סומכים על התוכניות של רש"א לגבי האנשים שאנחנו בוחרים לשחרר על בסיס של מסוכנות מופחתת'. אנחנו אמרנו לו שעם כל הכבוד לאנשים המצוינים, ברש"א לא ערוכים למבצע רחב היקף כזה, צריך שם תקצוב מחדש ואולי בעוד שלוש או ארבע שנים יצליחו ליישם משהו.

"איך יכינו תוכניות שיקום אם דורשים מאסיר להתחיל טיפול במהלך שהותו בכלא, בזמן שהשב"ס אינו ערוך לטפל באסירים? אלפי אסירים מגיעים למועד השחרור המוקדם ללא שקיבלו טיפול בכלא, לכן הם אינם מוכנים לקליטה ברש"א ונמנע מהם שחרור מוקדם לגיטימי".

ח"כ ביבי. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90ח"כ ביבי. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

עו"ד טובול מסבירה כי תקון 42 לחוק שירות בתי הסוהר קובע שלכל אסיר מגיעה חליפת תקון, "אבל בפועל קבוצות טיפוליות לא נפתחות, וטיפולים פרטניים זו כבר ממש בקשה מוגזמת, שלא לדבר על עבריינים חוזרים שהם בכלל מוקצים מבחינת סדר העדיפויות של שב"ס לשיקום. זה נראה כאילו תוכנית הממשלה נועדה רק כדי לתת מענה לבג"ץ, כי בפועל יש החמרה והקשחה של הזכות לקבל טיפול מקצועי בכלא ושחרור מוקדם בוועדות", אומרת טובול.

היידה ביבי

רותם אפודי היא המפקחת המקצועית הארצית של רש"א. היא מודעת היטב לטענות על הכשלים, שלא לומר המחדלים, בממשק שבין הרשות למשרד הרווחה מצד אחד, ולרצף הטיפולי הבעייתי עם שב"ס מצד שני. מטבע הדברים היא אינה מסכימה עם כל הטענות, אבל גם היא הייתה מעדיפה רשות שיקום אסיר מקצועית ועצמאית יותר.

אפודי חושפת כי נכון להיום הרשות נותנת מענה ל־27% בלבד מתוך כ־7,000 אסירים העומדים לפני שחרור כל שנה. "מדובר בנתון נמוך בקנה מידה בינלאומי", היא אומרת ומודה שהארגון אינו עומד פשוט במספרי האסירים המופנים אליו. "תקציב התקון של שב"ס גדל כל הזמן בניגוד לתקציב שלנו, הם מוציאים אלינו יותר ויותר מועמדים בזמן שהמענים שלנו אינם מספיקים לקלוט אסירים שלכאורה מתאימים למסגרות טיפוליות. במצב שנוצר, עדיף שאסיר יישאר בכלא מאשר ייצא החוצה לא מטופל עם מצב כלכלי משפחתי ורגשי קשה. סף תסכול נמוך הוא מתכון להסתבכות ומאסר נוסף".

תקציב הרשות בשנה החולפת היה 36 מיליון שקל, מהם 5.5 משוריינים אוטומטית לשיקום קבוצה קטנה יחסית של צעירים עד גיל 21. בחודשים האחרונים הכינה אפודי יחד עם ראש הראשות אריה ביבי מודלים להרחבת שירותי רש"א בהתאמה להצעת הממשלה, אבל מספרים מוחלטים וכסף הם עדיין לא קיבלו.

ראש הרשות ביבי היה בעבר מפקד מרחב ירקון ומפקד מחוז ירושלים בדרגת ניצב, שכיהן בשנות ה־90 כנציב שירות בתי הסוהר, בסוף התקופה שבה מרבית האסירים היו מכורים להרואין. בקדנציה שלו בשנות ה־90 פיתחו את האגפים הנקיים מסמים הראשונים. ביבי, שהספיק לכהן כחבר כנסת ברשימת

קדימה של אריאל שרון, יודע משהו גם על הפוליטיקה שמאחורי הצעת הממשלה לבג"ץ.

"הבעיה היא שהמדינה תצטרך לתת תקציבים", הוא אומר, "יש לנו תוכניות מגירה לכל מצב, כולל השמה בעבודות שירות, פיקוח על מעצרים קצרים ומעצר בית, ליווי אסירים משוחררים, הוסטלים, קבוצות טיפוליות, הכשרות מקצועיות, כישורי חיים. הצגנו את התוכניות לוועדות הפנים והרווחה בכנסת ואמרתי להם שאני ערוך לכל מצב, תבחנו אותי, אבל אתם צריכים לממן... הם אמרו לי כן כן, אבל אני מכיר את הכן כן הזה מהימים שאני הייתי בכנסת, ואת הכן כן הזה מהימים שהייתי ראש הוועדה הקרואה בלוד", הוא אומר בציניות של איש ציבור שבע אכזבות.

"כדי לעמוד ביעדי הצעת הממשלה אנחנו צריכים להכפיל את התקציב של רש"א. שלחתי לפרקליטות תוכניות בהיקפים של 42 מיליון שקל, ו־57 מיליון, עם מה שהם יתקצבו אני אבנה את עצמי, אבל הם צריכים להבין דבר אחד, עבריין בכלא עולה 150 אלף שקל לשנה, עבריין משוקם אצלי יעלה לכם רק 20 אלף".

רשימות נוספות של אמיר זוהר ב־POSTA.CO.IL