הסדרה “סאלח, פה זה ארץ ישראל”, שמוקרנת בימים אלו ברשת 13, חושפת, מציפה ומנגישה לצופה המצוי מה שכבר יותר מכמה עשורים נידון באקדמיה: קיומו של מנגנון אפליה נוטף גזענות ומכוון, שהיה חלק ממדיניות הקליטה של עולי צפון אפריקה ומדיניות פיזור האוכלוסין שכיוונה אותם ומזרחים אחרים אל עבר עיירות הפיתוח. החטאים הגדולים הללו הם חטאי מפא”י, שבמשך שנים לא ידעה להכות על חטא. הריפוי לא יגיע ממחוזות הליכוד.

מדיניות הקליטה היא שיצרה והשרישה את הפערים הכלכליים והחברתיים בין מזרחים לאשכנזים בישראל, שנותרו גם לאחר כמעט 40 שנות ליכוד. ההתענגות של שרת התרבות על הסרט בכנס שדרות והניסיון לגזור קופון פוליטי על גבו הם לפיכך אשליה אופטית בלבד.

מדיניותה של מפלגת הליכוד ושלוחותיה הימניות לא רק שלא דאגה להביא לפתרון אמיתי של הפערים, אלא במידה לא מבוטלת אף דאגה לקבע אותם. מלאי הדירות הציבוריות ירד ב־%60, והקריטריונים לזכאות הלכו והוקשחו. שנות ההמתנה הלכו והתארכו, והמלאי הקיים מכיל דירות בלתי ראויות למגורים.

מדיניות ההפרטה של שירותי הרווחה והחינוך, שהיא חלק אינטגרלי מהאידיאולוגיה הניאו־ליברלית של הליכוד, החריפה את הפערים בין מי שיכול להשלים שירותים אלו באופן עצמאי לבין מי שמקורות הפרנסה העומדים לרשותו במקום מגוריו מחייבים אותו להסתמך על שירותי המדינה שהלכו והצטמקו. בניגוד למגמה במדינות ה־OECD, ההוצאה הממשלתית באחוזי תוצר בישראל הולכת ומצטמקת. בשנים האחרונות היא אף הגיעה לשפל של 50 שנה.

ההסללה החינוכית מגדלת את הדור הבא של חוטבי עצים ושואבי מים

קווי הגבול המוניציפליים, המשאירים בידי המועצות המקומיות אתרים, אזורי תעשייה, בסיסי צה”ל, מלונות ועוד המניבים תשלומי ארנונה גבוהים ליישובים חזקים, מושבים וקיבוצים ומותירים את עיירות הפיתוח עם הכנסה מועטה בלבד, נותרו בעינם. ההסללה החינוכית של בני ובנות עיירות הפיתוח לתחומי לימוד מקצועיים, שאינם מאפשרים כניסה לאוניברסיטאות ומכוונים אותם להיות הדור הבא של חוטבי עצים ושואבי מים, לא פסקו. ומעל כל אלו ניצב הפיל הגדול בחדר, שאיש כבר אינו דן בכמות משאבי המדינה שהוא יונק: מפעל ההתנחלויות שרק הולך וגדל - שבחלקו יישובים שהכניסה אליהם היא באמצעות ועדות קבלה בלתי שוויוניות בעליל, המכפיף אליו דרישות של מיליארדי שקלים לסלילת כבישים עוקפים ולאמצעי ביטחון.

מפלגתה החדשה של אורלי לוי־אבקסיס נראית עכשיו כמרענן הרשמי של הבחירות הבאות. תשע שנים נלחמת לוי בשוחות אי־הצדק החברתי עם הפעילים החברתיים ומוחלשי החברה. הציבור מעריך אותה על כך. זכייתו בפרס ישראל למפעל חיים של אביה דוד לוי, מי שמזוהה בין השאר עם מפעל שיקום השכונות ומי שהיה מהקולות הראשונים שמחו באומץ על אפליית המזרחים, רק תורמת לה.

ומה לגבי מפלגת העבודה? לא חסרים בה חברי כנסת מזרחים המחויבים באופן אותנטי לאג’נדה חברתית ולצדק חלוקתי. כשמפלגה זו תחליט לנסח ולהצהיר על מדיניות המתקנת את חטאי אבותיה, לא מן הנמנע שיתווספו לה מנדטים.