לפני שמתחתנים חייבים לעבור הדרכת כלה וחתן, כך קבע הרב. כדי לעבור את החופה בשלום הגענו בשעה שנקבעה למשרדים מרשימים בתל אביב, שאחד מחדרי הישיבות בהם הוקצה לטובת ההכשרה. התיישבנו זוגתי ואנוכי עם עוד שבעה זוגות: כולם צעירים, יפים ואופטימיים. ורק אני, על 43 שנותי וטונות של שיער לבן, הרסתי את המרקם הרענן שכולו נטף אושר ונעורים.

את החלק הראשון בקורס המזורז ריכזה רבנית פעלתנית ודי מצחיקה. מבחינת רמות האנרגיה היא לעסה את הרבנית קוק לארוחת בוקר. כל פסוק גרר חידוד, וכל משל הערה משעשעת. בהתאם לקצב הסילון שבו התנהלה, הומטרו עלינו עשרות שאלות ותשובות שנגעו לחשיבות הקשר הפיזי והנפשי בין גבר לאישה ולמשמעות הקידוש והכתובה.

במקביל היא גם ביררה מה משלח ידנו ומתי אנחנו מתכוונים לממש את הטקס. חמש פעמים ביקשה שנקבע מועד וזירזה אותנו כאילו מדובר ברכישת ביטקוין. אני גמגמתי, היות שעוד לא קבענו כלום. זוגתי בתושייה ובאלתור ציינה את ראש החודש הבא כתאריך אפשרי. התגובה המהירה קנתה לנו זמן והעניקה הקלה רגעית מאיימת הדד־ליין. למרבה הצער, ההצלחה הזו פתחה לאהובתי את התיאבון ומסרבנית אירוע הפכה לתלמידה המצטיינת בסמינר. לא עזרו החבטות הקטנות שנתתי לה והשיעולים החריפים שביימתי, היא המשיכה לנצנץ והפכה אותנו למוקד לשאלותיה הבלתי פוסקות של הצדקת.

אחרי שכבר נסחפנו לתוך השאון המילולי הכללי, שתובל בקריאת פסוקים נבחרים מהכתובים, נדרש כל זוג בתורו להביט זה לתוך עיני זו כשהגבר אומר לאהובתו בקול רם, מול כל הקבוצה, שאין כמותה בעולם. כשהגיע תורי, התפללתי לבורא עולם שהאדמה תפער את פיה ותבלעני שלם. למרבה הצער, השם התעלם מתחינותי ונדרשתי לומר בהתאם לפרוטוקול: "ענבל, אין כמוך בעולם" בפני ציבור זר. וממש כדי להכעיס, הגבר שנדרש אחרי לדברי הקילוסין הוסיף ואמר בפומבי לבת הזוג שלו: "אין כמוך בעולם, חיים, אהובה", מה שהפך אותו לרומנטיקן אדיר וגימד לחלוטין את הצהרת האהבה שלי, שגם ככה עלתה לי בבריאות.

אחרי הפוגרום הרגשי הרבנית החלה לספר על עצמה ועל עברה, וציינה שבמהלך שנותיה הרבות בתעשיית הדרכת הכלות ניתבה לחופה זוגות מכל הסוגים והמקצועות, בהם אנשי הייטק, עורכי דין וסלבריטאים רבים. היא קבעה זאת תוך התעלמות מוחלטת מנוכחותי, מה שהבהיר לי סופית שאינני סלב, וגם אם חשבתי באיזה שלב בחיי שאני זכאי לתואר הזה, כנראה שמול הרבנית, במבחן היחיד שחשוב בחיים, הכל בטל ומבוטל.

בתום ההסבר הביוגרפי עברנו לתחום הנידה. יש משהו מוזר בשיחה כזו שמנוהלת על ידי אוטוריטה רוחנית על נושאים כל כך אינטימיים מול אנשים שהכרתי לפני דקות אחדות. מצד שני, הדיון הזה יצר מין חברותא זמנית ותחושה שנעה בין הצחוקים של הדרכה בטירונות לקורס נהיגה מונעת, עם נגיעות של מבוכה אופייניות לשיעורי חינוך מיני.

אחרי שהמחזור הנשי נדון לפרטי פרטים והרגשתי כגינקולוג בכיר, יצאנו להפסקה. במקום, כיאה למוקד תל אביבי אופנתי, הוגשה בירה. שתיתי בלי לשים לב שאחוזי האלכוהול בה גבוהים במיוחד. כשראשי מעט סחרחר התחלקנו לשתי קבוצות לפי המגדר ונכנסתי לחדר עם כמה גברים ורב שלא היה מבוגר בהרבה מרוב הנוכחים. ממני הוא כמובן היה צעיר יותר. גם הוא לגם מהבירה, ולהערכתי גם הוא לא היה מודע לפצצת השכרות שגמע. במהלך קרוב ל־40 דקות ניסה להסביר לנו איך לשמח את נשותינו, מדוע מתגרשים, כיצד נמנעים מריב ומחלוקת ומה השוני בין גברים לנשים.

היה מוזר לקבל הרצאה שנגעה ליחסים אינטימיים מאדם שנדמה לי שהיה בקיא פחות בכל מה שקשור להלכות ויחסים במיטה מחלק מתלמידיו הארעיים. לתחושתי, היה לו קצת קשה לשלוט ברצף המחשבתי, אולי בגלל המשקה ואולי בגלל המבוכה. הוא דילג בין הצורך להחמיא לבת הזוג, למורכבות שילדים מביאים לקשר ולתמיהה סביב אחוזי הגברים הבוגדים בנשותיהן. השיא הגיע כשציטט קטעים מהמקורות תוך שהוא משרבב את המשל הנודע של הזמר אייל גולן בנוגע לרצונו של הגבר לגוון בין אנטרקוט לפרוסת שוקולד.

כדי לא לבייש את המעמד עטיתי על פני את הפרצוף המסוקרן ביותר השמור למרואיינים אניגמטיים במיוחד. בתום רגעים ארוכים מנעד המימיקות שלי כמעט אזל, אבל אז בשעה טובה הסתיימה ההרצאה. נפרדתי בלבביות מכל המדריכים ויצאתי עם זוגתי לרחוב. ענייני ההלכה עשוני רעב. הצעתי שנאכל חומוס. לה התחשק משהו אחר. רגע לפני שנהיה ריב עולם על העדפות קולינריות, נזכרתי בדברי הרב על הצורך להתפשר ולשגר מחמאה בכל רגע נתון.

"יפה שלי, את נראית מעולה", אמרתי.

"תודה", השיבה בעיניים נוצצות.

"

יופי, אז בואי נאכל חומוס", קבעתי.