בישראל 2018 לא נותרו הרבה אירועים או מועדים שסביבם יש קונצנזוס כמעט מלא, נדמה כי יום העצמאות וטקס הדלקת המשואות בפרט הם נצר אחרון של אירוע שכזה. אבל בישראל 2018 גם אין אירוע או מועד שלא ניתן להרוס ולהפוך אותו לאישי, פוליטי, ובעיקר מכוער. 

זה מה שקורה בשבוע האחרון סביב טקס הדלקת המשואות כשיו"ר הוועדה לטקסים וסמלים, השרה מירי רגב, שמה לעצמה למטרה לשנות את אופיו של הטקס שנשמר כמעט ללא שינוי כבר, תאמינו או לא, 70 שנה. מדוע? רגב, שהיא השרה המקורבת ביותר לנתניהו בימים אלה, טוענת כי ביום העצמאות בטקס הדלקת המשואות לשנת ה-70, טקס שהפרוטוקול סביבו נשמר באדיקות עד כה, צריך לנאום גם ראש הממשלה. רגב מוסיפה שגם הנשיא צריך לנאום כדי לשוות לשינוי בטקס ניחוח ממלכתי, אך ברור לכל כי לא נאומו של ריבלין הוא שמעניין את רגב אלא זה שיישא ראש הממשלה נתניהו. 
מול רגב נעמד יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שמתוף תפקידו הטקס הוא האוטוריטה הבלעדית שלו. ויש לזה היגיון, בדמוקרטיה פרלמנטרית כמו ישראל, הפרלמנט הוא הרשות היחידה המייצגת נאמנה את אזרחי המדינה. לא הרשות השופטת וגם לו זו המבצעת ואפילו לא בית הנשיא. בכנסת יש ייצוג לכל שכבות האוכלוסיה ולכן יו"ר הכנסת הוא זה שעומד בראש הטקס הממלכתי באמת האחרון במדינת ישראל. איש מעולם לא חלק על כך, גם לא בחגיגות ה-50 וגם לא ב-60 שלכל אחת מהן הייתה את השערורייה התורנית. אגב, ב-1998 בחגיגות היובל הייתה זו הפעם הראשונה שראש ממשלה נשא נאום מצולם בטקס, נחשו מי היה אז ראש הממשלה? נתניהו. 

אם כן, בצד אחד של הזירה עומדת רגב, מקורבתו הטובה ביותר של נתניהו, ומן הצד השני יו"ר הכנסת שאינו מזוהה עם חוגו המצומצם של ראש הממשלה, וזו בלשון המעטה. ומי חסר? ראש הממשלה נתניהו שמעדיף לשתוק. מלשכתו מוסרים כי "עדיין לא החליט" אם לנאום בטקס או לא ובינתיים ההתכתשויות באות בגלים כל כמה שעות בין היו"ר לשרה. אדלשטיין הודיע שאם נתניהו בא הוא לא יגיע ואיתו כל נציגי הכנסת, ורגב הודיע שהטקס אינו הטקס הפרטי של אדלשטיין והוא לא יחליט. וכך משחקים הנערים לפניו.
ומה נתניהו מרוויח? מלבד ההפרד ומשול שהפך אצלו לאומנות של ממש בשנים האחרונות שבזכותה הוא מצליח לשמר את כל הסובבים אותו נמוכים לעומתו, נתניהו במקרה זה מתנהל בדומה להתנהלותו במשבר הפוליטי. במקום לקפוץ ראש ראשון לויכוח הוא ממתין, מביט מהצד, בוחן את הדינמיקה ועושה שיקולים של עלות מול תועלת. האם התעקשות לנאום ולגרוף את אהדת הליכודניקים היא הצעד הנכון או שמא הפגנת ממלכתיות עדיפה בימים סוערים אלה?
 
במשבר הפוליטי אחרי שהחליט להתערב הוא נפתר תוך יומיים (בינתיים) גם כאן כל אמירה שלו תביא כנראה לסיום הסיפור. אבל הוא ממתין ובדרך בשתיקתו הרמה נתניהו נותן יד, או שיש יגידו מוביל, את הרס אחד מהמוסדות הממלכתיים האחרונים שקיימים במדינת ישראל סביבם יכולים האזרחים להתאחד ביום עצמאות המדינה. נשיא ארצות הברית כנראה היה אומר על זה "עצוב".