אחד הגורמים המרכזיים לחוסר היכולת של מחנה השמאל בישראל להמריא, לכבוש קהלים חדשים ולהיהפך לאתגר פוליטי וחברתי רציני למחנה הימין השולט הוא, לדעתי, ההתנכרות שמפגינים מנהיגי השמאל ודובריו הראשיים בישראל כלפי מגזר גדול של אזרחים שצופן מאגר עשיר של תומכים ומצביעים – ציבור החסידים בישראל.
 

הכוונה לאלפי היהודים, רובם צעירים ואברכים, הגאים בהשתייכותם לחסידות, נאמנים לאדמו"רים, שנוהרים בהמוניהם בימי חג ומועד לחצרות חסידיות. זהו ציבור איכותי, שמלבד נאמנותו ליהדות ומסירותו לשמירת מצוות, בראש מעייניו עומדות מצוקות חברתיות, בעיות סוציאליות ודאגה לאזרחים קשי יום; נושאים שאמורים להיות הדגל החברתי של השמאל. 
 

מלבד תוכנה החרדי ואופייה הרוחני, תנועת החסידות מראשיתה הייתה זרם חברתי עם שאיפות ויעדים בתחומים סוציאליים. האידיאלים והמטרות הללו עדיין תופסים כיום מקום מכובד בסולם העדיפויות של חצרות חסידיות מרכזיות. בחסידויות גור ובעלז פועלים פרויקטים ומפעלים חברתיים של עזרה לזולת, סיוע לנצרכים, תמיכה בחולים, הלוואות לצורכי נישואים בהיקף מרשים. זהו ציבור גדול שמבחינה אידיאולוגית, בתחום החברתי והסוציאלי הוא פתוח יותר למפלגות כמו מרצ והמחנה הציוני מאשר למפלגות יהדות התורה וש"ס. לרוב הגדול בקרב הציבור החסידי, במיוחד לצעירים ולאברכים החשופים יותר לעולם החיצוני, נמאס מהמנהיגים הוותיקים של המפלגות החרדיות.

בשיחות עם בכירים בחסידויות מרכזיות נשמעים באחרונה ביטויי ביקורת בוטים נגד התנהלותם של מנהיגי יהדות התורה וש"ס. בעקבות המהומה סביב חוק הגיוס, עסקנים חסידים הידועים כמקורבים לאדמו"רים הגיבו בזעם כלפי האופן שבו הח"כים של יהדות התורה התנהגו. משיחות עם עסקנים אלה עולה שהאמון בח"כים האלה בקרב מי שהצביעו בעדם ירד לשפל חסר תקדים.
 

אם מנהיגי מפלגות כמו מרצ והמחנה הציוני, ואפילו ראשי מפלגת יש עתיד, היו מפתחים הידברות עם עסקנים חסידיים, מטפחים קשרים עם אישים בכירים ובעלי השפעה בחצרות חסידיות ומשקיעים מאמצים כנים להתקרב לאברכים - הם היו מופתעים מהתגובות החיוביות שהיו מוצאים בציבור החסידי. גם העובדה שבראש מפלגת מרצ עומדת אישה, תמר זנדברג, לא תפריע לעסקנים חסידיים לשתף פעולה עם בכירים במרצ.
 

אבל מה שקורה בשטח זה בדיוק ההפך. ראשי מחנה השמאל לא רק מתעלמים מהציבור החסידי, אלא נראה שהם אף בזים לו. השנאה לדת הפכה לדגל של מחנה השמאל, לעתים במסווה של האמתלה "אנחנו לא נגד הדת, אלא נגד התנהלות הדתיים". המפסידות הגדולות מההתנהגות האנטי־דתית הזאת הן המפלגות החילוניות, במיוחד אלה המזוהות כשמאלניות או נוטות לשמאל.
 

התהליך של הדרך לרכישת לבבות ציבור החסידים אינו קל, אבל בהחלט מעשי. ראשי המפלגות מרצ, המחנה הציוני וגם יש עתיד צריכים להחליט אם כדאי להם להמשיך במדיניות הנוכחית או להתחיל ביוזמות של התקרבות והידברות. צעד חכם מצדם יהיה להציג ברשימות לכנסת של המפלגות האלה בבחירות הבאות דמות חסידית מוערכת. תנועת החסידות גברה על כל מתנגדיה. ההתנגדות לחסידות גוועה כבר מזמן. שלא כמו הליטאיות, החסידות מסבירה פנים ונדיבה בתגובותיה להכרה מצד חוגים לא דתיים.