אין צורך להמתין למסקנות היועץ המשפטי לממשלה לגבי הוכחות לאשמתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיקים 1000, 2000 ו־4000. באופן התנהלותו המביכה והנלעגת בנוגע להסכם עם נציבות הפליטים של האו"ם - קבלת ההסכם בקול תרועה ולאחר שעות ביטולו - חבר מושבעים לא היה מתמהמה וגוזר פה אחד שראש הממשלה אשם בלי ספק ואפילו בלי זכות ערעור.
 

החמור הוא שבצורה שבה רמס, לעג ושם לצחוק גוף בינלאומי מרכזי במערך האו"ם, נתניהו הכתים את עצמו, וקיבע את מעמדו, אולי באופן בלתי הפיך, כראש מדינה בלתי אחראי, חסר חוט שדרה, כמי שאי אפשר ואסור לסמוך עליו בעיני הקהילה העולמית, גם בקרב אלה שעד כה נטו לסלוח למשובותיו.
 

במתחם הפוליטי המקומי בישראל יימצאו כאלה שיסנגרו על נתניהו. בזירה הבינלאומית אין לו סיכוי לסליחה או לחנינה. האו"ם אינו בשיא היוקרה שלו, בלשון המעטה. נשיא ארה"ב טראמפ בז ולועג לארגון. נשיא רוסיה פוטין מתעלם באופן מוצהר ומתריס מהאו"ם. אבל בעוד שארה"ב מממנת 24% מתקציב הארגון ויכולה להרשות לעצמה ללעוג לו, פוטין נוהג כצאר. 


אלא שמה שמותר למנהיגי שתי המעצמות אסור לישראל. דווקא משום שהארגון נחשב לזירה עוינת לישראל והביקורות על עמדותיו האנטי־ישראליות מוצדקות בהחלט, ישראל צריכה להיזהר מתדמית של מדינה חברה המזלזלת בארגון.


מתחת לרדאר, בשיחות ובדיונים סגורים, ישראל מוערכת מאוד במטה הראשי של האו"ם בניו יורק ורווחות הערכות מחמיאות להישגי המדינה. מאחורי הקלעים אף נעשים מאמצים לקדם את בחירתה של ישראל, לראשונה, כחברה במועצת הביטחון, בחילופים הבאים של חלק מהחברות הבלתי קבועות. אלא שהעלבון הצורב שהטיח נתניהו בנציבות האו"ם לפליטים, מהגופים היחידים המוערכים של הארגון העולמי, לא יסייע למאמץ להבטיח לישראל חברות במועצת הביטחון.
 

מי שנחשפו עכשיו, בלי אשמתם, כנבוכים ונלעגים, הם ראשי ארגונים יהודיים גדולים בניו יורק, שנחפזו אתמול לפרסם הודעות ששיבחו את ההסכם עם נציבות הפליטים. סוגיית מבקשי המקלט העסיקה והטרידה את ראשי הקהילה, שרובם הגדול יצא נגד הגירוש המתוכנן. "הוא (נתניהו) נתגלה שוב כמי שאינו מסוגל לקבל החלטות ולעמוד בהן", אמר בשיחה מנהיג ארגון יהודי מרכזי.