1. הוא מסונדל. גם אם באמת לא היה כלום, וגם אם לא יהיה כלום. ראש הממשלה לכוד, כבול באזיקים לקהל בוחרים שחלקו הקטן, המוביל והמשפיע, הוא אלים, מתלהם, גס ומוסת. והכל מעשה ידיו להתפאר של נתניהו. עכשיו הוא משלם את מחיר הפופוליזם הימני הכוחני שביצר את שלטונו בשנים האחרונות.

אבל לפני הכל, כמה דברים טובים שלמדנו השבוע. הראשון - הקהל הימני לא הולך אחרי נתניהו בכל עניין, הוא ציבור נבון ורגיש שיודע למתוח ביקורת (גם אם אלימה וגסה מדי לטעמי) על ראש הממשלה שלו. שנית - שקרים לא מחזיקים הרבה זמן בעידן השקיפות, וגם אם נתניהו הצליח למרוח את שקר המדינה השלישית שמוכנה לקלוט את המסתננים בתנאים מעולים, בסוף הוא התפוצץ לו בפנים. והשלישי והאחרון: יש מהלכים שנעשים בחשאי ומביאים תוצאות. נתניהו עשה זאת באומץ לשתי דקות, עד שהתברר גודל הסחף ברשת.

שולמית אלוני, הכוהנת הגדולה לשעבר של השמאל הישראלי, דיברה עברית תקינה ומעולה ולא פעם דיברה על הביטוי "פני הדור כפני הכלב". אחר כך הייתה מרכינה ראש ושואלת: "אתה יודע מה זה אומר?", ומיד מוסיפה הסבר מנומק בקול שבור מסיגריות ואירוניה עצמית על המדינה. מדובר בתיאור מסעות שבהם האדון צועד עם כלבו, הסבירה. "הכלב", הייתה אלוני מטעימה, "מגיע לצומת דרכים ואז ממתין, מחכה לאדון שיורה לו לאן ללכת. הוא לא בוחר, הוא לא בוחן, הוא חייב לשמוע בקול אדוניו". ההמתנה לראות מה אומר הרוב, הייתה אומרת אלוני, מעידה על חוסר יכולת להוביל, להנהיג ולהכריע.

הכלב במקרה הזה הוא ראש הממשלה, והאדון הוא ההמון, קרי הגולשים בפייסבוק. הכלב מחכה לאיתות המחנה כדי לבחור בדרך, בלי שיקול דעת או יכולת הובלה. נתניהו הוכיח את זה השבוע באופן מרהיב. הוא גם חשף את חולשתו: הוא שבוי של ההמון, הוא עבד של מחנה הימין, הוא לא יעז לעשות שום דבר מחוץ לקונצנזוס הימני, ובכך הוא איבד את היתרון היחיד שלו במרכז הפוליטי וביכולת התמרון מול מדינות העולם.

נתניהו נושא עמו שנים את ההבטחה הגנוזה שלעולם לא תתממש: היכולת להעביר הסכם שלום. זה הנשק הסודי של מנהיגי הימין הישראלי בעולם. הם קיצוניים, קשים ולא אנשי פשרה, אבל הם יכולים "להעביר" את זה. בגין העביר את פינוי סיני עבור הסכם שלום, שרון העביר את מהלך ההתנתקות שלא היה חלק מהסכם וכלל עקירה וגירוש, נתניהו העביר את הסכם חלוקת חברון. הוא תמיד אותת והשאיר רושם שכדאי לסגור איתו עניינים, כי הוא יכול "להעביר את זה". השבוע הוכרע - נתניהו לא מסוגל. הוא לא יכול ולא רוצה. הוא לא מוביל את מחנה הימין, הוא מובל.

זו תובנה בעייתית מאוד ברמה הבינלאומית אבל נוחה מאוד מבחינה אישית. ברמה האישית נתניהו מאותת לבוחריו שהוא משרת ציבור מאוד מסוים, זה שמעורב, שזועק, שלוחץ, שמתלהם, ושהוא ימשיך לעשות זאת כדי לשמר את התמיכה הציבורית הרחבה שלו. ברמה הבינלאומית המסר של נתניהו לנסיך הסעודי הוא שיופי שהוא מכיר בישראל, נשמח להמשיך לשתף פעולה כדי לתקוע את איראן, אבל בענייני הפלסטינים אל תתקשר בקרוב, כי הציבור הימני לא מוכן לשמוע. גם אם זה הדבר הנכון, גם אם יש לך רעיון לשיקום עזה, עדיף שתשמור את זה אצלך, כי המנהיג אינו פנוי לשינויים.

חוש הריח הפוליטי של נתניהו אולי קהה לרגע, אבל הוא התעשת במהרה כדי לבצע זיגזוג מהיר וקטלני. כמו טנק מרכבה המסתער אל יעד חדש הוא מיהר לפזר מיסוך עשן רעיל של מתקפה נגד ה"אויב" מבית, הקרן החדשה והשמאלנים. הדרך העיקרית היא לטשטש את הדיון הענייני והעובדתי. לחבוט, להאשים, להתגולל ולשקר.

לצעקנים לא אכפת להודות שראש הממשלה שלהם משקר. הרי הוא שיקר להם השבוע כשחתם על הסכם מאחורי גבם עם סוכנות של האו"ם. עכשיו כשביטל ואמר שיגרש, הם יודעים שיש לזה אותה רמת אמינות, אבל מעדיפים להתעלם. העיקר שאמר שיגרש. לאן? איך? מה המחיר? בזה כבר יתעסקו הפקידים והעיתונאים החפרנים. תנו לנו ניצחון גס ומהיר, בלי פרטים ועובדות.

2. כל מופע המנהיגות הקלוקל הזה רק המחיש את יכולתו של נתניהו לחבל בכל סמל של אחדות. כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם במאבק העלוב והמעליב שלו ביו"ר הכנסת יולי אדלשטיין באמצעות מירי רגב.

האמת היא שלא היה קורה כלום אם הוא היה נואם בטקס המשואות, זה הגיוני ואפשרי, ולא נורא אם לא ינאם: זו מסורת והרגל. מותר לממשלה לקבוע את הרכב הטקסים, מוטב שהדבר יתואם, כל השותפים הם מאותה מפלגה. אבל במקום להרים טלפון לאדלשטיין, לסגור עניינים ולהגיע להבנות, נתניהו שותק. מאפשר לרגב לכתוש ולעלוב ולאדלשטיין להתבצר, בזמן שהוא מחכה לפסיקת ההמון. אדלשטיין הוא כבר רודף כבוד מעצבן בעיני הימין הצעקני בליכוד, ורק נותר להמתין שהוא יתקפל.

גם אם נתניהו ינצח בקרב הזה, את הטקס הוא כבר הכתים בפוליטיקה. זה לא מעניין אותו. גם דבר טוב אף פעם לא מספיק טוב בעיניו, וכל ביקורת הופכת לציד מכשפות, שבו הוא הקורבן שרק נהנה מהתגייסות ההמון. הוא עומד בצומת ומחכה, מריח את השטח ומחכה למצוות אדוניו, המון הימין, הרוב בציבור שמונהג על ידי הצעקנים.

הלקח היחיד שנתניהו לא למד השבוע הוא שגם הוא אינו חסין. בנט דווקא הפנים. הוא מחכה בינתיים בצד. כולם מחכים. המשך יבוא.