על רקע ימי הזיכרון והרצון של כולם להרגיש עצובים יחד, זוכרים יחד ואחר כך חוגגים יחד, וכשמצב הרוח הלאומי פריך, נוח וחמים יחסית, אולי כדאי לזכור שגם בימים האחרים, הרגילים והאזרחיים, כדאי ושווה לנו להסתופף יחד, כי זה עדיף ונעים. למשל, כדאי להזכיר ש"תל אביבים שמאלנים" זו לא קללה. אלה אנשים רגילים עד מקסימים שחיים במרכז הארץ, אפילו בצפון תל אביב, שיצא לה שם של בועה מנותקת. ואולי הם באמת מנותקים לפעמים, אבל מה רע בלהיות קצת מנותק? תושבי המרכז הם הקטר של המדינה. הם אוהבים אותה, משרתים בה ומשלמים מסים, ממש כמו המתנחלים (גם האידיאולוגים וגם משפרי הדיור), שרובם אנשים שקטים, פטריוטים, שאוהבים את המשפחות שלהם ואת המדינה ואת שלטון החוק, ואף אחד מהם לא קם בבוקר עם דחף עצום להילחם, ובזה הם מאוד דומים לערבים.

הערבים שפגשתי היו אנשי עבודה או נותני שירותים אדיבים וחייכנים, שמנסים להתפרנס בכבוד כדי לכלכל את המשפחות שלהם. עובדי הנמלים, חברת החשמל ורשות שדות התעופה לא מחכים לרגע שבו ישביתו את המדינה רק כדי להרוויח עוד כסף, להפך, הם כמו המורים והרופאים: רק רוצים לחזור הביתה בשלום. ונכון שיש מישהי מהבריכה באילת שיצאה משליטה, אבל כמה כאלה כבר יש? מנסים לגרום לנו לחשוב שכולנו כאלה, מנסים לקטב בינינו בכל דרך אפשרית, אז בואו ננצל את ימי הזיכרון כדי לזכור מי אנחנו.

החרדים שאני מכיר - לא הרבה, אני מודה - הם תמיד אנשים חכמים ומאירי עיניים, שחשוב להם לתת בי איזה דבר חוכמה הקרוי וורט. הדתיים–הלאומיים ראויים להערצה על שהם גם משרתים, גם עובדים, גם לומדים וגם אנשי מוסר. והצעירים האלה שמסתובבים פה, בהחלט יש כל הסיבות לשנוא אותם, אבל זה רק כי עור פניהם מתוח וגילם צעיר. אבל הם דור מדהים, אמפתיים ואכפתיים, לרוב מופרעי קשב ונטולי ריכוז, אבל הם שוחרי טוב, מבריקים ויפים, בגלל זה הם מצלמים את עצמם בסלפי כל הזמן ורוקדים במסיבות. אף אחד מהם לא מתכוון להשתכר ולנהוג בפראות.

ותחשבו על חברי הכנסת שלנו, בצלאל סמוטריץ' ואחמד טיבי חכמים וחריפים, יהודה גליק ואילן גילאון פשוט אנשים טובים, ליצחק הרצוג וליאיר לפיד יש רעיונות חדשים וכוונות טובות, ועל כל אורן חזן יש עוד כמה מרב מיכאלים, תמר זנדברגים, דב חנינים ושולי מועלמים, שרוצים לדאוג שכולנו נחיה בחברה טובה יותר. הם באמת עובדים בזה. גם השרים הפכו להיות אנשי מקצוע שרוצים לחזור הביתה עם תוצאות והישגים. הנשיא שלנו הוא איש מיוחד שמאחד ומעורר השראה, והמפכ"ל והרמטכ"ל יכולים להישאר בתפקידם לנצח מבחינתי.

אף על פי שמנסים להפריד אותנו, לקטב ולפלג, צריך לזכור שבזכותנו הכל קורה פה: ההייטק וההשכלה, היוזמה והיכולת להסתכל על הדברים אחרת. קראתי בעיתון על איש עסקים שמשקיע בחברות חדשות, שאומר שאף גרמני מנומס לא יכול לפתח סטארט־אפ כמו צעיר חצוף ישראלי. אז נכון שישנו גם דף הפייסבוק של הצל שמסמן מטרות ומשחרר אריות, אבל על כל אחד כזה יש אלפי דפים קהילתיים שמנסים לעזור ולשתף, והמונים עסוקים בתרומות ובמעשים טובים.

לפעמים אני מסתובב בדרום תל אביב, מסתכל על העובדים הזרים וחושב שגם אלה מהם שחשודים שהם רק משפרי עבודה - דווקא טוב שהם פה. כל מה שהם רוצים זה לתפוס ג'ובים שאנחנו לא מוכנים לעשות, ולהרוויח כסף עבור המשפחות שלהם. הם כל כך דומים לנו. הם הקימו שכונה ייחודית עם בתי קפה, חנויות סלולר וברים קטנים. כמה קסם יש בהם. ובאמת, כמה חנויות סלולר הם צריכים?

וכמה טוב שבטלוויזיה וברדיו כבר אפשר לשמוע גם את עומר אדם וגם את כוורת. ולצפות גם ב"סברי מרנן" גם ב"פאודה" וגם ב"רואים עולם". אף על פי שמנסים להכריח אותנו לחשוב שאנחנו אמורים לשנוא, להיפרד ולמדר, אנחנו יודעים את האמת: זה המקום היחיד בעולם שמדברים בו את השפה שלנו, והתור בסופר הוא התור שלנו, השירים ברדיו, הסרטים הישראליים החדשים והמעולים, הטלוויזיה המקצועית, החיילים והפיתוחים - כולם שלנו, והם המראה הכי טובה שהיינו יכולים לבקש לעצמנו דווקא עכשיו, דווקא בימים האלה.