את הקרב הזה נגד גירוש המסתננים/מבקשי העבודה/הפליטים סיימה המדינה בנוק־אאוט טכני מול בג"ץ. ראש הממשלה בנימין נתניהו זרק את המגבת לזירה, רק כדי למנוע חבלות נוספות מהרשות השופטת. 



בניגוד לשר הפנים אריה דרעי, שנלחם על הישרדות פוליטית, על חפותו וחירותו (מול החשדות לעבירות פליליות) ומובל בידי נתניהו כבובה, ראש הממשלה, כהרגלו, כבר חושב כמה צעדים קדימה, וכולם יודעים לאן. אם צריך להקריב את השותף דרעי בהליכה לבחירות שמסכנות את ש"ס, אזי יוקרב. זה באמת לא חדשות מסעירות, זה ישנות ידועות. 
 
אבל אחד שדווקא עושה קולות של גיבור, בעקבות מחמאות על נאום מהונדס בטקס פרס ישראל, הוא שר החינוך נפתלי בנט. בראיון לגל"צ אתמול הוא אמר יותר מדי פעמים מילים שמעלות את הדופק בבית המלוכה בבלפור: אני, דרשתי, ידעתי, קבעתי, נתתי ארכה (לנתניהו), אני אעלה הצעת חוק (פסקת ההתגברות) ביום ראשון הבא, איני חושש מהליכה לבחירות מוקדמות. אם לא תחוקק פסקת ההתגברות איני מחויב להסכם הקואליציוני – "כי נתניהו התחייב בפני בכתב על פסקת ההתגברות, בעת גיבוש ההסכם הקואליציוני".

וואו, הרי התרגלנו שאצל ראש הממשלה שלנו כל התחייבות היא רק מבוא להפרה יסודית, באמצעות זיגזוג של צעד תימני: אחד קדימה, שניים לאחור. התרגום של "ראיון הגיבור" אתמול הוא כדלהלן: אני יודע שנתניהו פירק את הבית היהודי ב־2015, אני זמין לעוד אפר־קאט סופני ללסת, גם ב־2018. אומנם הפרשן הפוליטי יעקב ברדוגו התייחס אליו בנימוס כאילו כבר כבש את בלפור, אבל עם גיבנת כמו תקומה של בצלאל סמוטריץ' ("חבל שלא ירו לתמימי בפיקה, כדי שתתקשה ללכת") ומוטי יוגב ("צריך לעלות על בג"ץ עם D9"), בנט המתיימר יתקשה לגייס תמיכה של חילונים שפויים. הם אלו שצריכים להמר עליו כתשובה הולמת לשלטון מושחת ורקוב (שלושה חברי ממשלה ויו"ר קואליציה לשעבר חשודים בפלילים) כמו בממשלה הנוכחית. 
 

הבעיה עם מתיימרים להנהיג כמו נפתלי בנט, שחולמים בגדול, היא היכולת להתייחס להקרבת חיי אדם באוכלוסייה כאל מנוע צמיחה לעתיד טוב יותר. הוא מזלזל ביכולתה הבליסטית של איראן אבל מצהיר שחייבים לנטרל את היכולת הזו כיום. ואם ייפלו כאן טילים ואזרחים ייפגעו, "במלחמה יש נפגעים. אנחנו מביאים את זה בחשבון". יפה, באמת תודה שמביאים את חיינו בחשבון. הוא גם פוסל מראש את יכולת ההתמודדות של האיראנים במלחמה עם ישראל: "הם נחלשו כתוצאה מהמלחמה עם עיראק". 
 
אז בסדר, הוא אמר. כפוליטיקאי הוא לא חייב לדייק. אחרי מלחמה של כמעט שמונה שנים, סימנה איראן את סיום השלטון הכוחני של סדאם חוסיין, שנתלה כמה שנים מאוחר יותר. איראן הקריבה כ־800 אלף איש (לפי הערכות) במלחמה. אבל בנט משוכנע שהם נחלשו כי המטבע שלהם בהתרסקות.
 
אז נתניהו ואנשיו בטח הקשיבו לראיון ההזוי לפי כל קנה מידה הגיוני. ביום ראשון הקרוב, בפגישה עם נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, תימצא כנראה נוסחה שתעזור רק לנתניהו, כי את בנט הוא בטח לא סופר. ואז נראה מאילו חומרים נפתלי המתיימר עשוי: האם יפרק את הקואליציה או רק ימשיך להתראיין.
 
נתניהו וצוות התגובות של הליכוד השתלטו על שתי הפינות בזירת ההתכתשות. הם יקבעו את מועד הקרב, את גודל הזירה, את משקל הכפפות, וכמה סיבובים יימשך הקרב. הימור מושכל: נתניהו, בשניים־שלושה סיבובים. כי בנט הוא לא יריב שיגיע ל־12 סיבובים כדי להפסיד בנקודות. כמויות הג'אב (חבטה קצרה) יתישו את המתיימר לנהל כאן מדינה. כי במציאות הוא הרי לא מסוגל לנהל את סמוטריץ'.