הנה סיפור יהודי, או אם תרצו לא יהודי, שאני מניח שמשפחתנו אינה היחידה שסיפור כזה מעיב על תולדותיה. בשנות ה־20 של המאה שעברה היגרו שלוש דודות של אבי, אחיות אביו, מפולין לאוסטרליה. הן הקימו שם משפחות, התבססו ועשו חיל.

 

אבי שמר על קשר מסוים איתן, ובשנות ה־50 אף הגיעה אחת מהן לביקור אצלנו. אחריה באו גם בן ונכד של אחות אחרת. אך עם פטירתן של הדודות, נותק לחלוטין הקשר עם הענף המשפחתי באוסטרליה. לא שמענו ולא ידענו עליהם דבר. עד שבאחרונה צץ לפתע בארצות הברית בן דוד מענף אחר של משפחת אבי, והוא סיפר כי מהענף האוסטרלי שלנו לא נותר אף יהודי אחד. בני ובנות הדודות המהגרות התחתנו שם עם נשים או גברים לא יהודים, וצאצאיהם אף ניתקו עצמם בפועל מהעם היהודי.
 
מדוע סיפרתי את כל הסיפור הזה? כדי לחזק ולתמוך בדברי השר אורי אריאל - מה שלא יוצא לי לעשות בדרך כלל - במכתב ששיגר לעובדי משרדו בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תחת הכותרת “שואת ההתבוללות”. וכך כתב להם: “בשואה איבדנו כשישה מיליון יהודים. להבדיל אלף אלפי הבדלות, אנו מאבדים על ידי התבוללות כל יום חלק מעמנו... ההתבוללות פוגעת בעם היהודי”. והוא צודק, ועוד איך צודק.
 
“מעריב” פרסם שלשום את הידיעה על כך תוך כדי התייחסות שלילית וביקורתית בולטת, לדברי אריאל. “האסון על פי אריאל”, הכתיר העיתון בנימה לגלגנית משהו את הידיעה על דברי השר, ובכותרת המשנה הוא הלין: “דווקא ביום השואה החליט שר החקלאות לפרסם בקרב עובדי משרדו מכתב זה”. וכי מתי יפרסם אותו, בפורים? ביום האם? ביום מרתון תל אביב?
 
ובינתיים, בעקבות הביקורת על הגדרתו את ההתבוללות כשואה, התנצל אריאל והמיר את השואה ב”מגפה”. אני סבור שנבהל וחזר בו מהר מדי. אכן, אין שום דבר בתולדות העמים הדומה לשואה – בהיקפה, במעשי ההרג, באידיאולוגיה שעמדה מאחוריה ובהשלכותיה על העולם כולו. נכון גם שהמושג שואה עבר זילות ונעשה עם השנים ביטוי שימושי יומיומי כמעט לכל מיני אסונות וצרות - וזה בהחלט פסול. אך יש מקרים בודדים שהשימוש בו ראוי ומותר לטעמי וההתבוללות היהודית, הקורעת מהעם חלקים גדולים ממנו, היא אחד מהם; וגם זה עם הסייג של “להבדיל אלף אלפי הבדלות”, כפי שעשה אריאל.
 
ודאי, השואה וההתבוללות אינן שוות ערך ואסון במהותן, אבל הן שוות תוצאה. ומבחינת התוצאה, דהיינו עתיד העם, ואך ורק מבחינה זו, אין הבדל כיצד הלכו לאבדון - פיזי או לאומי־יהודי ורוחני - כמה מיליונים מבני העם היהודי. כך או כך זה אסון.
 
ההתבוללות בהחלט פוגעת קשות בעם היהודי. מי שיעיין בנתוניה המתפרסמים לפרקים, ובעיקר לגבי ארצות הברית, שבה הקהילה היהודית השנייה בגודלה עם כ־60% נישואי תערובת, יזדעזע ויכאב, אם עתיד העם הזה יקר לו.
 
אני מסכים לחלוטין עם מסקנתו של השר אריאל: “עד לפני כמה שנים קהילות בעולם תמכו בישראל. יותר מתמיד צריכה ישראל עתה לדאוג לעם היהודי בגולה, על ידי ההכרה וההפנמה של גודל הבעיה והקצאת כספים רבים לקירוב יהודים ליהדות ולמדינת ישראל”.