בצל התקיפות בסוריה וחשיפת ארכיון הגרעין האיראני, עבר כמעט בשקט מוחלט תיקון לסעיף 40 לחוק יסוד: הממשלה, שמגדיר למי הסמכות להכריז על מלחמה. ההחלטות, שעברו במליאה ברוב דחוק, משמעותן ש־50% מחברי הקבינט הם רוב מספיק. אבל הרבה יותר מזה, בנסיבות מיוחדות שנתונות לפרשנות, ראש הממשלה ושר הביטחון יכולים לקבל את ההחלטות לבד.

מי מגדיר מהו מצב מיוחד ובאילו תנאים? זו שאלה פתוחה לחלוטין, שמשאירה הרבה תמיהות מדוע היה צורך להעביר את החוק, שבמידה רבה עומד בסתירה מוחלטת לשיטת הממשל בישראל. למעשה, לפי מצבים שהיו בעבר לפחות, ראשי ממשלה שכיהנו גם כשרי ביטחון היו יכולים לקבל החלטה כזו לבדם, בלי להתייעץ עם חברי הקבינט. גם הגדרת המושג "תנאים מיוחדים" שמאפשרים פעולה כזו נשארה עמומה מאוד, כנראה לא במקרה.

חוק יסוד: הצבא, שחוקק לפני יותר מ־41 שנה, קובע באופן ברור כי הצבא כפוף לממשלה כולה. מתוך החוק יוצא כי הסמכות להפעלת הצבא, בוודאי כאשר מדובר בהחלטה גורלית של יציאה למלחמה, נתונה בידי כל הממשלה וכי אין לראש הממשלה מעמד מיוחד כקובע בלעדי בהפעלת הצבא. מתוך כך יוצא כי לשר הביטחון הסמכות והאחריות להפעיל את הצבא, בהתאם להחלטות הממשלה כולה.

שיטת הממשל בישראל מבטאת את רצון הבוחר, כאשר בכל קואליציה שנבחרת יש גוונים ועמדות פוליטיות שונות. די ברור שאי אפשר להכריע הכרעות צבאיות חשובות בפורום של 30 שרים, ולכן קיים הקבינט. אבל הקבינט כבר הפך לקבינט מצומצם - ועכשיו מגיע השינוי האחרון, שבמצבים מסוימים מייתר הלכה למעשה את חברי הקבינט ומשאיר את ההחלטות הגורליות בידי אדם אחד או שניים. וכך, על חשיפת ארכיון הגרעין האיראני השבוע, הקבינט היה כמעט האחרון לדעת ועודכן רק ביום מסיבת העיתונאים.

בין שראש הממשלה אינו סומך על חברי הקבינט שלו ובין שהוא מעוניין לקבל את ההכרעות הביטחוניות לבדו או עם שר הביטחון בלבד, תיקון החוק השבוע אינו עומד בשום אופן ברוח שיטת הממשל הנהוגה בישראל.